newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה משותף לשני מבצעי הפיגועים בירושלים?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

שני פיגועים נוראים היו בירושלים בשבועיים האחרונים. בראשון נדרסו למוות התינוקת חיה זיסל ברון וקארן ימימה מוסקרה באררה. השני היה ניסיון ההתנקשות בפעיל הימין יהודה גליק.

התקשורת אמנם עסקה בהרחבה במבצעי שני הפיגועים, עבד אלרחמאן אלשלודי ומועתז חיג'אזי, אך לא עסקה מספיק בחלק חשוב מהרקע שלהם: שניהם בילו תקופות שונות בכלא הישראלי, הוחזקו בו בתנאי בידוד, טענו שעברו עינויים, וכמו כל האסירים הפלסטינים – לא זכו לשום שיקום שהוא.

נועם ר', בעל הבלוג "גודווין צדק" שזומן לאחרונה לשיחת אזהרה בשב"כ, עשה מלאכת תחקיר והביא את סיפוריהם של השניים. אלשולדי, מספר נועם ר', נשפט בנעוריו ל-16 חודשי מאסר בגין זריקת אבנים והשתייכות לחמאס, ורק בתחילת השנה נעצר שוב, הוחזק בבידוד ולדברי משפחתו גם עונה, כשמאז המעצר המשיכו אנשי שב"כ להתנכל לו. מצב הנפשי הדרדר עוד ועוד, ורופא אבחן שהוא זקוק לראות פסיכיאטר. לפני שהגיע מועד התור שנקבע לו – הוא רצח את התינוקת והצעירה בתחנת הרכבת הקלה.

חיג'אזי, כותב נועם ר' בפוסט נפרד, ישב בכלא 11 שנים על עבירות אלימות, מהן כעשר בהפרדה. הבלוגר מספר שלדברי בני משפחתו של חיג'אזי החיים בהפרדה גרמו לו להפרעות פסיכיאטריות, דבר שעולה בקנה אחד עם כל מה שידוע לרפואה המודרנית על ההשלכות של תנאי בידוד ממושך על נפש האדם. גם במקרה של חיג'אזי עלו טענות שהוא עבר עינויים. בישראל, כזכור, הוגשו מאות תלונות על עינויים בשנים האחרונות, אך לא נפתחה אפילו חקירה אחת (!!) לבירור הטענות. כדאי מאוד לקרוא את הפוסטים המלאים של נועם ר' כדי לקבל את התמונה המלאה.

מה כל זה אומר? זה לא אומר שיש הצדקה לביצוע פיגועים. אין. אין הצדקה או לגיטימציה לפגיעה באזרחים. אבל זה גם אומר שאנחנו לא יכולים להמשיך להתעלם מהנעשה במתקני החקירה, בתי המעצר ובתי הכלא שלנו. מאלפי אנשים שמבלים בכלא שנים, חלק ללא אישום או משפט, רבים מהם עוברים עינויים, חלקם נכלאים בבידוד לתקופות ארוכות, ואף אחד מהם לא נהנה מהתמיכה של מערך שיקום כלשהו.

אם לא נשנה את המצב הזה בגלל שזה צודק, אז לפחות בגלל שהאסון שנגרם כתוצאה ממנו נופל גם עלינו.

> נועם ר': עבד אלרחמאן אלשלודי 

> נועם ר': על הכליאה בהפרדה

> הכיבוש מחייב שימוש בעינויים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ההורים בעזה מתמודדים עם הסיוטים הכי גרועים שאפשר להעלות על הדעת. אב ובתו בח'אן יונס, עזה, לאחר הפצצה ישראלית, 13 ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

אני, פלסטיני מיפו, רואה מה קורה בעזה וחרד לגורל לבתי

כל תמונה של אב פלסטיני האוחז בגופו חסר החיים של ילדו מזכירה לי את הסכנה המאיימת על בתי. אם המלחמה לימדה אותי משהו, זה האמת העצובה שחיי ילדינו הם חסרי ערך. היא מציבה אותנו בפני דילמה בלתי אפשרית: להישאר במולדת או להגן על ילדינו במחיר של פליטות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf