בעיניי ביהמ"ש, הביורוקרטיה חשובה מחייו של חולה סרטן בן 5
אף שהילד מוחמד מתגורר בשנים האחרונות ברמאללה, בית המשפט מסרב לאשר את כניסתו לישראל לצורך טיפול חיוני כי כתובתו רשומה בעזה. כ-4,000 ילדים עזתים מנועים מטיפולים מצילי חיים בגדה ובמזרח ירושלים
"אף לו היה העותר מרים את הנטל לטענתו לפיה אין בידו לזכות לטיפול רפואי במקום כלשהו מחוץ לישראל, לא היה בכך כדי לסייע לו". פלסטינים עוברים מתחת למחסום סגור בכניסה לטול כרם, ב-9 בספטמבר 2024 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)
פסקי הדין של בתי המשפט הם "הספרייה הגדולה של הכיבוש", כתב עו"ד אביגדור פלדמן. בניגוד לרשויות, הוסיף, שופטים "חייבים לכתוב ולנמק, וכך נוצרה הספרייה הגדולה, והכרכים עומדים זה בצד זה, מתרבים והולכים". פסק דינו של סגן נשיא בית משפט המחוזי בירושלים, השופט רם וינוגרד, מ-8 בפברואר, בעתירה שהגיש ארגון גישה, מוסיף פרק לכרכים המתרבים.
הכירו את מוחמד. הוא בן חמש, מרבית חייו חולה במחלת הסרטן. הוא שוהה ברמאללה. מחלתו החמירה, ואין בידי בתי החולים בגדה להעניק לו את הטיפול הדרוש. במרחק חצי שעת נסיעה ממיטתו, רופאי בית החולים שיבא מבקשים לקבלו לטיפול מציל חיים. הרשות הפלסטינית מממנת. גם תחת משטר הכיבוש, ילדים פלסטינים בני מזל זוכים בהרשאת הכובש להיכנס מהגדה המערבית לישראל לקבלת טיפול חיוני.
אולם איתרע מזלו וכתובתו הרשומה היא עזה. לרמאללה הגיע ב-2022, ושם עבר טיפולים. אליבא דשופט, העובדה שעזה היא כתובתו הרשומה מצדיקה את הפיכת מותו לוודאי.
זהו ההיגיון הכורך דיכוי בגדה ודיכוי בעזה. לעשרות אלפי פלסטינים תושבי עזה, פצועים וחולים, אין מזור ברצועה, אם מפני שישראל השמידה במתקפותיה את רוב יכולותיה של מערכת הבריאות שם, ואם מחמת ההסתמכות מימים ימימה על בתי החולים הפלסטיניים מחוץ לרצועה לצורך קבלת טיפולים שאינם קיימים בה (כדוגמת כימותרפיה ודיאליזה). ואומנם, באחד מתתי-הפרקים בכרך המתעבה בספריית הכיבוש כתוב כי לשיטת ישראל, מניעת מעברם של חולים אלה לטיפול בבתי חולים פלסטיניים בגדה ובמזרח ירושלים – מוצדקת.
הנה אפוא הטיעון המשפטי המלא: לצורך פינוי לטיפול מציל חיים, הימצאותו של מוחמד בגדה – שלכל הפחות עקרונית מזכה אותו בחסדי הכובש ובאפשרות לקבל טיפול בישראל – מאוינת לטובת האיסור הגורף שהוחל מאז אוקטובר 2023 על מעבר עזתים לטיפול הן בישראל הן בגדה, וזאת מפני שכתובתו הרשומה היא עזה.
על משפחתו של הילד הטיל השופט להוכיח כי הטיפול הנמצא במרחק חמישים קילומטר הוא "היחיד המצוי בהישג יד מבחינה מקצועית וגיאוגרפית", במעין תרגיל הפרכה של טיעון מסוג הטיעונים "שאינם ניתנים להפרכה", מבית מדרשו של קרל פופר. היא נכשלה.
עוד התבקשה המשפחה להשיב באופן המניח את דעתו של השופט לשאלה: "מדוע ארגון הבריאות העולמי" – הגורם המתאם עם הרשויות הישראליות את הפינויים הרפואיים המועטים המתאפשרים של פלסטינים מעזה – "מסרב לטפל בעזתים שיצאו למקום אחר לקבלת טיפול רפואי", וכמו מוחמד ומשפחתו מבקשים עתה פינוי רפואי ממקום הימצאותם החדש, שאינו בעזה. דומה שאין השופט ער לאירוניה שבעיסוק בסדר העדיפויות של ארגון הבריאות העולמי נוכח הכמות העצומה של הזקוקים לפינוי – בגלל מדיניות גורפת של מניעת פינוי רפואי – בעודו מאשר את אותה המדיניות בדיוק. יפים דברי חכמים: "טול קיסם מבין שיניך? טול קורה מבין עיניך!"
רופאיו של מוחמד קבעו כי נסיעה לעמאן, האורכת במקרה הטוב שעות, תפגע במצבו הרעוע ממילא. על כך משיב השופט כי לא נבדק אם נסיעה כאמור תגרום לו "לנזק בריאותי ממשי".
גם לא נפקד טיעון המבדיל בין גזע לגזע. בית המשפט מבקר את עצם הבקשה ממנו להורות על הענקת טיפול לפלסטיני, במקום "שאינו מקום בו מטופלים חולים פלסטינאים מכל שטחי איו"ש" – בלשון אחרת, בבית חולים ישראלי.
אבל מזעזעת מכול היא העמדה שבבסיס פסיקתו של בית המשפט. "אף לו היה העותר מרים את הנטל לטענתו לפיה אין בידו לזכות לטיפול רפואי במקום כלשהו מחוץ לישראל, לא היה בכך כדי לסייע לו". לשיטת בית המשפט, מכיוון שלפחות חלק מהמידע המודיעיני שאפשר את מסע הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר הושג לאחר שהות "גורמים בלתי מעורבים" בישראל, אזי "אין צורך לדון בשאלה אם משפחת העותרים היא 'בלתי מעורבת' ישירות בטרור", אלא "די בכך שלעותרים קרובי משפחה בעזה שגורמי טרור עלולים להפעיל עליהם לחץ לצורך השגת שיתוף פעולה איתם". הנה כי כן, אין "בלתי מעורבים" בעזה.
ובכל זאת, הרשות נתונה. בית המשפט העליון יכול לקבוע אחרת בעתירה עקרונית שהגישו רופאים לזכויות אדם ועוד ארבעה ארגוני זכויות אדם בישראל, בעניינם של 18,500 חולים ופצועים עזתים, מתוכם 4,000 ילדים, שנחסמה בפניהם הגישה לטיפול מציל חיים בבתי חולים בגדה ובמזרח ירושלים.
כ-4,000 אלפי ילדים עזתים מנועים מטיפולים מציל חיים בגדה ובמזרח ירושלים. ילד הסובל מתת-תזונה בבית החולים אל-אקצא בעזה, ב-12 באוגוסט 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
אולם העתירה מתנהלת בעצלתיים. מאז אוקטובר 2023, בית המשפט העליון דחה לגמרי, מחק או דחה מתאריך לתאריך כמעט כל עתירה שעניינה הפרות העולות לכדי פשעי מלחמה. במקרה החריג שבו דן לגופו של עניין, רידד את הדיון לעיסוק טכני-ביורוקרטי, כפי עשה בעתירה הקודמת, מאמצע 2024, שנגעה לפינוי דחוף של חולים ופצועים מעזה. גורלה של העתירה הנוכחית נראה דומה: היא הוגשה בנובמבר 2025, ודיון ראשון נקבע רק ליולי 2026. יותר מ-1,200 עזתים מאלו הרשומים בארגון הבריאות העולמי כזקוקים לטיפול מחוץ לעזה כבר מתו, ונוספים ימותו בעודם מחכים לפינויים הנדירים ומתמעטים למדינות שלישיות, שניתן לספור על כף יד אחת.
הרשות נתונה. יש מי שבחרו לנהוג אחרת. בהם א.נשי הרפואה הפלסטינים הנאבקים בגבורה למלא את ייעודם המרפא בתנאים בלתי אפשריים, ואותם רופאים ישראלים הפועלים כדי שקולות עמיתיהם הפלסטינים יישמעו וכדי שכל החולים שלאל ידם לטפל בהם יקבלו את הטיפול המיטבי. יותר משלושים רופאים ישראלים בכירים מבקשים כעת להצטרף לעתירה לחידוש מעבר חולים בין עזה לגדה. "ספריית הכיבוש" תכלול את פועלם של כל אלה, כמו גם את אשר יכריע לבסוף בית המשפט.
תרצה ליבוביץ היא סמנכ"לית תוכניות בארגון רופאים לזכויות אדם
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
