אם פרויד היה שומע את נתניהו

אפילו הציניות נתקפה בחילה. בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים, 10 באוגוסט 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בראיון שנתן נתניהו לפני כמה ימים לערוץ טלגרם ימני, הוא עדכן שחצי מתושבי עזה רוצים לעזוב. "אנחנו לא באים לגרש, אבל לכלוא אותם בפנים בכפייה? כל אבירי זכויות האדם, איפה אתם? כשמדובר על משהו שמשרת את ישראל אין זכויות אדם, אפילו כשמדובר על הזכות הבסיסית לתת לכל פלסטיני לצאת". סוף סוף מוכנה ישראל "לתת" זכויות לפלסטינים – או ליתר דיוק, זכות אחת: הזכות לעזוב. אפילו הציניות נתקפה בחילה. הבושה התפגרה מזמן. רק ריח גופתה עוד נישא באוויר, חריף ומתקתק ומבחיל.

חסידי נתניהו אוהבים לתארו כמי שמוכן להיכנס לגוב האריות התקשורתי בשביל להסביר את עמדתה של ישראל. האמת היא שהוא מעדיף פינות ליטוף. כשהוא מוגן מפני שאלות קשות והלשון משוחררת יותר, הוא פולט לפעמים פיסות אמת, מה שאינו נוהג לעשות לעיתים קרובות. אך למרות שהוא ושריו כבר מודים למעשה שההרג והחורבן ברצועה נועדו להביא לגירוש, דומה שרוב הציבור מעדיף שלא לשמוע זאת.

ובעוד נתניהו מדבר, עשרות אזרחים נהרגים בעזה מדי יום. למעט יוצאים מן הכלל, התקשורת הישראלית אפילו אינה מדווחת על כך. במהלך שבוע אחד, בין 27 באוגוסט ל-3 בספטמבר, נהרגו בעזה 571 אנשים. מספר ההרוגים הכולל מתקרב ל-64 אלף. על פי נתוני הצבא עצמו, יותר מ-80% מן ההרוגים הם אזרחים. יותר מ-70% ממבני המגורים בעזה כבר הוחרבו, וכך גם כל התשתיות המאפשרות חיים: בתי חולים ומרפאות, מערכות מים ואנרגיה, בתי ספר, אוניברסיטאות, מתנ"סים, הכול. ישראל שולטת בסיוע ההומניטרי, כלומר במידת הרעב שניתן לכפות על התושבים.

ישראלים לא מעטים חוגגים את ההרס, מתגאים ב"זרבוב". אלה שלבם עדיין לא נדם אומרים שזה נורא, אבל דברים כאלה "קורים" במלחמה. האמת היא שמעטות המלחמות בעשורים האחרונים עם שיעורי הרג והרס שכאלה. חשוב מכך, דברים אלה אינם "קורים" מעצמם. ההרג ההמוני, ההרעבה והחורבן שישראל זורעת בעזה אינם בבחינת "נזק אגבי" או מקבץ מקרי של פשעי מלחמה ואף לא ביטויים של "מלחמת נקם". הם בוודאי לא נועדו לשחרר את החטופים שהופקרו לעינויים ולמוות במנהרות החמאס. ההרג והחורבן הם תוצאה של מדיניות שמטרתה העליונה היא גירוש.

הריאיון האחרון של נתניהו חשף זאת בהכחשתו. פרויד, לו היה שומע את נתניהו אומר, בלי שנשאל על כך, ש"אנחנו לא באים לגרש", היה בוודאי מבליע חיוך ומהנהן. המממ. אבל האמת היא שלא צריך כאן פסיכולוגים. באחת מישיבות הקבינט מוקדם יותר השנה אמר נתניהו את הדברים בגלוי: "אנחנו הורסים עוד ועוד בתים, אין להם לאן לחזור. התוצאה היחידה המתבקשת תהיה רצון של העזתים להגר אל מחוץ לרצועה. הבעיה העיקרית שלנו היא במדינות קולטות". אי אפשר להיות ברור יותר. סמוטריץ' אמר דברים דומים פעמים רבות. במאי הוא הכריז ש"עזה תושמד לחלוטין" והתושבים יעברו למדינות אחרות. בינואר האחרון אמר: "אין ספק שבטווח הארוך, עידוד הגירה הוא הפתרון היחיד שיביא שלום וביטחון ויקל על סבלם של תושבי עזה". מי אמר שאין להם לב?

"אנחנו הורסים עוד ועוד בתים, אין להם לאן לחזור". הרס בצפון רצועת עזה, כפי שצולם מצידו הישראלי של הגבול, 15 בינואר 2025 (צילום: אורן זיו)

אין מדובר בהתבטאויות בלבד. ישראל פועלת מזה חודשים ארוכים לפתור את אותה "בעיה עיקרית" שעליה דיבר נתניהו, כלומר למצוא מדינות שיסכימו לקלוט פלסטינים ש"יבחרו", מרצונם החופשי כמובן, להגר.

לנוכח דברים אלה, קשה מאוד להבין כיצד ישראלים שאינם מאמינים לאף מילה של נתניהו ושריו בכל תחום אחר של החיים, ממשיכים לדבר על המלחמה בעזה במונחים האורווליאניים של הממשלה. הם מסרבים לחבר את הנקודות ולבחון את ההצהרות לצד הפעולות הננקטות בפועל. רבים כבר מסכימים שזו מלחמת שולל במובן זה שהמטרה העליונה אינה שחרור החטופים או הכרעת חמאס, אלא הישרדותו הפוליטית של נתניהו. אלא שהתרמית גדולה הרבה יותר והשלכותיה חמורות פי כמה: מלחמה שהחלה כתגובה לטבח 7 באוקטובר הפכה תוך כדי תנועה למשהו אחר לגמרי. כל המסכות כבר הוסרו. פניה של המדיניות הישראלית גלויות. סמוטריץ' ובן גביר מעולם לא הסתירו אותה ואפילו נתניהו חושף מדי פעם את פרצופה האמיתי. רק החיילים, המוציאים לפועל את המדיניות הפושעת הזאת, מתהלכים רעולי פנים, ואנחנו, האזרחים, מפנים עיניים וכובשים פנינו בקרקע.

הכותב הוא פעיל בתנועת "לוחמים לשלום"