newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רוצים לשנות את המצב בגדה? תפסיקו לדבר על כיבוש

כיבוש צבאי הוא לגיטימי לפי החוק הבינלאומי, משטר אפליה - לא. מכאן שמסגור שונה של המתרחש בשטחים יכול לשנות את מפת הלחצים על ישראל

מאת:

כותב אורח: יריב מוהר

לאחרונה עולה ביתר שאת בימין שיח המתנגד הן לבנט ולימין הסיפוחיסטי והן לשמאל ואומר: הפתרון לגדה המערבית הוא להמשיך במצב הקיים כמה שיותר זמן. ממילא, טוענים תומכי הסטטוס קוו, לא חווינו שום לחץ בינלאומי משמעותי נגד ישראל; אפשר להמשיך את מצב העניינים הקיים עוד זמן רב, עד שייווצרו תנאים נוחים יותר מבחינתנו. למרבה הצער, הם כנראה צודקים – לפחות נכון לעכשיו.

רבים לא ערים לכך, אבל בניגוד לאמונה הרווחת, כיבוש איננו דבר לא לגיטימי לפי החוק הבינלאומי. אלא שלפי מסגרת משפטית זו, ראשית יש לסיימו מתישהו, ושנית, כל עוד הוא מתקיים עליו לעמוד בכל מיני מגבלות. לא לחינם החוק הבינלאומי מגדיר כיצד יש לנהוג במצב של כיבוש – משום שבעיקרון זהו מצב לגיטימי, גם אם לא רצוי. לכן הניסיון להציג את המצב בגדה כ"שטחים במחלוקת המוחזקים באופן זמני תחת ממשל כיבוש צבאי עד שיוברר מעמדם" משרת היטב את ישראל. זה בהחלט בהלימה עם החוק הבינלאומי, שמנחה את רוב הממשלים והמוסדות הבינלאומיים.

מאידך, מצב של משטר אפליה המבחין בין אוכלוסיות על בסיס אתני-לאומי איננו לגיטימי לפי החוק הבינלאומי. ישנם תקדימים בינלאומיים של סנקציות קשות כנגד משטרים מהז'אנר הזה, כמו במקרה של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. לכן משטר של אפליה צפוי לעמוד מול לחץ בינלאומי משמעותי.

> שתיקתו המבישה של הימין מול גל האנטישמיות בארצות הברית

מחסום קלנדיה, יום שישי השני של רמדאן (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

דיבור על משטר אפליה מעורר עולם אסוציאציות הרבה יותר אפל ומובהק מבחינה ערכית ורגשית. מחסום קלנדיה (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

מי ראוי להיחשב לאדם

המצב בגדה הוא כמובן משטר אפליה מובהק: אוכלוסייה אחת של נתינים משוללי זכויות אזרחיות תחת משטר צבאי, ואוכלוסייה שנייה של אזרחי המדינה השולטת. מעבר למעמד האזרחי עצמו, האפליה מתבטאת כמעט בכל תחום ותחום: קרקעות ציבוריות מוקצות רק למתנחלים יהודים (למעט שברי אחוזים של קרקעות שהוקצו לפלסטינים כפיצויי על הפקעת אדמותיהם), כל מאחז לא חוקי זוכה לתשתיות בעוד שכפרים פלסטינים ותיקים רבים בשטח סי תחת שליטה ישראלית מלאה חיים בלי חשמל מים וביוב במשך שנים; מערכת תכנון צבאית חוסמת פיתוח פלסטיני בעוד שמערכת תכנון אזרחית מאפשרת פיתוח למתנחלים (ואם הפיתוח מוקפא זה כתוצאה של החלטה מדינית – לא תכנונית – מצד ממשלה שהמתנחלים יכולים להשתתף בבחירתה); ודין פלילי שונה לחלוטין ביחס לשתי האוכלוסיות, בפרט בתחום של מעצרים מנהליים ממושכים ונרחבים ללא משפט ומבלי לראות עורך דין (הליך אשר ביחס למתנחלים הוא קצר מועד ומצומצם היקף, ומוטב שלא היה מבוצע כלל).

מה, אם כן, ההשלכות של כל זה? כל עוד הפלסטינים, ארגוני זכויות האדם, מוסדות בינלאומיים וממשלים מרחבי העולם ממסגרים את המצב בגדה כסיטואציה מהסוג הראשון, קרי של כיבוש, הרי שהסיכוי ללחץ בינלאומי משמעותי על ישראל להפסיק – או לאזרח – את שליטתה הצבאית בגדה הוא יחסית קטן. אם יעברו השחקנים השונים למסגר את הסיטואציה בגדה כמו שהיא בפועל – משטר מתמשך של אפליה – יגדלו הסיכויים להפעלת לחץ בינלאומי הרבה יותר משמעותי על ישראל בדרישה לסיים את המשטר הצבאי והמפלה בגדה.

אם עוד ועוד ממשלים ומוסדות בינלאומיים יתחילו לדבר על המצב בגדה כעל משטר של אפליה, הם יהיו מחוייבים במידה רבה לתקדימים הבינלאומיים בהתמודדות עם משטרים כאלו. הם יהיו מחוייבים לדינים הבינלאומיים הנוגעים לסיטואציה כזו, ודעת הקהל תתייחס לסוגיה אחרת.

הדיון במושג כיבוש נסוב לרוב סביב השאלה למי שייך השטח. זה נופל לתוך הסוגה של סכסוכים טריטוריאליים. המושג של משטר אפליה מעלה לרוב ויכוח סביב השאלה מי ראויים להיחשב לבני אנוש הזכאים לזכויות שוות. זה מעלה עולם אסוציאציות הרבה יותר אפל ומובהק מבחינה ערכית ורגשית. אנשים לא נוטים להיכנס לוויכוח למי שייך שטח באזור מרוחק שהם לא מכירים את ההיסטוריה שלו לעומק, אבל מעטים הרבה יותר האנשים שיישארו אדישים למפעל אפליה ממוסד. לכן, אם אכן יחול שינוי כזה במסגור המציאות בגדה, צפויים תומכי המשכו של המצב הקיים לגלות שהמחיר לו עולה ועולה.

יריב מוהר עוסק בהסברה בתחום זכויות האדם.

> ישראל מקדמת סיוע צבאי לאחת הממשלות האלימות והמושחתות בעולם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf