דברו עם התלמידים שלכם על אלימות, על כל מופעיה

הקיץ האחרון, שמסתיים כשענני מלחמה מאיימים מצפון ומדרום, היה אחד האלימים ביותר בשנים האחרונות. פרשת הריגתו של סלומון טקה ופרשת איה נאפה, שתיהן קשות ומטרידות, לא יספרו את הסיפור כולו אם לא נסתכל על התמונה הרחבה. נחשפנו הקיץ לשורה של מקרי אלימות מינית קשים כלפי נשים וילדות, דרך אלימות נגד חרדים וערבים, עבור לאלימות מבלים במקומות שונים ברחבי הארץ וכמובן אלימות ממוסדת כלפי מפגינים ברחבי הארץ וכלפי פלסטינים, כמו בשכונת עיסאוויה בירושלים המזרחית.

האלימות הזו לא נולדת משום מקום. היא היתה קיימת הרבה לפני הקיץ האחרון והיא לא ייחודית למדינת ישראל. עם פתיחת שנת הלימודים ושובם של בני ובנות הנוער לכיתות, כדאי לנצל את השעות הארוכות שבהן נפגשים מורים ומורות עם תלמידיהם לחינוך נגד אלימות.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

להסביר לתלמידים ולתלמידו שכל אחד ואחת מהם נולד עם זכויות בסיסיות לכבוד, לפרטיות ולחירות. (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

תכניות מאבק באלימות ישנן למכביר. שר החינוך גם הנחה את מנהלי ומנהלות בתי הספר להתייחס באופן ספציפי לאלימות מינית. אולם אני מציעה גישה אחרת: לחבר בין הנקודות. במבט ראשון אולי נראה שאין קשר בין מותו של טקה למין קבוצתי (או אונס, עוד מוקדם להגיד אבל זה לא באמת משנה לצורך הדיון הנוכחי), או בין התעללות בנער חרדי אוטיסט להפצת סרטונים מיניים, אבל הוא קיים.

אלימות פיזית, מילולית או מינית מתרחשת כשהיחס שלנו לאחר מבוסס על זלזול, רידוד או ביטול האנושיות שלו, ולפעמים גם בשל דמוניזציה שאנחנו יוצרים כלפיו. הדמוניזציה מולידה פחד ושנאה מחד ותחושת הצדקה ועליונות מאידך, והיא שמבטלת את הכבוד הבסיסי שאנו מייחסים לאדם אחר ומקלה על הפגיעה בו. היא זו שמאפשרת את האלימות בשטחים, הן מצד כוחות הביטחון והן מצד אזרחים ישראלים; היא זו שמאפשרת את האלימות הקשה ממנה סובלים מפגינים חרדים; היא זו שמאפשרת פגיעה מינית ומעצרים אלימים של מפגינים.

הזלזול והביטול מאפשרים את האלימות בין "שווים" לכאורה, אולם למעשה היא באה מצדו של בעל הכוח בסיטואציה. מי שמרשה לעצמו לקיים מין קבוצתי עם צעירה ולהפיץ צילומים של האירוע מפני שהיא "תיירת", למשל, מי שמרשה לעצמו לתקוף מינית ילדה או נערה; מי שמסוגלת להתעלל בנערה פחות "מקובלת"; מי שמתעלל בקולגה בעל צרכים מיוחדים, מפשיטים את קורבנותיהם מהאנושיות שלהם.

הצעד הראשון בהתמודדות עם התופעה אולי נשמע פשטני וטריוויאלי, אבל הוא חשוב ביותר – להסביר לתלמידים ולתלמידות, אותם נערים ונערות מתבגרים, שכל אחד ואחת מהם נולד עם זכויות בסיסיות לכבוד, לפרטיות ולחירות. שכל אחת ואחת זכאי לאנושיות מלאה, ושפגיעה בה היא תופעה שאסור לנו לקבל, וגם לא לעמוד מנגד כשהיא מתרחשת מול עינינו.

הסוגיה כאן אינה רק מה חוקי ומה לא, כאשר ברור שאלימות ופגיעה מינית והפצת סרטונים הם עבירה על החוק. השאלה היא גם מה נחשב לגיטימי בחברה שלנו, אפילו אם הוא פוגע בזכויות אדם באופן ברור. אלימות, מכל הסוגים, פוגעת בגופו ובכבודו של אדם. נטילת הזכות של אישה למגע מיני בהסכמה, ומעבר לכך, מרצון חופשי ואמיתי, פוגעת בחירותה. הפצת סרטונים מיניים או סרטוני אלימות פוגעים בכבודו ובפרטיותו של אדם.

חיבור בין הנקודות יתאפשר כשנסתכל על התמונה הרחבה, על מופעים שונים של אלימות חברתית או ממסדית. מבט על ייתן לנו את היכולת להבין עד כמה עמוקים שורשי האלימות בחברה, וכמה חשוב להיאבק בה בכיתה, בבית, במרחב הציבורי ובמוסדות השלטון.

חינוך אינו מתחיל ונגמר בבית הספר. הוא מתחיל בבית ומושפע מהסביבה, מהתקשורת והרשתות החברתיות. אולם בעידן הדיגיטלי שבו אנו חיים, כאשר כל אחד ואחת מאתנו מופצץ בסרטונים ובמסרים שמקהים את סף הרגישות שלנו ומייצרים לגיטימציה לפגוע באחר, חיוני שמערכת החינוך תירתם למאבק כולל נגד אלימות ולמען זכויות אדם.

מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח מציעה הכשרות וחומרים חינוכיים למורים/ות וייעוץ בנושא חינוך לזכויות אדם.

נעמי בייט-צורן היא מנהלת מחלקת החינוך של האגודה לזכויות האזרח.