שיר מפרסית: קול
מאת פרוע' פרוחזאד
כשעמדתי שם על ראש ההר
מאורך המסע כושלות רגליי
לעצמי אמרתי כי בפסגה הזו
אלוהים ישמע קולי כבר בוודאי
אל שחור העננים שבמרומים
שילחתי את התקווה שבעיניי
מעומק לבבי קולי בקע:
אני אוהבת אותו, אוהבת אלוהי!
קולי חדר את מעבה העלטה
מקיץ כוכבים נמים מתוך חלום
מול ההיכל, מאובק ותשוש מאוד
דפק בכוח על שער הפז שבמרום
מלאכים באלפי ידיים זעירות
פתחו את כל המנעולים בכוח
ונמלטו מאחורי נוצת ענן
מטירופו של קולי חסר המנוח
בין עמודי השיש התמירים
עצים ריחפו בערפל הירקרק
בתוך בריכת טללים צלולה, זכה
שטף קולי מעל גופו את האבק
האל היה שקוע בחלום
מבטו חבוי בין עפעפיו
קולי ילל בשקט אנחתו
אל תוך הערפל של שרעפיו
אך אוי כי עד לשחר הבהיר
עצומים נותרו הם עפעפיי האל
ונחו כך על ארובות עיניו
ועל תקווֹת קולי המתאבל
מעומק יגונו קולי זעק
"מתי תקיץ סוף סוף מתנומתך?!
אני נשרף באש תחתית השאול
אתה ברקיעים על מיטתך!"
וכי כמה פעמים יוכל לנסוק
קול דואב ומרוסק עד היכלו?
כשהנץ השחר ועלה
נדם ולא נשמע יותר קולו
אבל עדיין כשיורד הליל
תקווה קטנה פוצעת את שמיי
התכיר את הקול הזה אלי?
אני אוהבת אותו, אוהבת אלוהי.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
