newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כמאה מפגינים הגיעו לדבר עם התושבים-לעתיד של חירן שעתידה להיבנות על חורבות אום אל-חיראן

מאת:
השאירו תגובה
א א א

על-פי צווים שמסרו לפני כשבועיים אנשי רשות מקרקעי ישראל לתושבי הכפר אום אל-חיראן, בסוף החודש צפויה המדינה להרוס את בתיהם של מעל ל-250 תושבים, שעל חורבותיהם יקום ישוב חדש ליהודים בלבד – חירן.

אום אל-חיראן הוא אחד מעשרות כפרים בדואים לא מוכרים בנגב. תושביו מנהלים מתחילת המאה מאבק נגד כוונת המדינה לפנותם. בשנים האחרונות ממתינים חברי גרעין חירן, שעתיד לאכלס את "חירן" במתחם זמני במחנה יתיר בממוקם קילומטרים ספורים מן הכפר.

אתמול (רביעי) הגיעו למקום כמאה מפגינים, יהודים וערבים, באירוע שאורגן על-ידי תנועת "עומדים ביחד". המפגינים ביקשו לשוחח עם התושבים בחירן על כוונתם לחיות ביישוב מופרד ליהודים בלבד, זאת לאחר שהמשטרה אפשרה באופן מפתיע את כניסת המפגינים אל תוך הישוב אולם הציבה בתוכו מחסומים. תושבי חירן, עם זאת, סירבו לנהל שיחה עם המפגינים על אף הפצרותיהם של האחרונים. אחת המפגינות, גדיר האני, תושבת חורה, פנתה אל תושבי חירן המסתגרים באמצעות הרמקול. בין היתר אמרה האני:

"אני רוצה לשאול אתכם מה אתם יכולים להגיד לילדים שיראו את הבתים שלהם הרוסים, לאימהות. יש איתנו פה ילדים שהיו יכולים לשחק פה במגרש עם הילדים שלכם, מעבר לכל אפליה או הפרדה. בואו תקשיבו לנו, דברו איתנו. איך אפשר שבכל זאת נחיה ביחד, לדבר ביחד, נחליף חוויות ותרבויות. אני לא חושבת שיש דת שמסכימה שייבנה בית על הרס בית אחר".

בני שבט אלקיעאן חיו זמן רב לפני הקמת מדינת ישראל באזור הנקרא ח׳ירבת זובאלה. בשנת 1948, הממשל הצבאי העביר בכפיה את אנשי השבט מאדמותיהם וישב אותם באזור נחל יתיר, במקום בו נמצא הכפר עד היום. אדמותיהם המקוריות הועברו לרשות קיבוץ שובל. החלפת הקרקעות המאולצת הזאת מתועדת היטב בארכיוני המדינה, אולם למרות העובדה ששבט אלקיעאן יושב במקום על ידי המדינה בעצמה בתי הכפר מעולם לא חוברו לרשתות החשמל או המים.

בינואר 2016 קבע בית המשפט העליון שהמדינה יכולה לשנות את דעה ולקחת בחזרה את האדמות בהן יישבה את שבט אלקיעאן. בית המשפט אישר את החלטת המדינה לגרש את תושבי אום אל חיראן ולהקים עיירה חדשה ליהודים דתיים במקום הכפר הקיים.

> רשות מקרקעי ישראל חילקה צווי פינוי לסוף אפריל באום אל חיראן

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf