newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

50 גוונים של ייהוד

יש יותר מדרך אחת לסלק פלסטינים מירושלים. מדינת ישראל מחזיקה בארגז כלים משוכלל למטרה זו, שכולל את חוקי האזרחות והבנייה. קחו לדוגמה את המתרחש סביב ביתו של אלדד רבינוביץ', עו"ד שמייצג עמותות ימין ומתגורר בלב סילוואן

מאת:

בשבוע שעבר הרסה עיריית ירושלים חנות בשכונת אל-בוסתן שבסילוואן. בחנות פעלה קצביה, ובעליה סיפר שהיא היתה מקור פרנסה עבור 15 בני משפחתו המורחבת.

עבור יותר ממאה משפחות באל-בוסתן, הריסת החנות מסמנת את מה שעלול להיות גל הריסות נרחב בשכונה. 16 צווי הריסה נוספים – מרביתם לבתי מגורים – עלולים להיות מבוצעים בתקופה הקרובה, ובסך הכל מעל 100 בתים בשכונה מאויימים בצווי הריסה.

החנות שנהרסה בסילוואן, ב-29 ביוני 2021 (צילום: ג'מאל עווד / פלאש90)

העירייה עשתה פניית פרסה. החנות שנהרסה בסילוואן, ב-29 ביוני 2021 (צילום: ג'מאל עווד / פלאש90)

בארבע השנים האחרונות עמלו תושבי אל-בוסתן על הכנה של תוכנית מתאר להסדרת המצב התכנוני בשכונה והסרת איום ההריסה מעל בתיהם. המהלך זכה לברכתה של עיריית ירושלים, והתקדם בתיאום עמה.

כחלק מניסיון ההסדרה העירייה גם הסכימה להקפאת את ביצועם של עשרות רבות של צווי הריסה באל-בוסתן. אלא שבפברואר השנה הודיעה העירייה לבית המשפט שהיא אינה מעוניינת להמשיך בתהליך ההסדרה של השכונה, ובמקום זאת דורשת שלא להאריך את הקפאתם של צווי ההריסה. מאז פקחים קיימו שם ביקורים תכופים ומסרו התראות וצווים.

ההתנערות של העירייה מתהליך התכנון שבו תמכה בארבע השנים האחרונות בוודאי הסבה קורת רוח לעורך הדין אלדד רבינוביץ', אשר מתגורר כ-200 מטר מאל-בוסתן. ביולי שעבר התפרסמה באתר הימין "סרוגים" כתבה, שבה יצא רבינוביץ' נגד תוכנית המתאר שתוכל להגן על קורת הגג של שכניו.

בעקבות הכתבה גם הודיע חבר המועצה אריה קינג, מקורבו של ראש העיריה, משה ליאון, שהוא מתכוון לסכל את התוכנית.

ברחבי מזרח ירושלים ישנם אזורי מגורים רבים אשר מאויימים בהריסה. מבחינה זו, מצבה של אל-בוסתן אינו יוצא דופן. מאז 1967 המדינה מונעת מתושביה הפלסטינים של העיר תוכניות מתאר הוגנות.

בשנים האחרונות חל זינוק בהיקף הריסת הבתים במזרח ירושלים כתוצאה מחוק קמיניץ. אובדן קורת הגג היא מכה – נפשית, משפחתית וכלכלית –  שקשה להתאושש ממנה, ועשרות אלפי תושבים פלסטינים שלא הצליחו להשיג היתר בנייה כבר נאלצו לעקור אל צדה הפלסטיני של גדר ההפרדה, כדי שלא להסתבך עם צווים והריסות.

חוקי התכנון והבנייה מהווים, אם כן, אמצעי מרכזי שבעזרתו ישראל מסלקת עוד ועוד פלסטינים מהעיר – אמצעי מרכזי אבל ממש לא יחידי. ברשימה זו "ניעזר" בעורך הדין רבינוביץ' כדי לפרוש עוד אמצעים מארגז הכלים שבו משתמשת המדינה למימוש מטרה זו.

כפי שהזכרנו למעלה, רבינוביץ' מתגורר כ-200 מטר מאל-בוסתן. כמו תושבי אל-בוסתן, גם רבינוביץ' מתגורר בבית שנבנה ללא היתר. אלא שבניגוד אליהם, המדינה אינה מתכוונת להרוס את ביתו – וזאת למרות שהוא מתנוסס לגובה 6 קומות תוך הפרה בוטה של תוכנית המתאר שם.

עובדה זו כלל אינה מפריעה לרבינוביץ' לפנות לרשויות בדרישה שיפעלו נגד "עבירות בנייה" של שכניו הפלסטינים, ואף להגיש עתירות כנגד בנייה פלסטינית ללא היתר.

כיצד זה שרבינוביץ' משליך אבנים מטאפוריות לכל עבר מבלי לחשוש לבית הזכוכית שלו? זאת כי הוא מתגורר בבית יהונתן של עמותת המתנחלים עטרת כהנים, אותו מבנה שראש עיריית ירושלים הקודם, ניר ברקת – שזכה לתמיכה פומבית מראש ישיבת עטרת כהנים – החליט למנוע את מימוש צו ההריסה השיפוטי שהוצא לו.

בחסות החוק

בהמשך הרחוב מביתו של רבינוביץ' מתגוררות עשרות משפחות פלסטיניות בדירות שעטרת כהנים מנסה להשתלט עליהן. כמו בשייח ג'ראח, גם בבטן אלהווא התגוררו יהודים בתחילת המאה ה-20. המדינה מנצלת את העובדה הזאת על מנת להעביר את הבעלות על נכסיהן של מאות משפחות פלסטיניות לעמותות מתנחלים, שאז יכולות לתבוע בבית המשפט את סילוק המשפחות הפלסטיניות מבתיהן.

בבטן אלהווא, עטרת כהנים היא זו שמוציאה את המהלך לפועל. לאחרונה, ניסו בימין להציג את איומי הפינוי בשכונת שייח ג'ראח כסכסוך נדל"ן פרטי ותו לא. בפועל, טענות המתנחלים לבעלות כלל לא היו אפשריות אלמלא סיוע הדוק של המדינה, ובכלל זה חוקים – חוק נכסי נפקדים מחד וחוק הסדרי משפט ומינהל מאידך – שמשמשים כלי נוסף לסילוק פלסטינים.

אחת המשפחות שעד לפני כמה שנים התגוררו לא רחוק מאלדד רבינוביץ' היתה משפחת אבו סנינה. עטרת כהנים כבר הצליחה לסלק את כל שאר המשפחות מהבניין של משפחת אבו סנינה, ורק משפחה עקשנית זו דבקה בדירתה ולא נכנעה ללחצים שהופעלו נגדה. או אז זכתה המשפחה לביקור של שוטרים, שהזכירו לאבי המשפחה שאין לו מעמד בירושלים.

ג'וואד אבו סנינה נולד בגדה המערבית ונישא לתושבת מזרח ירושלים. ב-2003 שינתה ישראל את חוק האזרחות כדי שתוכל למנוע מתושבי הגדה שנישאו לתושבי ישראל לקבל מעמד בישראל. מדובר על אלפי אנשים אם לא למעלה מזה שכדי לממש את אהבתם ואת הזכות הבסיסית לחיי משפחה הם צריכים לעקור מהעיר או להישאר בה תוך פחד מגירוש ובמחיר של פגיעה בהיבטים הבסיסיים של חייהם וחיי ילדיהם, כמו לימודים, עבודה, טיפול רפואי, חופש תנועה.

מה שבישראל עלה לאחרונה לכותרות במסגרת המשחק הפוליטי הציני בין קואליציה לאופוזיציה, מהווה עבור אלפי משפחות פלסטינים מקור מתמשך לסבל. לצד הריסות הבתים, מניעת האפשרות למעמד בישראל מתוקף איחוד משפחות אילצה את המספר הגדול ביותר של מזרח ירושלמים לעקור מירושלים.

כשמדובר בהריסות בתים, ישראל מתחבאת מאחורי חוקי התכנון והבנייה. פינויי הבתים מוצגים כסכסוך נדל"ן, ובשביל ביטול האפשרות לאיחוד משפחות המדינה טוענת לסכנות ביטחוניות. בפועל מדובר בדרכים שונות להשגת מטרה דמוגרפית אחת. כשמחברים בין הדברים, רואים בבירור שגם אם הכלי והתירוצים משתנים – המהות היא אותה מהות.

אלדד רבינוביץ' אמנם גר ליד תושבי אל-בוסתן ובאותו רחוב כמו משפחת אבו סנינה והמשפחות שבתיהן עלולים להילקח מהן בבטן אלהווא, אבל בסיפור שלנו הוא בסך הכל אמצעי ספרותי. הוא אינו המחולל של הדברים שתיארנו – ושהם פרי תכנון וביצוע של המדינה.

כרזת בחירות של מפלגת נעם, ב-3 בספטמבר 2019 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

מייצגת את המדינה יותר ממה שנדמה? כרזת בחירות של מפלגת נעם, ב-3 בספטמבר 2019 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

רבינוביץ' הוא מספר 2 במפלגת נעם. לכאורה זו מפלגה קיצונית ושולית, שפרשה מהתמודדות עצמאית בבחירות 2019 אחרי שלא עברה את אחוז החסימה בסקרים, ושלא הצליחה להכניס אותו לכנסת גם אחרי שהתאחדה עם הציונות הדתית. ובכל זאת, אם מדינת ישראל מושקעת בצורה כה עמוקה בקידום מטרותיו של רבינוביץ', אז אולי מפלגת נעם מייצגת את המדינה יותר ממה שנדמה?

פנינו לעו"ד רבינוביץ' בבקשת תגובה, והיא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.

אביב טטרסקי הוא חוקר בעמותת עיר עמים ופעיל בקבוצת דהרמה מעורבת חברתית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf