פתאום המחסומים לא חשובים: 5 הערות על מה שקרה בשער שכם

אתמול בערב (ראשון) צעירים פלסטינים פירקו את הגדרות שהמשטרה הציבה בשער שכם, לאחר שהמפכ"ל קובי שבתאי הורה להסיר אותן. מאז תחילת הרמדאן, במשך כמעט שבועיים, המשטרה מנעה בכוח מצעירים וממשפחות פלסטיניות לשבת על המדרגות, ואפילו להתאסף, לבלות ולקנות בכל האזור סביב שער שכם. בעזרת רימוני הלם, פרשים, התזת בואש לכל עבר ומעצרים, המשטרה הפכה את החודש החשוב ביותר למוסלמים לסיוט.

כמה הערות על מה שקרה אתמול:

1. במשך שבועיים התעקשו במשטרה שהאיסור על הישיבה על המדרגות בשער שכם הוא צעד הכרחי כדי לווסת את התנועה לאל-אקצא. ההסרה הפתאומית של המחסומים אתמול בערב חושפת את האבסורד ואת השרירותיות של ההחלטות שקיבלו גורמים בכירים במשטרה ובממשלה.

מה השתנה שפתאום אין צורך במחסומים? מי יפצה את הסוחרים שנפגעו כלכלית, את המשפחות שנאלצו לעבור בתוך שדה קרב ואת הצעירים שנעצרו והוכו, רבים מהם רק כי התעקשו לא לעזוב את המקום? אף אחד במשטרה לא יצטרך להתפטר או לתת את הדין על שבועיים של אלימות חסרת מעצורים, שכעת בכלל לא ברור מה ההיגיון שעמד מאחוריה.

2. ההחלטה להוריד את המחסומים חושפת גם את תרבות השקר במשטרה. רק 24 שעות קודם לכן, עמד המפכ"ל שבתאי וטען בפני כתבים כי הגדרות מוצבות בשער שכם כבר לפחות עשור. מדובר בשקר. באף אחת מהשנים הקודמות הן לא הוצבו במקום הבילוי הפופולרי ביותר במזרח ירושלים.

תרבות השקר הזו התבטאה גם בהתעלמות של המפכ"ל מההתקפות על פלסטינים במהלך הצעדה שיזם ארגון להב"ה. הוא תיאר את הצעדה הפוגרומיסטית הזו כ"ארגון ימין שהגיע למחות".

גם דורון תורג'מן, מפקד מחוז ירושלים החדש, הצטרף לתרבות הזו כשהודיע, שעות ספורות לפני הסרת המחסומים, שהם לא יוסרו.

במשטרה התעקשו כל הזמן שהם מתמודדים מול מתפרעים ומפגינים, אולם בפועל רוב האלימות הופעלה כלפי עוברי אורח וצעירים שהתעקשו להישאר במקום. מיעוט מהם בחר לזרוק חפצים ולהתעמת עם המשטרה.

במשטרה הבינו, אם כי באיחור, שעדיף להם לנסות להרגיע את המצב, אחרי שהם בעצמם הלהיטו אותו. משה נוסבאום שאל בערוץ 12 את המפכ"ל מדוע המשטרה לא מצליחה "להנמיך את גובה הלהבות". אך במקרה הזה, זו היתה המשטרה שבמשך 13 לילות הציתה את האש.

3. הצעירים הפלסטינים, שהתעקשו להגיע מדי ערב לשער שכם ולהישאר שם, למרות המעצרים והאלימות המשטרתית, הוכיחו פעם נוספת – כמו בסיפור המגנומטרים ב-2017 – שכאשר מדובר בסוגיות הקשורות ישירות לאל-אקצא, לישראל קשה מאוד לנצח את הרחוב הפלסטיני.

אחרי 54 שנה של סיפוח של מזרח ירושלים, ואפילו אחרי העברת השגרירות האמריקאית לירושלים בזמן הנשיא דונלד טראמפ, האירועים האחרונים מזכירים לציבור הישראלי – ובמיוחד למקבלי ההחלטות – שמבחינת תושבי מזרח העיר (וגם מבחינת רוב הקהילה הבינלאומית) מדובר בשטח כבוש, לא משנה כמה שוטרים חמושים יוצבו בו.

המחאה היא ממש לא רק על גדרות, אלא על מי מקבל את ההחלטות במקום. במקרה הזה, הכניסה של מאות שוטרים חמושים – שבמשך 13 יום זרקו רימוני הלם לכל עבר, התיזו מי בואש והרסו חצי מחודש הרמדאן לציבור המזרח ירושלמי – היתה קו אדום מבחינת הצעירים הפלסטינים.

4. בימין מיהרו לבקר את החלטת המשטרה, והלינו על "היעדר משילות". בצלאל סמוטריץ' ציין כי "המנוולים צוהלים, ואני עצוב וכואב על כבוד האומה שהיה למרמס ועל הפגיעה הקשה וארוכת הטווח בהרתעה ובביטחון".

מגוחך לראות שנסיגה מהחלטה – שמלכתחילה לא היתה לה שום הצדקה, אפילו לא "ביטחונית" – נחשבת לפגיעה בכבוד האומה. הסיבה היחידה להצבת המחסומים היתה להראות "מי בעל הבית" האמיתי במזרח ירושלים. הניסיון הזה לא צלח.

הביקורת מהימין הגיעה כי ההחלטה לפרק את המחסומים נתפסת כנסיגה מהריבונות הישראלית במזרח ירושלים. אבל ה"ריבונות" הזו שברירית כל כך, שכמה מאות צעירים פלסטינים הצליחו לערער אותה. בהקשר הזה, מי שהופתע לראות דגלי פלסטין בחגיגות או צעירים שמדברים עם התקשורת הישראלית על הכיבוש, פשוט מתעלם מהמציאות בשטח.

5. ייתכן שלמרות הסרת המחסומים, לא תהיה חזרה למצב הקודם של "רגיעה", כינוי המתאר שקט בשביל הציבור הישראלי, והריסות הבתים ומעצרים ליליים עבור הפלסטינים. ייתכן שהפעם, במיוחד סביב האפשרות שישראל תמנע את הבחירות במזרח ירושלים, המחאות יימשכו או יתחדשו גם בשבועות הקרובים. אם ארגוני הימין ימשיכו לנסות ולקיים צעדות כפי שראינו בשבוע שעבר, כדי "להגן על הכבוד היהודי", המחאה במקום תתחדש.