תושב אום אל-פחם נעצר, שוחרר בלי כתב אישום ונשלח למעצר מנהלי

בחקירה לא נמצאה נגדו תשתית ראייתית. תאמר ח'ליפה (באדיבות המצולם)

חייו של תאמר ח'ליפה (30), תושב אום אל-פחם, התהפכו בן רגע ב-2 במרץ לפנות בוקר, כשכוחות הביטחון שברו את דלת ביתו ופשטו על דירתו.

ח'ליפה נעצר ונחקר בתנאים קשים, מבלי שיואשם בדבר ומבלי שהותר לו להיפגש עם עורך דין. הסיפור לא הסתיים גם לאחר ששוחרר בהחלטה שיפוטית בתום 16 ימי מעצר וחקירה, שבמהלכם נבדקו מכשיר הטלפון והמחשב שלו ולא נמצאה תשתית לחשדות נגדו. זמן קצר לאחר שמשפחתו החלה להתאושש מהטלטלה, התקבלה החלטה לעצור אותו שוב, הפעם במעצר מנהלי, ללא כתב אישום וללא הצגת ראיות.

>> 27 חודשים בכלא על פוסטים: סיפורו של משפיען רשת שהושתק

לדברי אחיו, עורך הדין אחמד ח'ליפה, נודע למשפחה כי הצו נגד תאמר הוצא ימים אחדים קודם למעצר, ולכן לא היתה כל סיבה לפשוט על הבית בצורה כזו ובשעה כזו. "מה שקרה הותיר חותם עמוק, במיוחד על שתי בנותיו, בנות שלוש וארבע בלבד. מאז אותו יום הן חיות בפחד מכל רעש, ויש לזכור שזה התרחש על רקע קולות הפיצוצים והמלחמה". אשתו של ח'ליפה, שילדה בינתיים, היתה בהיריון מתקדם בשעת הפשיטה על הבית.

ח'ליפה נחקר, כאמור, במשך 16 ימים, שבמהלך 14 מהם נמנעה ממנו פגישה עם עורך דינו. תקופה זו, הנחשבת קריטית בכל הליך משפטי, התנהלה בתנאים שאחיו מתאר כקשים במיוחד. "אני מכיר מקרים שבהם אנשים הודו בדברים שלא עשו מרוב שהחקירות קשות", הוא אומר.

החשדות נגדו, לפי מה שנמסר למשפחה, התמקדו במה שתואר כ"קשר עם סוכן זר". אלא שלדברי אחיו, מדובר בהגדרה עמומה שנעשה בה שימוש תכוף בתקופה האחרונה. "שיגדירו מיהו 'סוכן זר', כדי שאדע עם מי מותר לי לדבר ועם מי לא", אומר האח. לדבריו, אחיו תאמר עוסק בצילום במשך שנים, ובעבר אף עבד כצלם מקצועי. צאצאי פליטים פלסטינים שחיים מחוץ לישראל פונים אליו לפעמים בבקשה שישלח להם תמונות של הכפרים והעיירות שמהם משפחותיהם נעקרו – פניות שהוא מתאר כבעלות אופי אנושי ותרבותי גרידא.

למרות החקירה הממושכת, החרמת הטלפון הנייד והמחשב ובדיקתם, לא הצליחו הרשויות לבסס כתב אישום. היעדר תשתית ראייתית הוביל להחלטת בית המשפט לשחררו, בכפוף להרחקה מאום אל-פחם למשך 15 ימים, מהם שבעה ימים במעצר בית, שאותם ריצה בבית הורי אשתו בחיפה.

בשלב זה נדמה היה כי הפרשה מתקרבת לסיומה, אך ב-25 במרץ הוחלט לעצור את ח'ליפה במעצר מנהלי למשך שישה חודשים, באישור שר הביטחון.

המהלך עורר תמיהה בקרב בני המשפחה, לא רק בשל עצם ההחלטה אלא גם בשל העיתוי. "מדובר בתקדים", אומר אחיו. "שמעתי על מקרה שבו עצרו אדם במעצר מנהלי יום אחרי ששוחרר, אבל לאחר שבוע, ולאחר סיום תקופת מעצר הבית – זה לא דבר שקורה".

מעצר מנהלי אינו נשען על כתב אישום ואינו מחייב הצגת ראיות פומביות, אלא מבוסס על חומר חסוי שלא נחשף בפני העצור או עורכי דינו. "כל רעיון החוק מבוסס על חקירה, ראיות וענישה כשיש עבירה", אומר עו"ד ח'ליפה. "המעצר המנהלי הוא מופת של שרירותיות, ובמקרה של תאמר – כשכבר נחקר, כל המכשירים שלו נבדקו והוא שוחרר – הדבר גם מנוגד להיגיון".

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-31 במרץ טענו סנגוריו, עורכי הדין חסן ג'בארין והדיל אבו סאלח מהמרכז המשפטי עדאלה, ועומר ח'מאייסי מארגון אל-מיזאן, כי עצם העובדה שח'ליפה נחקר באופן מקיף מבלי שנמצאו ראיות מעלה שאלות לגבי ההחלטה לעצור אותו מנהלית. עם זאת, השופט אבי לוי החליט לדחות את ההכרעה הסופית בטענה כי נדרשת בחינה נוספת של התיק, וקבע כי החלטתו תינתן ב-23 באפריל. משמעות הדבר היא כי ח'ליפה יישאר במעצר עד אז.

"קיימת אפשרות לערער לבית המשפט העליון", אומר עו"ד ח'ליפה, "אך ברוב המקרים העליון לא מבטל צווים של מעצר מנהלי, אלא נוטה להתיישר עם ההנחיות הביטחוניות. הבעיה איננה נקודתית, אלא מערכתית".

המקרה של ח'ליפה הוא רק דוגמה אחת לעלייה הניכרת בשימוש במעצרים מנהליים נגד אזרחים פלסטינים, כפי שמשתקף בדו"ח שפרסם מרכז עדאלה, המצביע על שינוי בולט בהיקף ובאופן השימוש בכלי זה, בעיקר מאז פרוץ המלחמה בעזה.

לפי הנתונים, בין השנים 2020 למאי 2025 נפתחו 560 תיקי מעצר מנהלי בבתי המשפט המחוזיים בישראל נגד פלסטינים אזרחי ישראל, מתוכם 297 מאז אוקטובר 2023. לפחות 175 ערעורים הוגשו לבית המשפט העליון נגד צווי מעצר מנהלי באותה תקופה, אך רובם המכריע נדחה.

הדו"ח מצביע גם על היעדר שקיפות. מעצרים אלה מתבססים על מידע מודיעיני חסוי, והרשויות מסרבות למסור פרטים מקיפים על התיקים, לרבות זהות העצורים או משך מעצרם. עמימות זו מגבילה לא רק את האפשרות לערער משפטית על המעצרים, אלא גם משליכה באופן ישיר על בני משפחות העצורים, הניצבים מול החלטות שקשה להבינן או להתמודד איתן.