הכיבוש מחייב שימוש באמצעים אסורים ובעינויים

כותב אורח: ישי מנוחין

סטנדרטים בינלאומיים מחייבים מעקפים יצירתיים ותשובות משפטיות מפולפלות כאשר מדינת ישראל חותמת על אמנות, אבל מתקשה ליישם את מה שהתחייבה אליו בשמנו. מתקשה, כי שב"כ בפרט, ואנשי מערכות הביטחון בכלל, מעוניינים בהפרת זכויות אדם של נחקרים ולא בציות לסטנדרטים וכללים בינלאומיים.

ביום שני הציגו נציגי המדינה את עמדתה בפני ועדת זכויות האדם של האו"ם בג'נבה, בגין מחויבותה של ישראל לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, אמנה עליה חתמה בשנת 1966 ואשררה בשנת 1991. גם נציגת "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל" הייתה שם וטענה שישראל לא עומדת בהתחייבויותיה, ושדבר מהותי לא השתנה מאז התשובה הקודמת של ממשלת ישראל לוועדה לפני ארבע שנים.

הוועד טען שלמרות התחייבויותיה של ממשלת ישראל באמנה זו, ובאמנה נגד עינויים, שיחוקק חוק נגד עינויים, הדבר לא נעשה. ועדת זכויות האדם, וגם הוועדה נגד עינויים, המליצו פעם אחר פעם לחוקק בישראל חוק נגד עינויים, חוק המתחייב מעצם החתימה על האמנות הללו (סעיף 1 של האמנה נגד עינויים וסעיף 7 של האמנה בדבר הזכויות החברתיות והפוליטית), אולם ממשלת ישראל והכנסת נמנעו מכך. המשפטנים – שכתבו תשובות ארוכות ויצירתיות, המסבירות שלמרות שאין חוק יש איסור לפי סעיפים שונים ומשונים של החוק הישראלי, ולכן אין צורך בחקיקה – נמנעו גם מיישום המלצות ועדת טירקל בנושא.

> בתמונות: מסיק במצור תחת הגבלות הצבא וחשש מאלימות

חיילים עוצרים פלסטינים בחברון (אקטיבסטילס)

הימנעות הממשלה והכנסת מהכנסת מנגנוני הגנה כנגד עינויים (למשל, תיעוד קולי וחזותי של חקירות חשודים בטחונים או הקמת מנגנון של ביקורי פתע במתקני חקירה על-ידי גורמים עצמאיים) עומד בניגוד גמור להתחייבויותיה של ישראל לאמנות עליהן חתמה ואשררה. תיעוד קולי וחזותי עומד גם בגרעין המלצות ועדת טירקל, אבל מורא הוועדה שהתפזרה קטן ממורא היועמ"ש והיועצים המשפטיים של השב"כ. אלה לא מעוניינים לתעד חוקרי שב"כ שמעורבים בעינויים ולחשוף אותם לחקירה פלילית.

הוועד גם הפנה את תשומת לב ועדת האו"ם למכניזם המופלא של בדיקת תלונות. מערך זה כולל: מבקרת האחראית על בדיקת תלונות, שביכולתה רק להמליץ על פתיחה או סגירה של חקירה פלילית (בעקבות שינוי קל שהוכנס בשנה האחרונה המבקרת שרק ממליצה היא כיום עובדת משרד המשפטים, ולא שב"כ), ממונה על המבקרת, לה מותר רק לסגור תלונות ואין לה סמכות להורות על פתיחה של חקירה פלילית כנגד חוקרי שב"כ, ויועמ"ש, או מי שהוסמך על ידו, שרק בידיו הסמכות להורות על חקירה של חוקרי שב"כ.

מאז שנת 2001 הוגשו למעלה מ-850 תלונות על עינויים ואפילו חקירה פלילית אחת לא נפתחה. שלושת היועצים המשפטיים לממשלה בשנים אלו "הצליחו" למנוע חקירות תלונות על עינויים באופן מושלם ולפגוע בשלטון החוק באופן מתמיד. כנראה שליועצים משפטיים, להבדיל מאתנו האזרחים, מותר לפגוע בשלטון החוק כאשר הוא אמור לחול על אושיות ביטחוניות.

ממשלת ישראל חתמה, בשמנו, על התחייבויות בינלאומיות רבות. חתמה, אך לא מעוניינת לקיים. חתמה שאנו מדינה המחויבת להגנה על זכויות אדם. אבל הכיבוש מחייב שימוש באמצעים אסורים ובעינויים "כי לכיבוש, לכל כיבוש, עקרונות משלו", כתב בשנת 1967 ס. יזהר, "אין ומעולם לא היו כובשים מתוקים". וכובשים ככובשים פועלים בניגוד להתחייבויות שממשלות ישראל התחייבו בשמנו. כי לא ניתן להיות כיום דמוקרטיה מבלי להתחייב להגנה על זכויות אדם.

התחייבנו, אנו מפירים באופן עקבי, ומשפטני משרד המשפטים כותבים תשובות משפטיות יצירתיות לוועדות האו"ם. יצירתיות, מפולפלות, מכסות על עינויים והתעללות ומנסות למנוע שינוי מהותי ביחס של מדינת ישראל לזכויות אדם תחת כיבוש.

ד"ר ישי מנוחין הוא מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ויו"ר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל.