newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אתיופים מרחבי הארץ צפויים לצעוד לירושלים במחאה על אלימות משטרתית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

אתיופים ממקומות שונים בארץ צפויים לצעוד לירושלים מחר (ראשון) במשך שלושה ימים במחאה על אלימות המשטרה כנגד העדה ולזכרו של יוסף סלמסה. האירוע, שנקראה "צעדה לזכרו של יוסף סלמסה", יתחיל מבנימינה, ובמהלכו יעצרו הצועדים האתיופים במקומות ציבוריים ומול תחנות משטרה למשמרות מחאה. בשלישי בערב יגיעו הצועדים לגן סאקר בירושלים לעצרת מחאה.

מטרת הצעדה להעלות מודעות למה שקרה ליוסף סלמסה, צעיר שסבל מאלימות והטרדות של שוטרי משטרת בנימינה, ושכמה זמן לאחר שחרורו ממעצר גופתו נמצאה במחצבה בעיר – מבלי שסיבת המוות הובהרה עדיין. הצעדה תתייחס גם למקרים רבים אחרים שבהם סובלים אתיופים מאלימות וגזענות בידי המשטרה. בדיון בנושא בישיבה של ועדת הפנים בנובמבר הוצגו מקרים רבים של אלימות ואפליה, שמחזקים את טענת המפגינים שהתופעה היא דבר שחווים אתיופים בכל הארץ, ואינה קשורה רק למקרים בודדים. ח"כ שמעון סלומון אמר באותו דיון כי "כשאני על טריקו ומכנסיים קצרים אני עובר דברים נוראיים".

טהונה מהרט מעפולה היא אחת ממארגנות הצעדה וקרובת משפחתו של יוסף סלמסה. היא מספרת:

"היוזמה לצעדה התחילה בעקבות האירוע המקומם שארע ליוסף. הוא חווה אלימות משטרתית ללא הצדקה. הבנו שאסור לנו לשתוק. יש אצלנו בעדה איזה שהוא מאפיין של קוד שתיקה, מין הפנמה שלא מערבים אנשים מבחוץ בדברים שקוראים לנו כדי שלא יגידו שאנחנו מסכנים. אז אנחנו החלטנו לשבור שתיקה ולהעלות מודעות גם בקרב הקהילה האתיופית וגם בקרב החברה הישראלית בכלל על כל הנושא.

"אנחנו הולכים לצעוד מבנימינה והמסר החשוב בצעדה הוא שאנחנו כאן בישראל בזכות ולא בחסד. זה המקום שלנו. אין לנו ארץ אחרת. אף אחד לא עשה לנו טובה שבאנו לכאן. אנחנו יהודים ואזרחים שווי זכויות. המסר השני הוא להגיע למקבלי ההחלטות כדי שיפעילו לחץ על מנת שמי שמעורב באלימות ובמותו של יוסף ייתן את הדין. אנחנו עוצרים בהרבה מקומות בגלל שהאלימות כלפי אתיופים קוראת בכל כך הרבה מקומות. הרבה מהאוכלוסייה שלנו לא מבינה את הזכויות שלנו בגלל מחסום השפה. אנחנו אומרות די נמאס תפסיקו לרדוף אותנו, ותפסיקו להתנהג אלינו אנחנו לא שווים, כאילו לא מגיעים לנו זכויות בגלל צבע העור שלנו".

> עדות: "רק כשהתחלתי לאבד את ההכרה השוטרים הפסיקו לבעוט בי"

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf