ציוצי עזה: להפנות את הלחי השנייה
הסטודנט מוחמד סולימאן ממשיך לצייץ מעזה, והפעם במחווה למסורת של אי-אלימות. "יש ישראלים שמאחלים לי למות. יתכן ואמות. אבל אני לא מאחל לכם למות. אני רוצה ששנינו נחייה. נחייה כשווים בארץ הזאת".
Some Israelis wish me death. I might die. But I wish no death unto you. I want us both to live. Live together as equals in this country.
— Mohammed Suliman (@imPalestine) July 13, 2014
אבל המציאות לא קופאת על שמריה. מאז הציוץ הזה, שזה לאהדה והפצה נרחבת, הוא כתב גם: "אמיר, 12, ומוחמד, 10, הלכו לקנות יוגורט. המצב רגוע, הם אומרים לאמם שהם יוצאים מהבית. פיצוץ. הם מתים".
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
