newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"יום רביעי הלבן": קמפיין נגד כפיית החג'אב על נשים באיראן

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הנה משהו אופטימי יותר ומרגש מאוד שקורה באיראן:

קמפיין חדש שהתחיל לפני שבועיים תחת השם "יום רביעי הלבן", נגד כפיית החג'אב על נשים. הדיון הזה על החג'אב באיראן נמשך ממש מהימים הראשונים שלאחר המהפכה, ולמעשה עוד לפני נצחונה. בזמנו אמאם ח'ומייני הבטיח שאיש לא יכפה על הנשים דבר תחת המשטר האסלאמי, ובחודשים הראשונים שלאחר המהפכה זה באמת היה כך. אלא שמהר מאוד הקו הניצי יותר התחיל להכתיב את המציאות, והחג'אב הפך לחובה שנאכפת על הנשים באלימות רבה במרחב. בשנים האחרונות היו כמה קמפיינים שמחו על הכפייה הזו, המוכר שבהם היה "החירויות הסודיות של הנשים באיראן" שבו נשים איראניות הצטלמו בלי חג'אב והעלו את התמונות לרשתות החברתיות.

אתמול יצאו בפעם השניה במסגרת "יום רביעי הלבן" נשים בחג'אב לבן וגברים בצמידים לבנים, צילמו את עצמם בסרטונים שהמסר שלהם הוא לבטל את חובת החג'אב על נשים, והעלו אותם לרשת. הרשת ממש מפוצצת בסרטונים הנפלאים האלה. הנה קטע מתוך הדברים שאומרת שם אחת המצולמות בסרטון למטה:

"לנשים שבוחרות ללכת עם חג'אב אני רוצה לומר: אם אני בוחרת להוריד את החג'אב, הרי זה גם כדי שהבחירה שלכן תהיה בעלת משמעות יותר, מעשה שבא מתוך בחירה אמונית ונקיה ולא מתוך כפיה. אי אפשר לכפות חג'אב על ידי שפיכת חומצה, אלות, משטרה ואלימות. לא רק שאתם לא מחבבים עלינו את רעיון החג'אב ככה, אלא אתם משניאים אותו, מוזילים אותו. ימי רביעי יהיו מעכשיו יום של אמת, של כנות ושל בחירה. יום שבו לא נשקר עוד לעצמנו ולחברה. אנחנו דורשות ביטחון, מבלי שישפטו אותנו".

הקמפיין מעורר, כצפוי, גם תגובות קשות מצד אנשי הדת באיראן, אחד החריפות והבזויות שבהן היא דבריו של האמאם של העיר סאווה, שכינה את הנשים שלובשות מטפחת ראש לבנה פרוצות וגרר גל של תגובות נגד נזעמות.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf