צעדת השרמוטות: מרחיבות חזיתות, ממשיכות לקחת בעלות על המרחב
למרות הקשיים שניסתה המשטרה להערים, "צעדת השרמוטות" מתקיימת היום בירושלים כדי להשמיע צעקה לא רק נגד דיכוי נשים בלבוש ובהתנהגות המינית, אלא גם נגד ההשתקה, האלימות, ונגד ההדרה מהמרחב הציבורי
כותבת אורחת: תמר בן דוד
כאחת המארגנות של צעדת השרמוטות הירושלמית המתקיימת היום (שישי), אני מבקשת להתייחס לשלושה נושאים נקודתיים שעלו בפנינו השנה. זאת בתקווה להגביר את המודעות לצעדה ולמטרותיה ולפתח דיון סביבה, כך שגם התארגנויות אחרות יוכלו ללמוד דרך ההתמודדות שלנו עם הנושאים שאעלה כאן. אנחנו, המארגנות, נשמח ללמוד מהפידבק שנקבל.
ה-SlutWalk היא תנועה עולמית שמקורה בקנדה, המוחה נגד תרבות האונס. המחאה החלה ב-2011, לאחר שקצין משטרה קנדי הצהיר כי נשים צריכות להפסיק להתלבש כמו שרמוטות (במקור "sluts") אם אינן רוצות להיאנס. תוך זמן קצר היא התפשטה לכל רחבי העולם (נרשמו צעדות בין השאר בברזיל, בדרום קוריאה ובהודו), כשבמרכזה זכותן של נשים להתלבש איך שהן רוצות מבלי שחלילה יוטרדו, יותקפו או יאנסו.
שנה אחרי הצעדה הגדולה ביותר, אליה הגיעו מספרים גדולים מהרגיל של צועדות, רובן נערות (להערכתי בעקבות העיסוק הגובר באותה תקופה בלבוש בבתי-ספר), החלטנו השנה לכוון גבוה יותר. מבחינתנו, זוהי הזדמנות לדבר על מערך גדול יותר של דיכוי. הרי המילה "שרמוטה" לא נועדה לדכא אותנו רק בלבוש ובהתנהלות המינית שלנו. היא מופנית כלפי כל הנשים מכל הסוגים והגילאים, החל מנערה המגיעה בלבוש קצר לבית הספר וכלה בפוליטיקאית עקשנית וחרוצה, במטרה להשתיק אותנו, ומתוך ההבנה הזו עלינו גם לזכור את אלה המושתקות ביותר.
> למה אני מסרב להשתתף במצעד הגאווה
למרות טענות המשטרה, מסתבר שבישראל אין בכלל בחוק איסור מפורש על עירום. צעדת השרמוטות, תל אביב, 9.5.2014 (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)
שתיקה רועמת
לכן החלטנו לקיים השנה אירוע נוסף, כשבועיים וחצי לפני הצעדה, בו עמדנו במרכז העיר ירושלים והחזקנו שלטים עם שמותיהן של 27 הנשים שנרצחו בשנה וחצי האחרונות על-ידי הגברים בחייהן. העצרת היתה מוצלחת ומשכה את עיני העוברות והשבים, כמה אפילו ביקשו להצטרף וכמעט ולא זכינו לתגובות שליליות (מלבד אחד שהתלהם, המעטים שלא הביעו תמיכה פשוט המשיכו הלאה). נראה שהמיצג הזה שהרמנו באמת העיר מעין ניצוץ של אכפתיות בלבבות שמסביב.
ועדיין, למרות שרוב מי שעצרו לדבר איתי הביעו חמלה עבור אותן נשים, ספק גדול אם הצליחו להביט על התמונה הגדולה. ברגע שניסיתי להרחיב את העדשה, היה קשה לעכל. כשדיברתי על ההפקרות שעושה המדינה (דרך המערכת המשפטית, המשטרה, הרווחה והרבנות) בחייהן של נשים, השיחה קרבה לקיצה ונשמעו מלמולי "מה נעשה", וכשהזכרתי את צעדת השרמוטות, כמובן, הורמה גבה או שהתפרץ לו צחוק של מבוכה.
אבל בדיוק בגלל זה אנחנו צועדות. הרמת שלטים ושתיקה, רועמת ככל שתהיה, אינה מספיקה לכשעצמה. המאבק שלנו צריך לגעת בכמה שיותר חזיתות, וכפי שאינו יכול עוד לדבר רק על המרחב הציבורי אלא מוכרח לדבר גם על האלימות שבבית, הוא גם מוכרח לטעון בעלות על המרחב הציבורי. ולכן אנחנו גם צועקות, זועקות, מרימות שלטים וקוראות בסיסמאות. אתם תשמעו אותנו.
לוחמות הדושים
עוד נושא שעלה בפנינו השנה והיה לנו חשוב להתמודד איתו ממש מתחילת הדרך הוא בטחון הצועדות. באופן אירוני ודי מחריד, קורה לא מעט בצעדות שמטרידנים רוכבים על ה"הזדמנות" (הרבה נשים, הרבה לבושות חשוף מהרגיל, הרבה רעש) ומטרידים, רבים מהם משחקים את דמות עובר האורח הסקרן שרוצה ללמוד על הצעדה, ומנצלים את הרצון הטבעי להסביר וללמד. עוד אכנס לנושא המשטרה בהמשך, אבל מתוך הבנה שלא החוק ולא אלה שאמורים להיות שליחיו מגינים עלינו, אנחנו צריכות ליצור מנגנון משלנו.
יכולת האכיפה שלנו מוגבלת, אבל אנחנו לא יכולות פשוט לתת לזה להמשיך. מתוך אחריות טבעית כלפי הצועדות שלנו, השנה קבענו שתפקידן המחודש של הסדרניות יהיה "לוחמות הדושים". מצוידות במשרוקיות, הן יפקחו על הצעדה ועל התנהלותה, יהוו כתובת למי שצריכה אותן ויגרשו מטרידנים. התייעצנו עם בעלות ניסיון, חשבנו בינינו והוצאנו קול קורא עבור נשים המוכנות לקחת על עצמן את התפקיד המאתגר והלא-פשוט הזה. זה מעין פיילוט שיצטרך להתפתח עם הזמן והניסיון, אבל אנחנו מקוות שזו התחלה שתמגר כמה שיותר את התופעה המכוערת, הצינית והאלימה הזו מהצעדות שלנו. אמן והמנגנון יוכיח את עצמו ויאומץ גם על-ידי התארגנויות שונות. כי על המשטרה פשוט אי-אפשר לסמוך.
> במקום מטוס גאווה: להשקיע את 11 המליונים בלהט"ב בפריפריה
"שתיקה רועמת" – מיצג לזכר קורבנות הרצח בידי גברים, אפריל 2016. צילום: אביגל הילה ריבקין
בשביל מה הם כאן בעצם?
מבין כולם, זה הנושא שכנראה שאב מאתנו הכי הרבה משאבים רגשיים ונפשיים. אמנם ידענו מראש שזה לא הולך להיות פשוט, אחרי שבשנה שעברה השוטרים איימו שיפסיקו את הצעדה אם הסדרניות לא יעירו למי שהולכות טופלס, אבל הרגשתי כאילו השנה מישהו שם למעלה החליט להחריב לנו את הצעדה.
לא אלאה בכל תהליך המשא ומתן. בקצרה, הערימו עלינו מספר גדול מהרגיל של הגבלות ותנאים לאישור הצעדה, עם שני דובדבנים לעיטור הקצפת: נדרשנו לחלק פלאיירים לצועדות המבהירים כי אסור להן ללכת בעירום, ולארגן סדרניות שיהיו אחראיות על מניעת עירום בצעדה. אין אבסורד גדול מזה: בצעדה המוחה על תרבות האונס, שאחד הנושאים הבולטים שלה הוא משטור גוף ולבוש, עלינו לחלק פלאיירים על איסור עירום ואף לאכוף אותו בעצמנו!
למזלנו הרב, נחלצו לעזרתנו מהאגודה לזכויות האזרח, ונחשו מה? בכלל אין בחוק הישראלי איסור מפורש על עירום, וכמו מגדל קלפים הדרישות האלה נפלו ומסמך התנאים השתנה. חווינו תחושת ניצחון קטנה מול המערכת (שלהזכירכן אמורה להיות שם כדי לשמור עלינו), אבל בלתי נסבל בעיני לחשוב איך שחוסר הידע המשפטי שלנו בנושא נוצל ככה ואיך שאנחנו ודאי לא היחידות.
אבל מה יש לצפות מאותה המשטרה שמטרידנים מככבים בשורותיה, שכל עניינה בביטחון מסוג אחד בלבד בזמן שהיא מפקירה את ביטחונן של נשים בכל מקום?
הייתי רוצה להעמיק גם בשתי סוגיות נוספות – שם הצעדה והמורכבויות שלה (בייחוד במקרה של פלסטיניות), ומקומם של גברים בצעדה. לצערי הדבר לא מתאפשר מפאת קוצר היריעה, אבל אני מקווה שהדברים שנכתבו כאן יולידו שיח פורה שיוביל אותנו גם למקומות האלה, ולצעדה פתוחה ורחבה ככל האפשר.
עד לריסוק הפטריארכיה,
שבת שלום.
תמר בן דוד היא אשה קווירית ירושלמית, ממארגנות צעדת השרמוטות בירושלים.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
