שיר מפרסית: יש בזה כאב
מאת ז'ילא מוסאעד
את נעמדת על סִפּו של לב אחר
משליכה את עצמך
על גל רגש מתרומם
ומתרסקת
בכל פעם
תמיד
יש בזה כאב
דבר מה נפער בך
אנחנו שומעים רק את קול נפילתך
והלב שממנו את צונחת
שוקע באבל נצחי
אינני יודעת
אינני רואה
אפילו בדמיונותיי איני יכולה לשער
איך את נולדת בכל פעם?
מי היא אימך, באמת?
היכן היא?
אולי את פעפוע על פני חבלבל מדברי
בת רחם צדפים
אזוב אבנים
או שנורקת לחוף בחשכה
מפי לווייתן
בכל פעם כשאת מתגלה
את מבטיחה להישאר
הישארי שם למטה
אחזי בשולי שמלתי
טווי לך חלומות בהקיץ
התגעגעי
שם למטה
על מפלי כותנתי הדקים
כתבי
נטי אוהל
הקימי בית
אין בך די כוח לעמוד
על אמירי רגשותייך
בגבהים האלה
לאהבה יש צבע אחר
נשימת האדם נעתקת
וגם אם כל כוכבי הלכת בשמים
ימלאו אוויר וינשפו עליך
עדיין תפרפרי במצוקת נשימותייך
הישארי
הישעני על שולי רגשותייך
חופשיה יותר
מדגיגים חלקלקים
כשאת מוצאת מחסה
מתחת לגעגועייך
דעי שבשיאים האלה
כל שהאהבה עושה
הוא רק לעכב במעט
את המוות
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
