פרשת השבוע: בין משה רבנו לוועדת טרכטנברג

כותב אורח: אבי דבוש

פרשת בהעלותך. זוכרים את גורג' בוש, שחזר עטור ניצחון מה"סופה במדבר" בעיראק? בשנת 1991 הוא זכה לכתשעים אחוזי תמיכה מהציבור האמריקאי. שנה אחר כך התקיימו הבחירות לנשיאות. הציבור האמריקאי בחר בסנאטור אלמוני מארקנסו, ביל קלינטון, וחיסל שושלת רפובליקנית שהחלה בשלטון רייגן.

להבדיל, זוכרים את "כשביבי מדבר, העולם מקשיב"? נתניהו אמנם ראש ממשלה, אבל זה בהחלט יכול להיחשב אחד הקמפיינים הגרועים בתולדות ישראל, שהביא את הליכוד בינואר 2013 לעשרים מנדטים, בתקציב משולש מן המתחרים וללא יריבים משמעותיים.

דוגמאות היסטוריות יש למכביר, אבל אחד הראשונים שסבלו מן האפקט הזה – של מנהיגים עטורי תהילה ואוויר חם, שחוטפים את הסיכה מאנשיהם רגע אחרי – היה משה. לאחר היציאה המפוארת ממצרים, מתן תורה והקמת המשכן הוא משיק את המסע המדברי, והנה האקורד הראשון הוא תלונה המונית מצד העם. הטענה: אין לנו בשר. המתאוננים זוכרים את הדגה ואת סיר הבשר שקיבלו במצרים חינם (רש"י מפרש "חינם מן המצוות". כלומר: הקושי הוא עול התורה. לא פלא שהתקשינו כל כך לקבלה).

התגובה של משה דרמטית. הוא פונה לאלוהים וטוען "האנכי הריתי את כל העם הזה .. כי תאמר אלי שאהו בחיקך, כאשר ישא האמן את היונק". הנאום עז המטאפורות מתפתח עד לבקשה של משה מאלוהים שיהרוג אותו, כי הוא לא עומד בתלונות העם. בסיבוב הזה דווקא אלוהים מתגלה כפרגמטי. מצד אחד הוא לא מוותר על מופע של שלווים מתרסקים על הדיונות, מוכנים לאכילה, ומיד אחר כך מוות של הזללנים. מצד שני הוא קורא להקמה מיידית של מועצה עממית של שבעים זקנים, אשר יחלקו את האחריות עם משה.

כלומר, מדובר בתכסיס הפוליטי הבסיסי ביותר. איבדת את בסיס התמיכה בעם? הכרז על רפורמות, פטר את הממשלה, מנה שרים פופולריים (זוכרים את דיין ב-1967?), והקם וועדה (ע"ע טרכטנברג). בקיצור: תן תחושה שמגיע שינוי, שהפנמת את הלקח. עד יעבור זעם. והזעם עובר. והשקט נשמר. כל כך חשוב היה לשמוע על השקט, שכאשר אלדד ומידד, שלא נבחרו למועצת השבעים, מתנבאים במחנה, ויהושע מבקש לכלוא אותם, מפגין משה נדיבות דמוקרטית יוצאת דופן ומייחל ליום שבו יהיו "כל עם אלוהים נביאים".

> הפתרון למלחמה בעוני יבוא מהרחובות, לא מוועדות

גם הדרמה של סיום הפרשה עם מרים, המרכלת על אשת משה (לא ברור האם על האישה החוקית או "אישה כושית" אחרת שלקח והיא מתייצבת לצידה באקט פמיניסטי) ולוקה בצרעת, ההופכת אותה "מצורעת כשלג" (היפוך הכושיות), זוכה להכלה מצד משה. לבקשת אהרון הוא מתפלל לרפואת מרים, למרות שהתעמתה איתו. מרים, המנהיגה האישה המרכזית במחנה הפטריארכלי, זוכה לכבוד עממי יוצא דופן, כאשר העם ממתין לה שבוע עד שתירפא מצרעתה ותצטרף למסע. היא זוכה לתמיכה שקטה מהעם, אבל לא כזו שמערערת על מנהיגות משה.

אז מה היה לנו שם? מנהיג שלומד את ההבדל בין תהילת עולם להנהגה הקהילתית היומיומית. אלוהים מתוחכם פוליטית שמצליח לשבור את ההתנגדות הבלתי מאורגנת. מנהיג שמצליח להפנים את התיקונים הנדרשים וכך מצליח לזכות שוב באמון העם. עד הקונפליקט הבא.. שבת שלום ומבורך!

> פרשת השבוע שעבר: לא כל הסכמה היא תולדה של חירות

אבי דבוש הוא פעיל פוליטי, קהילתי וחברתי. מנהל תחום תוכניות בשתיל.