גדי איזנקוט הוא הנסיך המרוקאי שלו חיכתה ההגמוניה האשכנזית

כנראה ינצח בבחירות הקרובות, אך אין הוא נושא בשורה של שינוי. גדי איזנקוט (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

לפני שאגיע לתמונת הסיום המשוערת של בחירות אוקטובר 2026, אבקש לפתוח באטימולוגיה קצרה של שם המשפחה אזנקוט. זהו שם משפחה מרוקאי, בֶּרְבֵּרִי-אמזיגי (אימאזיע'ן – בני חורין). פירושו המילולי הוא איילה או צבי, ובהשאלה – יופי, זריזות ואצילות. כנראה האות י' צורפה לשם בידי פקיד עלייה עלום, שהחליט שאיזנקוט ("אייזן" פירושו ביידיש ברזל) עדיף על אזנקוט.

בתקופות שונות ובאזורים שונים במרוקו נשאו יהודים שמות בֶּרְבֵּרִיים. גרסאות של השם אזנקוט קיימות בקהילה היהודית המרוקאית. למשל, בשכונת ילדותי היתה משפחה בשם "גוזלן" (צבי). אזנקד, וריאציה נוספת של שם המשפחה, הוא גם שמו של שבט ברברי בדרום מרוקו. במאמר קצר זה אשתמש לסירוגין בשמות אזנקוט ואיזנקוט, בהתאם למסר שאבקש להעביר.

>> המעברות כבר אינן, מנהלי המעברות עוד איתנו

וכעת, לבחירות. ההשערה הראשונה שלי היא שנתניהו יובס. השנייה, שמפלגת הליכוד תיקלע למשבר עמוק עם היעלמותו של מנהיגה מהשדה הפוליטי. השלישית היא שמפלגת ישר! בראשות גדי איזנקוט תרכיב את הממשלה. הרביעית, שיתוף הפעולה של מנהיגי שאר המפלגות ב"גוש השינוי" עם אזנקוט יהיה מוגבל, והדבר יביא בתוך זמן לא רב להפלת ממשלתו של איזנקוט.

כמובן, התממשותן של השערות אלה תלויה בקיומן של הבחירות במועדן, דבר שאינו בטוח. כלל וכלל לא.

כדי להסביר את עלייתו המטאורית של אזנקוט, יש לעמוד על השפל הפוליטי-מוסרי שהוביל להתרסקות הליכוד. התרסקות זו היא תוצאה של השתלטות הסיאוב החברתי על מוסדות המפלגה, בתהליך ארוך שהחל עם עלייתה לשלטון ב-1977. עם הזמן הפך הסיאוב הזה את התמיכה הפוליטית במפלגה לתלויה בתמורה בדמות הקצאת משאבים ציבוריים, הון וכוח. שיטה זו כונתה בשמות רבים, ובהם קומבינה, שיטת הרמזורים והיהלומים, פריימריז וארגזי מתפקדים-בוחרים מקרב קהלים שבויים אלה ואחרים.

תהליך הסיאוב המפלגתי גרר את החברה הישראלית לתהום של ציניות ארסית. בהובלת הליכוד, ובעיקר תחת הנהגתו של בנימין נתניהו, הגיעו הסיאוב והשחיתות בחברה הישראלית לממדים שמעולם לא דומיינו או נחוו במדינה. הדרך החוצה מ"יקום הסיאוב" עוברת בהפיכת שלטון החוק הדמוקרטי לעיקרון המארגן היחיד של המדינה והחברה הישראלית. אין דרך אחרת.

אלא שהאסטרטגיה של הפיכת מדינת ישראל למדינה אזרחית נידונה לכישלון, משום שאף מפלגה יהודית בישראל, ובכלל זה מפלגת ישר!, אינה מדברת במפורש על סדר יום אזרחי ודמוקרטי. על כן איני משוכנע שגדי אזנקוט וקואליציית המשבר מסוגלים להביא למימושה של משימה זו. המפלגות ב"גוש השינוי" הן מפלגות שמרניות, המנסות לחדש סדר חברתי ישן בגרסאות שונות, אף שכבר הוכח שהוא הרה אסון. אסטרטגיית המדינה היהודית והדמוקרטית (הציונית, הלאומית, הדתית) הוכחה כנוסחה לאסון פוליטי, חברתי, כלכלי ומוסרי.

היכן ובמה עשויה קואליציית השינוי של אוקטובר 2026 להושיע? בנושאי מדיניות מוצהרת ובביצוע צעדי תיקון מיידיים. לבטח תוקם ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר, וכהונת ראש הממשלה תוגבל לשתי קדנציות. אך שינויי עומק לא יהיו: פריצת דרך פוליטית ומדינית לא תתרחש; אף מפלגה לא תקדם אזרחות תקפה ומלאה לכל תושבי מדינת ישראל; הכיבוש יימשך, ועל כן בידודה הבינלאומי של ישראל יעמיק; יוקר המחיה יטופל חלקית, ומדינת רווחה אזרחית תישאר חלום באספמיה; חוק שירות חובה ייחקק במתכונת שתהיה מקובלת על המיעוט החרדי; והשטחים הכבושים יבערו באש התורה של המרד היהודי הגדול, הניזון מאסטרטגיית "ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל". זוהי התחזית שלי לבחירות אוקטובר 2026.

התפנית של מעמד הביניים המזרחי

מועמדותו של גדי אזנקוט לתפקיד ראש הממשלה עוררה את הסוגיה האתנו-מעמדית. בנוסח ההמוני, העילג, המתייג והמקרבן שלה, סוגיה זו מכונה "השד העדתי". עיון ללא משוא פנים בנושא מבסס, ללא כל צל של ספק, את הטענה כי השד העדתי היחיד המתקיים בחברה הישראלית הוא אשכנזי. רק יהודים ממזרח אירופה הפכו את המוצא ואת תרבות היידיש (ולאחר מכן את הישראליות האשכנזית) לעילה לתביעת יחס ציבורי שונה בחברה הישראלית.

עקב תביעה זו ליחס מועדף ומפלה, העיסוק הענייני ביתרונות החברתיים של האשכנזיות הישראלית מוצג כתיוג שלילי של קהילת המזרחים, אף שהם עצמם קורבנות האפליה. הקצאה לא שוויונית של משאבי הון, אדמה וסטטוס חברתי היתה נדבך מרכזי במדיניותן של ממשלות ישראל מאז קום המדינה. כלומר, יהודים שהוריהם וסביהם הגיעו לאחר קום המדינה ממדינות ערב הם קורבנותיה של מדיניות ציבורית מפלה, דכאנית ובלתי מוסרית. מדיניות ממשלתית זו היא הורתו של השד העדתי (היחיד) בחברה הישראלית. זהו שד אשכנזי, משום שמדיניות זו העניקה ומעניקה משאבים ציבוריים לקהילות ממוצא מזרח-אירופי. בקהילות חרדיות אשכנזיות, למשל, מדיניות עדתית מפלה זו הפכה את השד העדתי האשכנזי לכשר למהדרין.

גדי אזנקוט הוא המועמד הריאלי הראשון לתפקיד ראש ממשלה שאינו משתייך לקהילת האשכנזיות ההגמונית בישראל. על כן הוא הפך למטרה לביזוי ולתיוג על ידי מכונת רעל המנסה לשמר את יתרונותיה החברתיים של הגמוניית האשכנזיות – אם בנוסח הלאומני-גזעני ואם בנוסח הליברלי-גזעני שלה.

כיצד, אם כך, אפשר להסביר את התחזקותו המהירה של גדי איזנקוט לאחר התפצלותו ממפלגת כחול לבן, בהנהגתם של בני גנץ וחבורת הגנרלים הניאו-ליברלים של האשכנזיות השלטת? בקיצור רב, אפשר לומר שגדי אזנקוט הוא ניצחונה של פוליטיקת ההכחשה המתקיימת בלב הקונצנזוס הישראלי. קונצנזוס זה כולל את הקהילות האשכנזיות והמזרחיות המכחישות את קיומו של עימות אתנו-מעמדי עמוק בחברה הישראלית.

גדי איזנקוט ובני גנץ , ב-24 במרץ 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

את עלייתו המטאורית של גדי איזנקוט אפשר להסביר בשלושה היבטים. ראשית, שליטתה הפוליטית המלאה של ממשלת הימין על מלא וכישלונה המוחלט. שנית, חולשתו המתמשכת והעקבית של המרכז הישראלי, שבליבו ניצב מעמד ביניים אשכנזי הססן, בעל יכולת ארגון מוגבלת והנהגה עילגת. שלישית, נסיגתו של מעמד הביניים המזרחי מתמיכתו המסיבית וארוכת השנים בליכוד בהנהגתו של בנימין נתניהו.

על כישלונה המלא של ממשלת הימין על מלא בניהול ענייני המדינה והחברה הישראלית אין צורך להכביר מילים. כישלון זה נכתב בארבע השנים האחרונות באותיות הספוגות בדם, יזע, כעס, דמעות, כאב, ייאוש ותחושות של חוסר אונים והיעדר מוצא. אי-יכולתו של מעמד הביניים האשכנזי להפוך למעמד מוביל ושליט, לא רק חברתית אלא גם פוליטית, קשור לעובדה שרבים בקרבו מעדיפים שמרנות חברתית ופוליטית, המאפשרת בתמורה להותיר את פריבילגיית האשכנזיות על כנה. אם כך, נותר להבהיר את הפיצול בעמדתו של מעמד הביניים המזרחי.

במהלך היובל האחרון אימץ חלק גדול ממעמד הביניים המזרחי את הקליינטליזם הפוליטי, המנוהל על בסיס נאמנות אישית לבוס פוליטי המעניק הטבות ממשאבים ציבוריים. הקליינטליזם הפך לשפה היחידה במפלגת הליכוד, ובאמצעותה השפיע על מדינת ישראל כולה.

ככל שנמשך שלטון הליכוד, קצה נפשו של חלק לא מבוטל ממעמד הביניים המזרחי בשלטון הסיאוב של המפלגה. סלידתו גברה לנוכח התנהלותם של אלה המכונים "מנהיגים מזרחים אותנטיים" בליכוד, בעוצמה יהודית ובש"ס. לאחר עשורים של שיתוף פעולה עם מפלגות הימין, התברר לחלק הולך וגדל ממעמד הביניים הזה כי האינטרסים שלו אינם מוגנים, וכי מנהיגות לא כשירה ומסואבת פוגעת בו ישירות. החלפתה של מנהיגות זו הפכה לצורך השעה. הדרך להיחלץ מהסיאוב עוברת בהפלת הליכוד והעומד בראשו. תמיכה בגדי איזנקוט נראית לרבים כאמצעי להשגת המטרה, ומכאן הפופולריות של גדי אזנקוט בקרב מעמד הביניים המזרחי.

אזנקוט, התקווה הסמויה

אם כך, שלטון הימין על מלא, חולשתו של מעמד הביניים האשכנזי ותמיכתו ארוכת השנים של מעמד הביניים המזרחי הם שלושת המשתנים האחראים לא רק לשמרנותה של החברה היהודית הישראלית ולשליטתה של הגמוניית האשכנזיות, אלא גם לשינוי בדפוסי הפעולה הפוליטית של המפלגות בישראל. למרבה הפרדוקס, משתנים אלה אחראים, במישרין ובעקיפין, לעלייתו המטאורית של גדי אזנקוט, שהפך בלי משים וללא כוונת מכוון לתקווה סמויה להנהגה אחרת בקרב חלק הולך וגדל של מעמד הביניים האשכנזי, כמו גם בקרב חלקים לא מבוטלים של מעמד הביניים המזרחי.

יתרונו האלקטורלי של גדי אזנקוט נובע מהססנותו החברתית. אין זו הססנות מעושה, ולבטח אין היא מכוונת. הססנות זו היא כרטיס הכניסה לליבם של כ-500 אלף בוחרים ובוחרות, שכבר עכשיו מצהירים על תמיכה במפלגת ישר! ובעומד בראשה. חלק ניכר ממאות אלפים אלה משתייך למעמד הביניים המזרחי, שמאס לא רק בפוליטיקת הסיאוב של מפלגת הליכוד והנהגתה, אלא גם בכישלונה הפוליטי לייצג ולקדם אותו. מדובר בעיקר בכישלונם של אותם "מנהיגים אותנטיים", המשמשים מעין מנהלי מעברות מזרחים בשירות שלטון הקומבינה, ההשחתה, השחיתות והסיאוב.

הקליינטליזם הפך לשפה היחידה במפלגת הליכוד. חברי הכנסת דוד אמסלם, מירי רגב ודוד ביטן במליאת הכנסת, ב-13 במרץ 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

גמלוניות, דיבור לא מהוקצע, הופעה של "דובי-דוב" חביב והיותו אב שכול, לצד עמעום המסר החברתי ומדיניות של הפחתת החיכוך האתנו-מעמדי בישראל, מהווים את ליבת הפופולריות של גדי אזנקוט, החוצה גבולות אתנו-מעמדיים. נוסף על כך, עמדת "המנהיג המוביל" זרה כמעט מטבעה לגדי אזנקוט. זהו היבט שקשה להבחין בו, אך הוא חשוב מאין כמותו. ההססנות הקיומית של אזנקוט היא בדיוק מה שחסר לאנשי הגוורדיה האשכנזית של הסיירת-טייסת-שייטת בדרכם לשלטון פוליטי בחברה הישראלית. זוהי גוורדיה הבטוחה בעצמה, במקומה בהיסטוריה ובזכותה להנהיג בהווה ובעתיד. הנהגתה הפוליטית של החברה הישראלית נתפסת בעיניהם כזכות אבות וכדרכו הטבעית של העולם. מבחינתם, הגמוניית האשכנזיות אינה תופעה פוליטית, אלא חוק טבע.

לצד הססנות קיומית, מציג אזנקוט ישירות פוליטית, הנטועה בשלוש סיסמאות שהן נכס צאן ברזל בחברה היהודית-ישראלית. הוא מאמץ את נוסחת "המדינה היהודית והדמוקרטית" ומוסיף לה את התואר "ליברלית". הוא מחבק את ערכי מגילת העצמאות כעוגן וכמצפן. ולבסוף, הוא מצהיר על נחישותו להפוך את השירות הצבאי או האזרחי לכולם לאבן בוחן ולסיסמה אזרחית. כל אלה מאפשרים לאיזנקוט לא רק לעבור את מבחן הפופולריות, אלא גם לדלג מעל משוכת האתגרים הפוליטיים.

"יהודית, דמוקרטית וליברלית" הוא מסר מרכזי המעצב את לב הקונצנזוס הישראלי; מגילת העצמאות היא שמיכת האחדות הציונית-יהודית של רוב מכריע בקרב היהודים הישראלים; ו"שירות לכול" הוא שירתה של הלאומיות היהודית הישראלית העכשווית, המגויסת והמתגייסת. זוהי ההליכה הישירה – ישר – אל הפופולריות האלקטורלית.

מצע זה עשוי להוביל לניצחון בבחירות הקרובות, אך אין הוא מבטיח שינוי חברתי של ממש. זוהי כמעט ההגדרה הלשונית של שמרנות חברתית. גדי איזנקוט הוא שמרן חברתי ממוצא מרוקאי. הוא מגלם תקווה למימוש הישגים חברתיים בדרך המבקשת להגיע לעמדות כוח באמצעות הכחשת העימות האתנו-מעמדי בין אשכנזיות למזרחיות בחברה הישראלית. זוהי דרך מעוותת, המנסה ליצור שינוי חברתי באמצעות העלמתו של הקונפליקט החברתי המעצב של החברה הישראלית. עימות זה מחייב שינוי אזרחי לכיוון מדינת רווחה אוניברסלית. איזנקוט מבטא במלואו את ניצחונה של פוליטיקת ההכחשה הישראלית. הוא הנסיך המרוקאי שהגמוניית האשכנזיות חיכתה לו שנים רבות כל כך.

גדי איזנקוט אינו מייצג מזרחיות. הוא אינו מדבר מזרחית ואינו רוצה להפוך על פיה את קערת הקצאת המשאבים הלא-הוגנת. הוא מהלך בין טיפות השאיפות האישיות של חלקים במעמד הבינוני האשכנזי להשיג כוח פוליטי ובין הכחשתו המסיבית של מעמד הביניים המזרחי את דיכוי המזרחיות בישראל. גדי איזנקוט מהלך בגשם שמרני ומקווה להישאר יבש בתפקידו כראש ממשלה של שינוי חברתי.

גדי אזנקוט כנראה ינצח בבחירות הקרובות, אך אין הוא נושא בשורה של שינוי. יתרונו הגדול של גדי איזנקוט הוא הצלחתו לפרוץ את חומת ההגנה שמנהלי מעברות מזרחים יצרו סביב נתניהו. הישג זה הופך אותו לנסיך מזרחי הניתן לבליעה, אך לא לעיכול, מבחינת המעמד הבינוני האשכנזי, שקצה נפשו מלראות את "המדינה שלו" מנוהלת על ידי "חבורת מושחתים". גדי איזנקוט הוא תקווה שמרנית במסדר של חנוונים אשכנזים הקוראים לעצמם מנהיגות ישראלית. גדי אזנקוט הוא המחיר שהם יהיו מוכנים לשלם – לפרק זמן קצוב – כדי לשוב לאוכף של הגמוניית האשכנזיות הישראלית ולמשרדי הממשלה.

מאיר עמור הוא סוציולוג ישראלי, פרופ' אמריטוס באוניברסיטת קונקורדיה במונטריאול וחבר באקדמיה לשוויון