פסטיבלי הסרטים הגדולים מגנים את מעצר הבמאים האיראנים

שלושה מפסטיבלי הסרטים הגדולים באירופה – ברלין, ונציה וקאן – פירסמו אתמול (שני) גילויי דעת, שבהם הם מגנים בחריפות את מעצרם של הבמאים מוחמד רסולוף, מוסטפא אל-י אחמד וג'עפר פנאהי על ידי השלטונות האיראניים.

ביום שישי האחרון, סוכנות הידיעות האיראנית פרסמה הודעה לקונית שבה דיווחה על מעצרם של אל-י אחמד ורסולוף, באשמת "הפצת תעמולה אנטי מהפכנית" ו"התססה והפרת הביטחון הנפשי של הציבור".

הרקע למעצרם של השניים קשור להפגנות המחאה הגדולות שהתקיימו באיראן לאחר קריסת בניין "מטרופול" בעיר הדרומית אבאדאן, ב-23 במאי, שגרמה למותם של לפחות 43 איש. הפגנות אלה הצטרפו לשורת מחאות במגוון נושאים, כגון זכויות עובדים, יוקר מחיה ועוד, שמתקיימות ברחבי איראן מזה תקופה ארוכה בעוצמות משתנות. המוחים בעקבות קריסת הבניין הטילו את האחריות על השלטונות, שתפקודם הלקוי, לטענתם, הוא שגרם לאסון.

בעקבות דיכוי ההפגנות האלה ביד קשה על ידי כוחות המשטרה האיראניים והבסיג', קבוצה של כמאה קולנוענים, ובהם רסולוף ואל-י אחמד, פירסמו גילוי דעת תחת הכותרת "הנח את נשקך", שבו קראו לכוחות החמושים "להניח את הנשק ולשוב לחיק העם".

כותרת גילוי הדעת הוא כשם השיר המצמרר ששר המאסטר האיראני מוחמד רזא שג'ריאן למילותיו של פרידון מושרי, שהוקלט בעקבות המחאות ההמוניות לאחר בחירות 2009 לנשיאות, שתוצאותיהן זויפו לטובת אחמדינז'אד, והובילו למעצר בית של המתמודד הרפורמיסטי מיר חוסיין מוסווי עד עצם היום הזה. זיוף תוצאות הבחירות הוביל לאחד מגלי המחאה ההמוניים ביותר שידעה איראן מאז המהפכה, מחאה שכמובן דוכאה באלימות קשה על ידי השלטונות.

מיד לאחר פרסום גילוי הדעת, רסולוף עדכן בחשבון האינסטגרם שלו שהמשטר מפעיל לחץ כבד על החתומים לחזור בהם. ביום שישי, כאמור, הם הגיעו לממש את האיומים.

מעצרם של שני הבמאים הבכירים רק העצים את התרעומת בקרב קהילת הקולנוענים האיראניים: כ-300 אנשי קולנוע ואמנים אחרים פירסמו גילוי דעת נוסף, שבו גינוי בחריפות את השלטונות על המעצרים של רסולוף ואל-י אחמד.

השלטונות, בתגובה, עצרו אתמול את אחד השמות הבכירים ביותר מבין הקולנוענים האיראניים, ג'עפר פנאהי. על פי חלק מהדיווחים, פנאהי נעצר לאחר שהגיע בליווי כמה קולנוענים אחרים לכלא אווין, בו מוחזקים רסולוף ואל-י אחמד, כדי לברר על מצבם.

כאמור, מעצרו של פנאהי – לאחר שני המעצרים שקדמו לו – עורר תגובה נזעמת מצד הנהלות הפסטיבלים היוקרתיים באירופה. מפסטיבל ברלין נמסר כי "נחרדו" מהידיעה על מעצרו של פנאהי. גם פסטיבלי הסרטים בוונציה וקאן גינו במילים חריפות את המעצרים וקראו לשלטונות האיראניים לשחרר את שלושת הבמאים ואת כל האמנים הכלואים לאלתר.

עבור אל-י אחמד, הפחות מוכר מבין השלושה, זהו מעצר ראשון. לעומתו, פנאהי ורסולוף מכירים היטב את כלא אווין מבפנים. שני הבמאים עטורי הפרסים (פנאהי זכה, בין היתר, בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה, בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין ובפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן; רסולוף זכה בפרס דב הזהב בברלין ובשורה של פרסים בפסטיבלים בינלאומיים אחרים) נעצרו יחד ב-2010 אחרי מחאה נגד השלטונות, ומאז נאסרה על שניהם היציאה מאיראן.

על פנאהי, שזכה גם בפרס סחרוב לחופש המחשבה, נגזרו שש שנות מאסר ואיסור על כל עיסוק בקולנוע למשך 20 שנה, מה שלא מנע ממנו לצלם במהלך מעצר הבית שלו ב-2011 את "זה לא סרט", הסרט שבו הוא מתאר את הסרט שהוא לא עושה, שהוברח לפסטיבל קאן על גבי דיסק-און-קי, בתוך עוגה.

גם רסולוף ביים את סרטו "אין רשע בעולם" (ששמו המקורי והקולע יותר הוא "השטן לא קיים") במהלך חופשה מהכלא, בסתר. הסרט, שעוסק בסוגיית ההוצאות להורג באיראן ובקלות שבה אדם יכול למצוא את עצמו בתפקיד התליין, זכה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין 2020.

קשה לדווח על ההתעמרות בבמאים האיראנים, שמוכנים להקריב את חירותם כדי לעמוד לצד הצדק ולהתקומם נגד עוול, מבלי לחשוב על הקולנוענים הישראלים, שחגגו את יצירותיהם ב"פסטיבל הסרטים בשומרון" שהתקיים במחוזות האפרטהייד, בחסות צבא כובש וקטלני, במקום שבו דיכוי המפגינים באיראן על ידי השלטונות נראה כמו סרט ילדים לעומת הדיכוי של התושבים חסרי הזכויות בו.

נכון, גם בישראל, עמידה לצד הצדק והתנגדות לאפרטהייד ולדיכוי יכולה לגרור בעקבותיה סנקציות, בעיקר כלכליות. אבל אלה זניחות לעומת העונשים שבהם מסתכנים עמיתיהם באיראן. למעט יוצאי דופן בודדים ואמיצים, אנשי התעשייה הישראליים מעדיפים שלא להתעסק ב"עניינים פוליטיים", או סתם בהבדל בין התלוי לתליין.