תושבי אל עראקיב רוקמים חלומות על עתיד טוב יותר

מאות אנשים השתתפו בשבת בחנוכת תערוכת אמנות בכפר הלא מוכר אל עראקיב שבנגב, לציון 11 שנים להריסה הראשונה של הכפר.

התערוכה כוללת עבודות רקמה המציגות את סיפוריהם של אנשי ונשות הכפר. בנוסף הוצגו עבודות וידאו ועבודת תיאטרון המבוססת על פרוטוקולים ממשפטו של מנהיג הכפר, שייח' סיאח אבו מדיע'ם.

ב-27 ביולי 2010, פשטו על הכפר, שאז גרו בו כ-500 נפשות, מאות שוטרים והרסו את כל המבנים בו. מאז נהרס הכפר עוד 189 פעמים, אולם אחרי כל הריסה, התושבים הקימו את סוכות המגורים שלהם מחדש. כיום חיים במקום כמה עשרות תושבים, שנדחקו לגור בבית הקברות.

עבודות הרקמה בתערוכה, שנוצרו על ידי נשות הכפר ביחד עם אדם אוריאל ופעילים נוספים, הציגו את המציאות באל עראקיב לפני ההריסה ב-2010 ואת החלומות של תושבי הכפר לעתיד טוב יותר.

"החלום שלי הוא שהבתים באל עראקיב יחזרו", אמרה תושבת הכפר חכמה אבו מדיע'ם, שרקמה בעבודה שלה את הבתים שהיתה רוצה שיוקמו מחדש. "רקמתי אותם לא כמו שהיו בעבר, אלא כמו שאני רוצה שיהיו. כל אחד דיבר על מה היה לפני 2010 ומה הוא רוצה שיהיה. חלק על החלומות וחלק על העבר".

חכמה סיפרה שהשתמשה בשיטה של רקמה מסורתית, שלמדה מאמה. תושבים אחרים רקמו בית ספר, בית מרקחת, ואת מחסני המזון שהיו בכפר.

בטקסט בעבודת הרקמה של חכמה נכתב: "גבעת בר (ישוב יהודי סמוך לאל עראקיב, א"ז) ממתי הם פה? 2007. יש להם את כל הזכויות. למה לא יתנו לכפר אל עראקיב את אותן זכויות כמו לגבעת בר? אני ואתה באותה מדינה".

בטקסט שרקמה מרים, צעירה תושבת הכפר, נאמר: "שבוע לפני ההריסה הראשונה ב-2010, חלמתי ששני אריות שחורים מגיעים בלילה לבית הקברות של אל עראקיב, הורסים את הגדר וגם טורפים את האנשים. סבתא אמרה לי שהחלום אמיתי ושיבואו להרוס את הכפר. אני אמרתי מה פתאום, זה סתם חלום. אבל כמו שחלמתי – היה".

האמנית עינת ויצמן סיפרה שקבוצה של אמניות ואמנים התארגנה לאחרונה דרך הפייסבוק כדי לתמוך במאבק של תושבי אל עראקיב. "החלטנו להגיב בכלים שלנו למאבק ההירואי של הכפר", אמרה ויצמן, "למדנו דרך האמנות מהו סומוד".

ויצמן התייחסה לציורים שציירו תושבי הכפר והוצבו בכניסה אליו, אך נופצו על ידי הפקחים שבאו להרוס את הכפר. "בנינו דגם של הכפר, כפי שהיה לפני ההריסות, וכעבור שבוע הסתכלנו בעיניים כלות בתמונות ובסרטונים של הפקחים ששוברים, מנפצים ובועטים בהכל", אמרה ויצמן. "הגענו שוב, בנינו דגם מוקטן של אל עראקיב, מעין פעילות סימבולית שהיא הד לבניית הבתים בכפר. האמנות האמתית היא המאבק עצמו, המאבק של תושבי הכפר הוא יצירה תרבותית ופוליטית".

באירוע השתתפו גם חברי הכנסת עופר כסיף (חד"ש) ואבתיסאם מראענה (העבודה), ויו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, מוחמד ברכה. "אל עראקיב הוא בית ספר לזהות ולסומוד", אמר ברכה. "אני מצטרף לקריאות של השייח' סייח לממשלה: אתם לא תשברו את אל עראקיב, תבואו לכאן ותכירו בזכות של האנשים לחיות על אדמתם".

מנהיג הכפר, השייח' סיאח' אבו מדיע'ם, ישב בכלא עשרה חודשים לאחר שהורשע ב"הסגת גבול" בגלל מאבקו נגד הריסת הכפר. בנוסף לכך, הוא בילה במעצר כ-120 ימים. ההליך המשפטי בעניין הקרקעות של משפחתו נמשך כבר 13 שנה, ובמהלכו קיבלו התושבים קנסות בסך כולל של 1.6 מיליון שקל, במקום בוצעו מאות מעצרים, ונעקרו אלפי עצים.

למרות ההריסות, השייח' סיאח' ומשפחתו עדיין מתגוררים בכפר ולא עזבו אותו אף פעם. כמו ביתר 37 הכפרים הלא מוכרים בנגב, תושבי אל עראקיב אינם מחוברים לתשתיות כמו מים, ביוב וחשמל, וכדי לקבל שירותי חינוך או רפואה, הם צריכים לנסוע לרהט.

בשנה וחצי האחרונות מדווחים התושבים על התגברות הפעילות נגדם, שכללה הריסות תכופות יותר, פשיטות על הכפר, מעצרים, החרמת ציוד וחקירות.