newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פעילי גאווה בליכוד ממשיכים בהסתה לקראת הרצח הבא

רק אתמול קברנו את שירה בנקי ז"ל, משפחת דואבשה עוד נאבקת על חייה, אבל יש מי שחושבים שזה הזמן לשחק באש ההסתה הלאומנית

מאת:

קמתי בבוקר לגלות את תמונתי מתנוססת על פוסט של אחד בשם ערן בר לב, פעיל גאווה בליכוד שהיה בעבר חלק מהארגון הקהילתי שבו אני פעילה, קואליציית הגאווה החיפאית. הפוסט, הנושא את הכותרת "זאת לא הקהילה שלי", מאשים אותי בהזדהות עם ארגון טרור, בגלל שבהפגנת הזעם שהתקיימה במוצאי שבת בחיפה בעקבות מתקפת הטרור על מצעד הגאווה בירושלים, הנפתי את דגל פלסטין.

הפוסט הוא לא הראשון מסוגו. כבר אתמול פורסם פוסט הסתה נגד הפעילות שהרימו כפפות צבועות באדום בזמן הנאום של יובל שטייניץ בעצרת המקבילה בתל אביב. הן הואשמו, באופן הזוי ובזוי, בהזדהות עם מבצעי הלינץ' ברמאללה.

מעין דק, מהפעילות שהשתתפו במפגן המחאה בתל אביב, מספרת שהאלימות ונסיונות ההשתקה מצד פעילי ימין החלו כבר בזמן המיצג עצמו: "זה אבסורד שאנחנו מואשמות באלימות, בזמן שפעולת המחאה הלא-אלימה שלנו נתקלה באלימות מצד משתתפים רבים בעצרת".

לילך בן דויד, ממארגנות העצרת בחיפה במוצ"ש נגד פיגוע הדקירה בירושלים, מניפה באותה עצרת דגל של אירגון טרור. פעילה בקואליצי…

Posted by Eran Bar Lev on Monday, 3 August 2015

איזה דגל זה

נתחיל מהדגל. הדגל אותו הנפתי הוא הדגל הפלסטיני, הסמל של המאבק הלאומי הפלסטיני לשחרור. זהו סמל לגיטימי וחשוב של מאבק. בהפגנות בחיפא הוא מונף תדיר על ידי חברי הפלסטינים. הוא גם מתנוסס ברקע בפגישות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למחמוד עבאס. האם בנימין נתניהו גם הוא תומך בארגון טרור אם כך?

שנית, ההאשמה מבוססת על הטענה שדגל זה הוא גם דגלו של הארגון לשחרור פלסטין. נתעלם לרגע מכך שעיקר עיסוקו של אש"ף בשנים האחרונות הוא קבלנות משנה של הכיבוש ולא פעילות טרור נגדו. הרעיון שמי שמניפה דגל, שבשמו מבוצעת גם פעילות טרור, היא בעצמה תומכת בטרור – יביא כל אדם בר דעת למסקנה שגם הנפת דגלי ישראל, שמונפים תדיר בהפגנות של ארגון הטרור להב"ה וגם הונפו בעצרת במוצ"ש, מהווים תמיכה בטרור.

הסיפור האמיתי

בשבת האחרונה נפגשנו קבוצה גדולה של פעילות פמיניסטיות ולט"ביות ותיקות מחיפא, כדי להכין שלטים שידגישו את הקשר בין הדקירות במצעד הגאווה בירושלים לבין שריפת בית משפחת דואבשה באותו הלילה, שבה נרצח התינוק עלי סעד דואבשה. בין השאר כתבנו שיש להוציא את ארגון להב"ה מחוץ לחוק, שהומופוביה וגזענות הן אותה האלימות, ושאין גאווה בכיבוש.

עם השלטים הגענו קודם להפגנת המחאה שארגנו פעילי בל"ד וחד"ש בכיכר נשים בשחור במושבה הגרמנית בעניין ההצתה בדומא. הקשר היה ברור שם לרבים והזעם היה אותו הזעם. לאחר מכן עלינו עם השלטים להפגנה במרכז הכרמל על הדקירה בירושלים. גם שם היה ברור לרוב המפגינות שאווירת ההסתה הלאומנית היא הרקע שהוביל לדקירות במצעד הגאווה.

לפני שעזבנו את ההפגנה במושבה הגרמנית קיבלתי את הדגל מחבר, והחלטתי להגיע איתו גם לעצרת בכרמל, כדי לקשור באופן שאינו משתמע לשתי פנים בין הכיבוש והגזענות לבין האלימות הלהט"בפובית שהתפרצה שוב בירושלים. זה הכל.

> הדבר האחרון שהקהילה הקווירית צריכה זה בני ברית מזויפים

פוסט של ערן בר לב, פעיל ליכוד

פוסט של ערן בר לב, פעיל ליכוד

חשבון נפש

אולי הדבר המכעיס והמעציב ביותר בהתנהלות המבישה והאלימה של פעילי גאווה בליכוד, הוא שבמקום לעסוק בחשבון נפש על חלקו של הימין בהצתת האש הלאומנית ששרפה את בית משפחת דואבשה ואת מוחמד אבו ח'דיר, ובמקום לחשוב לעומק על הקשר הבלתי נמנע בין אלימות לאומנית לאלימות להט"בפובית – ממשיכים פעילי גאווה בליכוד לשחק בחוסר אחריות באש הזאת. הם מפיצים שקרים וגוזמאות, ומכינים למעשה את הקרקע לרצח הבא.

את הסכין שדקרה במצעד הגאווה ואת בקבוקי התבערה ששרפו את עלי הקטן ואת כל משפחתו אחזו אולי ידיים בודדות של קיצונים. אבל שלטון הימין של בנימין נתניהו ונפתלי בנט הוא האחראי האמיתי לאווירת השנאה והלאומנות המסוכנת, שמהווה בית גידול נוח וחמים לעשבים השוטים.

בפברואר השנה חברותי מהקהילה הגאה בחיפה ואני הותקפנו באלימות ובאגרופים בכנס של הבית היהודי בעיר מול עיניהם של נפתלי בנט, איילת שקד ושורת ההנהגה של הבית היהודי, בגלל שהעזנו להניף דגל גאווה במחאה על הלהט"בפוביה והגזענות של השותפים הבכירים בקואליציה בראשות הליכוד.

רק על דבר אחד בפוסט ההסתה נגדי אני לא יכולה להתווכח. אין קהילה להט"בית אחת, יש מגוון רחב של קהילות להט"ב, ואנחנו אכן לא חלק מאותה הקהילה. הקהילה שלי עסוקה היום באיסוף השברים, באבל ובכאב על המתקפה ההומופובית הנוראית שלקחה מאתנו את שירה בנקי ז"ל, בזמן שקהילת גאווה בליכוד מנצלת כל הזדמנות כדי להכין את הקרקע לרצח הלאומני והלהט"בפובי הבא.

> הנאום שבנט לא נאם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf