newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ללא הסברים, הצבא השמיד את בית החולים אל-ואפא

מאת:
השאירו תגובה
א א א

זה קרה אתמול בלילה. רגע לפני תחילת הפלישה הקרקעית, הצבא הפציץ והרס את בית החולים השיקומי היחיד מסוגו ברצועת עזה – בית החולים אל-ואפא. עידן לנדו מספר בבלוג שלו שאחרי כמה ימים של איומים והתראות, בצבא התחילו בהפצצת בית החולים בערב, קומה אחר קומה, ואילצו את הצוות, החולים הזקוקים להשגחה של 24 שעות ביממה ומספר פעילים בינלאומיים שהגיעו למקום לשמש כמגנים אנושיים – לברוח. בית החולים הושמד כליל. לדברי לנדו, עד היום הצבא לא נתן שום סיבה למה הוא צריך להרוס את בית החולים.

בתחילת השבוע הביאה כאן יעל מרום את עדותו של אלכסנדר נבוקוב, שהגיע לבית החולים, דיבר עם המנהל, וראה את העדויות להפצצות ישראליות קודמות.

[עדכון לילה: עידן לנדו עדכן את הפוסט שלו, וציין שבצבא עלו טענות על כך שנורו רקטות על ישראל ממשגרים בקרבת בית החולים לפני כן. עם זאת, כמו שהוא מציין, הפעילים הבינלאומיים אמרו שבבית החולים עצמו לא היה נשק ולא היו פיצוצים משניים. עוד אומר לנדו שמכיוון שהצבא ממילא השתלט על האזור בו נמצא בית החולים עם כוחות קרקע, ניתן היה להרוס נשקים שהיו בו – לו היו – גם מבי להרוס את כל בית החולים].

[עדכון, 20.7: אתמול התפרסמה כתבה באתר "מונדוווייס" לפיה הצבא הכיר בכך שבית החולים השיקומי אל-ואפא, שהושמד כליל בחמישי בערב לפני תחילת הפעולה הקרקעית, לא הכיל נשק כלשהו ושלא ירו מתוכו. לפי הדיווח מדובר צה"ל נמסר כי פעילי חמאס ירו רקטות ממשגרים במרחק מאה מטר מבית החולים לפני שבית החולים הותקף. מדובר צה"ל עדיין לא הגיבו לפניית "שיחה מקומית".]

תגובת דובר צה"ל לדברים טרם התקבלה ותפורסם כאן אם וכאשר תגיע.

> אין שום מקום שהוא בטוח בעזה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf