מה משותף לשני מבצעי הפיגועים בירושלים?

שני פיגועים נוראים היו בירושלים בשבועיים האחרונים. בראשון נדרסו למוות התינוקת חיה זיסל ברון וקארן ימימה מוסקרה באררה. השני היה ניסיון ההתנקשות בפעיל הימין יהודה גליק.

התקשורת אמנם עסקה בהרחבה במבצעי שני הפיגועים, עבד אלרחמאן אלשלודי ומועתז חיג'אזי, אך לא עסקה מספיק בחלק חשוב מהרקע שלהם: שניהם בילו תקופות שונות בכלא הישראלי, הוחזקו בו בתנאי בידוד, טענו שעברו עינויים, וכמו כל האסירים הפלסטינים – לא זכו לשום שיקום שהוא.

נועם ר', בעל הבלוג "גודווין צדק" שזומן לאחרונה לשיחת אזהרה בשב"כ, עשה מלאכת תחקיר והביא את סיפוריהם של השניים. אלשולדי, מספר נועם ר', נשפט בנעוריו ל-16 חודשי מאסר בגין זריקת אבנים והשתייכות לחמאס, ורק בתחילת השנה נעצר שוב, הוחזק בבידוד ולדברי משפחתו גם עונה, כשמאז המעצר המשיכו אנשי שב"כ להתנכל לו. מצב הנפשי הדרדר עוד ועוד, ורופא אבחן שהוא זקוק לראות פסיכיאטר. לפני שהגיע מועד התור שנקבע לו – הוא רצח את התינוקת והצעירה בתחנת הרכבת הקלה.

חיג'אזי, כותב נועם ר' בפוסט נפרד, ישב בכלא 11 שנים על עבירות אלימות, מהן כעשר בהפרדה. הבלוגר מספר שלדברי בני משפחתו של חיג'אזי החיים בהפרדה גרמו לו להפרעות פסיכיאטריות, דבר שעולה בקנה אחד עם כל מה שידוע לרפואה המודרנית על ההשלכות של תנאי בידוד ממושך על נפש האדם. גם במקרה של חיג'אזי עלו טענות שהוא עבר עינויים. בישראל, כזכור, הוגשו מאות תלונות על עינויים בשנים האחרונות, אך לא נפתחה אפילו חקירה אחת (!!) לבירור הטענות. כדאי מאוד לקרוא את הפוסטים המלאים של נועם ר' כדי לקבל את התמונה המלאה.

מה כל זה אומר? זה לא אומר שיש הצדקה לביצוע פיגועים. אין. אין הצדקה או לגיטימציה לפגיעה באזרחים. אבל זה גם אומר שאנחנו לא יכולים להמשיך להתעלם מהנעשה במתקני החקירה, בתי המעצר ובתי הכלא שלנו. מאלפי אנשים שמבלים בכלא שנים, חלק ללא אישום או משפט, רבים מהם עוברים עינויים, חלקם נכלאים בבידוד לתקופות ארוכות, ואף אחד מהם לא נהנה מהתמיכה של מערך שיקום כלשהו.

אם לא נשנה את המצב הזה בגלל שזה צודק, אז לפחות בגלל שהאסון שנגרם כתוצאה ממנו נופל גם עלינו.

> נועם ר': עבד אלרחמאן אלשלודי 

> נועם ר': על הכליאה בהפרדה

> הכיבוש מחייב שימוש בעינויים