בח'אן אל-אחמר חוששים שהפעם לא יצליחו למנוע את הפינוי
הכפר הקטן שהפך לסמל, ושפינויו נמנע בעקבות מאבק של תושבים ופעילים ולחץ בינלאומי, עומד שוב בפני גירוש. "הסכנה לאנשים כאן מאוד גדולה. המאמץ הפלסטיני מפוזר, וגם הלחץ הבינלאומי מפוזר", אומר דובר הקהילה
"כל פעם שיש בחירות שומעים על ח'אן אל-אחמר". קהילת ח'אן אל-אחמר והמאחז שקם בצמוד לכפר (צילום: אורן זיו)
בשבוע שעבר הודיע שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', כי הורה למנהל האזרחי לפנות את הכפר ח'אן אל-אחמר שבגדה המערבית, בעקבות הדיווח כי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הוציא בקשה לצו מעצר סודי נגדו. "מול הכרזת מלחמה נשיב מלחמה שערה. אני לא יהודי כנוע", אמר סמוטריץ' במסיבת עיתונאים, שבה האשים את הרשות הפלסטינית בעמידה מאחורי הבקשה לצו המעצר.
ח'אן אל-אחמר הפך לפני עשור לסמל, מבחינת הימין, למאבק בנוכחות הפלסטינים בשטחי C. אך לא פחות מכך, הכפר הפך גם לעדות למגבלות הכוח ולעובדה שללחץ בינלאומי עדיין יש – או לפחות היתה עד כה – השפעה על ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
התושבים בקהילה הבדואית הקטנה השוכנת ליד כביש 1 וכפר אדומים למודי מאבקים, ניסיונות פינוי ופוליטיקאים מימין שמנסים "לעשות סיבוב" על גבם, אבל הפעם הם מודאגים מאוד מהחלטתו של סמוטריץ'. "הסכנה לאנשים כאן מאוד גדולה", אמר ל"שיחה מקומית" דובר הקהילה, עיד אבו חמיס ג'האלין. "סמוטריץ' קיבל את ההחלטה הזאת בתגובה לצו נגדו, והוא רוצה להגיב בפשע מלחמה, שהוא גירוש תושבי ח'אן אל-אחמר. הוא כמו מישהו שיש לו בעיות בעבודה ובחיים ומוציא את זה על משפחתו בבית. הם לא רוצים שבית הדין הפלילי הבינלאומי יחקור את פשעי המלחמה שהם ביצעו, ועכשיו הם רוצים לנקום בנו כאזרחים ולהפגין כוח מול הקהילה הבינלאומית".
תושבי ח'אן אל-אחמר הם במקור פליטים שגורשו מהנגב ב-1948 והגיעו למקום בשנות ה-50, כמו קהילות רבות אחרות בגדה המערבית. הכפר ובית הספר שלו, שנבנה במקום בעזרת ארגונים ומתנדבים בינלאומיים, סומנו בימין כיעד שמטרתו לשבור את התמיכה בקהילות הפלסטיניות, ומנגד הפכו לסמל ל"צומוד" – עמידה עיקשת מול ניסיונות הגירוש. בעבר נעשו ניסיונות לאלץ את תושבי הכפר לעבור ל"מקום חלופי" ליד מזבלה בעזריה או לאתר אחר, אך הם לא צלחו.
ב-2018 הצליחו התושבים לדחות את רוע הגזרה בעזרת מאבק בשטח ולחץ בינלאומי. באותה תקופה היתה קהילת ח'אן אל-אחמר אחת מתוך עשרות קהילות פלסטיניות באזור, אך כיום, בין הכפר, שנמצא בתחילת כביש אלון, ובין העיירה דומא, המרוחקת ממנו כ-35 ק"מ, נותרה רק קהילה אחת ממזרח לכביש אלון. לאחרונה חודשו המאמצים להשלים את תכנון השכונה שאליה יועברו התושבים – אחת מארבע תוכניות שמקדמת המדינה כדי לפתח את אזור E1 ולנתק את צפון הגדה המערבית מדרומה. תוכנית נוספת היא הקמת כביש "מרקם חיים" לפלסטינים, שימנע מהם גישה לאזור מעלה אדומים.
"הם רוצים לנקום בנו כאזרחים ולהפגין כוח מול הקהילה הבינלאומית". עיד אבו חמיס בקהילת ח'אן אל-אחמר (צילום: אורן זיו)
"זאת המדיניות: לרוקן את השטח מירושלים ועד בקעת הירדן, שלא יישאר שם אף אחד, ואז יוכלו לממש את תוכנית E1 וירושלים רבתי ולחתוך את הגדה המערבית לצפון ולדרום", אמר אבו חמיס.
דבר נוסף שהשתנה מאז 2018 הוא שבאזור הוקמו מאחזים רבים. רק סביב ח'אן אל-אחמר יש שלושה, אחד מהם צמוד לבתי הכפר מצפון. המתנחלים רועים את צאנם בתוך הקהילה, וביצעו בה כבר כמה תקיפות, ובהן ריסוס גרפיטי, גרימת נזק לרכוש וגניבת בעלי חיים. בעבר הלחץ שהופעל על התושבים היה "רק" מצד הרשויות. כיום המאחזים פוגעים אנושות ביכולתם של התושבים לצאת למרעה, דבר שגרם לקהילות רבות אחרות לעזוב.
"ליד כל קהילה בדואית שמו מאחז, ומסביב כל השטח הוא שמורת טבע או שטח אש – אם אתה נכנס, מחרימים לך את הכבשים", סיפר איברהים אבו דבוק, תושב הכפר. ב-2018 אמר אבו דבוק בראיון כי "אנחנו לא עוזבים לשום מקום; כמו שאי אפשר להוציא דג מהמים, לא תוציא אותנו מהמדבר". כיום הוא מזכיר כי "כל פעם שיש בחירות שומעים על ח'אן אל-אחמר. אני נולדתי כאן בח'אן. לא היה מעלה אדומים, לא כפר אדומים ולא מישור אדומים. לא ראינו צבא ולא מתנחלים ולא כלום. הכול התחיל אחרי שנות ה-80".
במהלך ההכנות להריסת הכפר, לפני כשמונה שנים, פרסמה לשכת התובעת הראשית של בית הדין הפלילי הבינלאומי דאז, פאטו בנסודה, הודעה שלפיה היא "עוקבת בדאגה" אחר הפינוי המתוכנן. בהודעה נאמר כי "ככלל, הרס רכוש ללא צורך צבאי והעברת אוכלוסין בשטח כבוש מהווים פשעי מלחמה על פי אמנת רומא". בהמשך הוחלט בקבינט לדחות את ההריסה. העובדה שבג"ץ לא חייב את המדינה להרוס את ח'אן אל-אחמר, אלא רק אפשר לה לבצע את הפינוי, השאירה פתח לנתניהו להגיע ל"הסכם מרצון" עם התושבים, אך הנושא נזנח ולא הושגה עימם כל פשרה.
המצב כיום שונה. נגד נתניהו כבר הוצא צו מעצר, ומתקיימים הליכים בעניינם של סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. האם נותר עוד דבר שירתיע אותם? לדברי אבו חמיס, "המצב בגדה המערבית קשה. יש תקיפות מתנחלים בבקעה, בחברון, בכל הגדה. המאמץ הפלסטיני מפוזר, וגם הלחץ הבינלאומי מפוזר. לפני שמונה שנים לא היתה המלחמה בעזה, לא היתה מלחמה בלבנון, לא היתה מלחמה בין ארה"ב לאיראן ולא היו משברים אחרים. כל הקהילה הבינלאומית היתה מרוכזת בח'אן אל-אחמר, והלחץ הבינלאומי מנע אז את ההריסה. עכשיו זה כבר לא ככה". למרות זאת, הוא אומר שאם אכן יופעל לחץ בינלאומי חזק דיו, הוא כנראה יצליח; ואם לא, אז "הם יבצעו את ההחלטה".
נקודה טכנית אך קריטית היא השאלה אם יש צורך בהליכים נוספים לפני ביצוע ההריסה. לדברי עו"ד תאופיק ג'בארין, המייצג את הכפר, על פי הנוהל חובה להמציא לתושבים הודעה על זכותם להגיש ערר, מכיוון שמדובר בצווי הריסה שהוצאו לפני יותר מעשר שנים.
פנינו למנהל האזרחי בבקשת תגובה והיא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.
"הדחפורים עשויים להגיע עכשיו, עוד שעה, מחר בבוקר"
בח'אן אל-אחמר חוששים שהפעם לא יצליחו למנוע את הפינוי.
לכתבה של אורן זיו – https://t.co/mBtGZjuDvW
צילום: אורן זיו pic.twitter.com/MdxeEUrBQO
— שיחה מקומית (@mekomit) May 27, 2026
בקיץ 2018, לאחר שפינוי ח'אן אל-אחמר אושר בבג"ץ, המנהל האזרחי החל בהכנות, שכללו סיורים בשטח וסלילת כבישי גישה לכלים כבדים. במשך שבועות ארוכים קיימו מאות פעילים פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים נוכחות רציפה בכפר – למרות ניסיונות הצבא והמשטרה לחסום את הגעתם, לעכב אותם ולהטרידם. במקום נכחו גם השר לענייני הגדר והתנחלויות ובכירים נוספים ברשות הפלסטינית.
"אם סמוטריץ' יבוא ויהרוס את הבתים, לאן תיקחו את האנשים? תזרקו אותם לים?" תוהה אבו חמיס. "יש כאן 42 משפחות, בערך 300 נפשות. כולם חיים בחרדה. זה כמו מישהו שמאושפז בטיפול נמרץ, וכל בני המשפחה מחכים בחוץ לרופא שייצא ויגיד אם הוא שרד. זה המצב כאן. אתה לא יודע, אולי הדחפורים יבואו עכשיו, אולי בעוד שעה, אולי מחר בבוקר, אולי בעוד שבוע. אף אחד לא יודע. הילדים, הנשים וכל תושבי הקהילה חיים על הקצה".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
