נתניהו הסית, אבל לא את יגאל עמיר

קשה להניח שיגאל עמיר, תלמיד מוצלח בישיבה המחזיק בתפיסת עולם אנטי-ציונית ומשיחית, מצא בנתניהו דמות מעוררת השראה או מניע אידיאולוגי לפעולה. אסור לפטור את נתניהו מחלקו בהסתה, אבל את מקורות ההשראה של עמיר יש לחפש במקומות אחרים לגמרי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: נתן אודנהיימר

בשבוע שעבר אהוד ברק אמר שנתניהו — תחתיו ברק שירת כשר בטחון — ״היה ונותר המסית הראשי״ לרצח רבין. בימים שבהם נתניהו מסית כנגד כל מי שמבקר אותו, קשה להתעלם מתפקידו של נתניהו בסכסוך בין מגזרים שונים. אך בכל מה שנוגע ליגאל עמיר, האשמת נתניהו לבדו בהסתה לרצח היא לא פחות מאשר התעלמות חמורה מהנסיבות שהובילו להתנקשות וההתעלמות מכך רודפת אותנו עד היום.

קשה להניח שיגאל עמיר, שהיה תלמיד מוצלח בישיבה, שקדן ווכחן, מצא בנתניהו דמות מעוררת השראה או מצא בדבריו מניע אידיאולוגי לפעולה. אין לשחרר את נתניהו מאחריות  — אך יש לדייק בעובדות.

קיצוניות פוליטית היא לרוב תולדה של מערכות אמונות משולבת — וזו של עמיר היא בהחלט עשירה ורבת שכבות. למרות הכיפה הסרוגה שהתנוססה על ראשו ולכאורה גרמה לעמיר להראות כמו ציוני-דתי, הוא ראה במוסדות המדינה עיוות שיש להחליפו ובראשי המדינה כאלו שמובילים את העם היהודי לאבדון. בספרם ״רצח בשם האלוקים״ מצטטים מייקל קארפין ואינה פרידמן את מכרו של עמיר, שלומי הלוי, שמתאר את עמיר כפנאט של השילוש הקדוש: עם ישראל, תורת ישראל, וארץ ישראל. ״אין לו ממש ערך לדמוקרטיה או למדינת ישראל החילונית, ההמנון וסמליה. הוא מבטל את מה שהגויים עשו או אמרו. הוא אומר שישראל צריכה לעשות מה שהיא יכולה ולשים מבטחה באלוקים שיעשה את היתר״, אומר שם הלוי על עמיר.

> האנשים שבנימין נתניהו לא יתאמץ להקסים

אין לו ערך לדמוקרטיה או למדינת ישראל החילונית, ההמנון וסמליה. יגאל עמיר עם עורך דינו בבית המשפט העליון, 7 במרץ 2005 (פלאש90)

אין לו ערך לדמוקרטיה או למדינת ישראל החילונית, ההמנון וסמליה. יגאל עמיר עם עורך דינו בבית המשפט העליון, 7 במרץ 2005 (פלאש90)

בין ילדי תימן לברוך גולדשטיין

כדאי להתעכב על כמה פרטים בסיפור של עמיר כדי להבין מאילו בארות שתה. שני הוריו של עמיר התחנכו במוסדות חרדיים. אביו עד היום לובש שחורים, ואפילו מדבר יידיש. למרות שמשפחתם לא הייתה חרדית במובן הקלאסי של המילה, הם היו בהחלט בעלי נטיות חרדיות; עמיר החליט על דעת עצמו ללמוד בישיבה החרדית-תיכונית ״הישוב החדש״ בה גם התחנכו הרב הראשי האשכנזי לישראל, דוד לאו, וחבר הכנסת משה גפני יו״ר דגל התורה. למרות שהקהילה החרדית הולכת ומשתלבת בחברה הישראלית היום, הנרטיב החרדי טעון איבה לציונות, ועד היום ניתן לשמוע חרדים צועקים בהפגנות ״יהודי הוא לא ציוני״ ו״שוטרים גרועים מנאצים״.

בנוסף, כבר בתחילת שנות התשעים והוא בן עשרים ומעט, עמיר הראה מודעות גדולה לדיכוי המזרחי מצד הציונות ומדינת ישראל. בספר שיצא בשנה שעברה על רצח רבין, דן אפרון, אשר התחקה בזהירות אחרי צעדיו של עמיר לפני הרצח, שוחח עם בני משפחתו וירד לעומק העולם של עמיר, סיפר שליגאל וחגי עמיר הייתה סלידה עזה ממוסדות המדינה ובמיוחד מרבין אשר לדעתם ״דיכאו כל מי שקם לומר את האמת״. כמו כן, פרשיית חטיפת יהודי תימן רדפה את המשפחה הטוענת שגם מקרבה נחטף תינוק. התקרית האלימה בין הרבי עוזי משולם וממשלת רבין כשנה לפני הרצח, על פי אפרון, העצימה את תחושתם של האחים עמיר כי ישנה השתקה בסגנון משטר טוטליטרי בישראל. כדי להבין את עומק הסלידה של חגי עמיר ממדינת ישראל אפשר לציין כי באחת מתגובותיו בפייסבוק כתב שסבו ״עלה ארצה לפני הקמת הרייך הרביעי״.

עמיר עצמו העיד גם בבית המשפט וגם בחקירות שלו כי הרגע המכונן בהחלטתו לרצוח את רבין היה בלוויה של ברוך גולדשטיין, לא בעצרות ימין בהן נאם ביבי. לעמיר היה בוז לאנשים שאין להם האומץ לפעול אלא רק מנפנפים בשלטים, והוא ביקר אפילו את הזרם הראשי של המתנחלים לפני הרצח על כך שהם ממקדים את המאבק שלהם במדיה ויחסי ציבור במקום במעשים. לכן הוא כל כך התרשם מברוך גולדשטיין, אשר על פי תפישתו של עמיר הקריב את חייו למען מטרה בה האמין. עמיר סיפר בחקירה:

 עד אז [לוויית גולדשטיין] הייתי מנותק קצת… לא הכרתי את הציבור של חברון (…) כששמעתי מה שגולדשטיין עשה, ותיארו אותו ברדיו אנשים שהכירו אותו, רופא, בתור אדם עדין נפש – מאוד סִקרן אותי. זאת אומרת, איך אדם כזה קם ומקריב את החיים שלו. תכל'ס הוא הקריב את החיים שלו. כמה שכולם יצחקו ויקללו, אבל זה בנאדם שעזב משפחה והקריב את החיים שלו. הלכתי להלוויה. (…) אמרתי: אם בנאדם קם ומקריב את החיים שלו, כנראה שהציבור הזה מציק לו משהו, כנראה שהוא חרד על משהו… זה ציבור שנלחם למען השם… ומקצינים ומנדים אותו.״

עקדת יצחק על מזבח הגאולה

יגאל עמיר הוא איש חושב וביקורתי שינק ידע ממקורות שונים. הוא ככל הנראה באמת פעל על דעת עצמו, גם אם ביקש וקיבל הסכמת רב כזה או אחר. אבל אם נבחן את תפישת העולם שלו ונמקם אותה על פני רצף היסטורי, אפשר לראות שעמיר אמנם סלד ממדינת ישראל מסיבות שקשורות לרקע החרדי שלו, לנרטיב הנרדפות של המתנחלים הקיצוניים ביותר, ולמתח העדתי — אך מה שגרם לו לפעול הוא אמונה משיחית. באחת החקירות עמיר סיפר שנסע באוטובוס לעצרת והיו לו חששות בנוגע ליכולת שלו לבצע את הרצח, לבצע את ״הקורבן״, כפי שגולדשטיין עשה. הוא ידע שהוא עלול למות והיה מוכן לכך. הוא אמר לעצמו, כך העיד, שיגיע לטווח ירי מראש הממשלה וייתן לאלוקים לקחת את השליטה משם. במילים אחרות, עמיר ראה את עצמו כשליח האל ואת עצירת אוסלו במונחים גאוליים.

שתיים עשרה שנים בדיוק אחרי הרצח, עמיר נתן לבנו שלושה שמות — ינון אליה שלום. כל השמות מיוחסים למשיח, ושני השמות הראשונים לקוחים מתוך השיר ״עת שערי רצון״, אשר מתאר את הקשר הבלתי אמצעי שבין אברהם לאלוקים לנוכח עקדת יצחק. העובדה שבנו של עמיר נושא את שמותיו של המשיח לא אומרת בהכרח שעמיר רואה בבנו את המשיח, אבל בחירת השמות מבטאת את המחויבות של עמיר לרעיון הגאולה ולכך שהוא רואה את הסיפור שלו — ובמיוחד את ״עקדת יצחק״ שלו — כחלק מרקמת סיפור גאולת עם ישראל.

> סרק, סרק, סרק

אין לפטור אותו מחלקו בהסתה, אך לא הוא מקור ההשראה של עמיר (צילום מיוטיוב)

אין לפטור אותו מחלקו בהסתה, אך לא הוא מקור ההשראה של עמיר (צילום מיוטיוב)

עמיר לא לבד

בשבוע שעבר, שלושה ימים לפני הטקס הממלכתי לזכר ראש הממשלה יצחק רבין ז״ל, ביקרתי במתחם הקבר. ההכנות היו בעיצומן והמתחם מגודר ומאובטח. בוני הבמות כולם היו ערבים, ובעלי התפקידים האחרים — המארגנים, המאבטחות, והסדרנים — יהודים, רובם ככולם לא אשכנזים. על הבמה בטקס עצמו, לעומת זאת, לא עמד אדם או אישה אחת שאינם יהודים, והנואמים בטקס היו כמעט כולם אשכנזים. שמו של יגאל עמיר לא הוזכר פעם אחת אלא כ״בן עוולה״, שמו טושטש וכוונותיו הודחקו.

כפי שרעייתו של עמיר ציינה נכונה, ״כדי לטפל בבעיה צריך להבין אותה״. עשרים ואחת שנים לרצח רבין, כדאי שנתייחס ברצינות לנושא ההסתה. נתניהו — אז והיום — אשם ברכיבה על גל וניצול המתחים והשסעים בין יהודים לערבים, בין מזרחים לאשכנזים, דתיים לאומיים, חרדים, וחילונים. נתניהו אשם בהסתת מגזרים אחד בשני ובהתעלמות מאותות הסכנה מכיוון הרבנים הרדיקליים. אך להניח כי עמיר הושפע מאדם כה דל מבחינה אינטלקטואלית זו טעות פושעת.

אם אנחנו רוצים לדבר על האנשים שעומדים מאחורי הגל המשיחי והאלים בישראל, עלינו לחפש את הרבנים ולתהות על הקשר בין אלו אשר לקחו על עצמם להיות קבלני זירוז הגאולה לבין קיצוניות אלימה. סכנות ערגונות הגאולה שניטעו בעמיר מחלחלות בנוער הגבעות, העולים להר הבית, והמתפלחים לקבר יוסף אשר בדיוק כמו קיצוניים משיחיים בתקופות אחרות, פניהם לשפיכות דמים ומלחמה.

נתן אודנהיימר הוא סופר ועיתונאי ירושלמי.

> השד בארון: מה כל כך מפחיד אותנו ביגאל עמיר?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"בן חמש בחקירה, אין בושה למשטרה", קראו המפגינים נגד אלימות המשטרה בעיסאוויה. ההפגנה הערב מול מגרש הרוסים בירושלים (צילום: אורן זיו)

הפגנה מול מגרש הרוסים: "די לענישה הקולקטיבית בעיסאוויה"

כ-300 איש הפגינו הערב מול תחנת המשטרה במרכז ירושלים במחאה על ההתנכלות המתמשכת לשכונה במזרח ירושלים. "דרך עיסאוויה, רוצים להכניע את כל השכונות במזרח העיר", אמרו המפגינים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf