newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עיוות שואה במימון סוחרי נשק: המקרה של אלביט בבולגריה

אלביט, חברת הנשק הגדולה בישראל, מימנה ספר התומך בסיפור המסולף כאילו השלטון בבולגריה הציל יהודים במלחמת העולם השנייה. האם זה קשור ברצון שלה לזכות בחוזה לבניית גדר שתמנע כניסת מבקשי מקלט למדינה?

מאת:
בולגריה ביטלה אתה חוזה לאספקת מסוקי קרב. מערכת דרקונית המיוצרת על ידי אלביט (צילום: זקי אבנאור CC BY 2.0))

בולגריה ביטלה אתה חוזה לאספקת מסוקי קרב. מערכת דרקונית המיוצרת על ידי אלביט (צילום: זקי אבנאור CC BY 2.0))

אחד העיוותים הגרוטסקיים ביותר של ההיסטוריה של השואה נעשה בידי מי שמעורבים בסחר בינלאומי בנשק, ומבקשים למצוא בכך לגיטימציה למלחמה ואלימות המונית.

הדוגמה המבעיתה ביותר היא אולי ביקורו של נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה (Duterte) ביד ושם בספטמבר 2018. שנתיים קודם לכן דוטרטה השווה את עצמו להיטלר באופן חיובי כאשר הצהיר על כוונתו לבצע רצח המוני בפיליפינים של כל מי שנחשדו כסוחרי או צרכני סמים. עד 2018, כאשר דוטרטה הגיע לישראל בין השאר כדי לרכוש נשק, המדינה הפיליפינית רצחה יותר מ-10,000 אנשים, רבים מהם חפים אפילו מפשע זה.

עיוות ההיסטוריה של השואה בשירות תעשיית הנשק הישראלית נמשך גם לאחר מופע אימים זה, ובשנה שעברה אלביט מערכות, חברת הנשק הגדולה בישראל, תמכה בפרסום ספר שמעוות את ההיסטוריה של השואה בבולגריה. "הצבא הבולגרי והצלת יהודי בולגריה, 1941-1944" נכתב בידי ד"ר דימיטר נדיאלקוב (Nedialkov), פרופסור באקדמיה הצבאית בבולגריה וסגן אלוף במילואים בחיל האוויר הבולגרי, ופורסם באנגלית ובבולגרית עם הלוגו של אלביט מערכות על הכריכה האחורית.

הספר מוסיף אלמנט חדש לנרטיב המדינה הבולגרית על הצלת יהודי בולגריה בתקופת השואה. נרטיב זה התפתח מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, ומציג את הכנסייה האורתודוכסית הבולגרית, את המלך בוריס השלישי וכמה פוליטיקאים כגיבורים הראשיים בהצלת היהודים.

ד"ר נדיאלקוב טוען עכשיו שהיה זה הצבא הבולגרי ששיחק תפקיד מרכזי בהצלה יהודי בולגריה בכך שגייס בכפייה גברים יהודים לפלוגות עבודה וסיפק בכך אמתלה למדינה לא לגרש יהודים למחנות השמדה נאציים. אולם המחקר בעשור האחרון שעוסק בבולגריה בתקופת השואה שומט את הקרקע מתחת לנרטיב שהמדינה הבולגרית הצילה כביכול יהודים.

ברור היום שבולגריה בימי מלחמת העולם השנייה שאפה לגרש את יהודיה; שרשויות המדינה תכננו וביצעו בהתלהבות ובברוטליות את המעצרים, את השוד ההמוני ואת הגירוש של כ-12,000 יהודים שנמצאו תחת כיבוש בולגרי במערב תרקיה, במזרח מקדוניה ומפירוט (בדרום-מזרח סרביה) למחנות השמדה נאציים במרס 1943; ושהגיוס הכפוי של גברים יהודים לפלוגות עבודה בצבא הבולגרי החל לפני גיבוש "הפתרון הסופי" הנאצי והיה חלק מתוכנית של המדינה הבולגרית לנשל יהודים מרכושם ולדחוק אותם לשולי החברה, כך שיישארו ללא עתיד במדינה.

בולגריה ניהלה מדיניות אנטי-יהודית מובהקת. המלך בוריס בפגישה עם אדולף היטלר ב-1943 (צילום: ויקימדיה)

בולגריה ניהלה מדיניות אנטי-יהודית מובהקת. המלך בוריס בפגישה עם אדולף היטלר ב-1943 (צילום: ויקימדיה)

יתירה מכך, בולגריה תכננה לגרש גם את היהודים שבתוך שטחה מלפני המלחמה, מעבר לשטחים המסופחים, אולם בעקבות מחאה והתנגדות חברתית רחבות היקף של יהודים ולא-יהודים בבולגריה, התוכנית לא יצאה אל הפועל.

המחקר מראה שבולגריה רדפה יהודים

הממשלה הבולגרית ניהלה מדיניות אנטי-יהודית נוקשה, כולל חקיקה בסגנון חוקי נירנברג הנאציים, והוצאת צו שחייב יהודים, מאוגוסט 1942, לענוד טלאי צהוב בציבור. לא פלא לפיכך שכ-40,000 מתוך 48,000 יהודים ששרדו בבולגריה עזבו את המדינה עד תחילת שנות החמישים, בעיקר לפלשתינה-א"י שתחת המנדט הבריטי. הן הנרטיב שהמדינה הבולגרית הצילה את היהודים והן הספר של ד"ר נדייאלקוב הם, אם כן, עיוות ההיסטוריה של השואה.

המחקר בעשור האחרון על בולגריה בימי מלחמת העולם השנייה הראה עוד, כי המדינה הבולגרית רדפה וגירשה יהודים כחלק מתוכנית רחבה יותר למימוש החזון האתנו-לאומי על "בולגריה הגדולה", חזון שהדיר גם יוונים, רומה (צוענים) ומוסלמים. המתקפה של המדינה נגד מיעוטים אתניים ודתיים היתה כל-כך אלימה, שרפאל למקין, שטבע את המושג "ג'נוסייד" ודחף לאמנת האו"ם על ג'נוסייד בדצמבר 1948, תיאר ב-1944 בספרו רב ההשפעה Axis Rule in Occupied Europe את רדיפת היוונים במערב תרקיה תחת כיבוש בולגרי כ"מדיניות אמיתית של ג'נוסייד" (עמ' 188).

אלביט מנסה למקם את עצמה מחדש בשוק מכירת הנשק בבולגריה, וייתכן שכך צריך להבין את תמיכתה בספר המעוות של נדיאלקוב

הנרטיב הבולגרי כאילו המדינה הצילה יהודים הוא איפוא עיוות בתוך עיוות היסטורי רחב יותר, שמטשטש את אלימות המדינה בימי מלחמת העולם השנייה. ספרו של ד"ר נדיאלקוב מוסיף חטא על פשע: הוא לא מספק שום הוכחה לטענה שהצבא הבולגרי ביקש להציל יהודים, והוא מוחק את מעורבות הצבא באלימות המונית, כמו הטבח בספטמבר 1941 של כ-5,000 יוונים בעיירה דרמה (Drama) ובסביבתה במערב תרקיה שנמצאה תחת כיבוש בולגרי.

במאמרם בהארץ, ד"ר משה מוסק, המנהל לשעבר של ארכיון המדינה, וד"ר שלמה שאלתיאל, חוקר יהדות בולגריה, חשפו את העיוות ההיסטורי בספרו של ד"ר נדיילקוב ותהו "כיצד זה חברה ישראלית מכובדת כמו אלביט מערכות מימנה את פרסום הספר". הם גם העירו כי "בתרומת החברה לפרסום היא נתנה יד לסילוף ההיסטוריה, מיזערה את אחריות בולגריה לסבל של יהודיה וניקתה אותה מתפקידה המכריע בהשמדת אחיהם בשטחים שסופחו אליה".

ד"ר ג'קי וידל, יו"ר עמותת בית מורשת יהדות בולגריה ביפו, הגיב אף הוא בחריפות: "זה בלתי נתפס וכואב […] שאלביט מערכות סייעה בהוצאת הספר שמקדם את הנרטיב ההזוי הזה". אלביט מערכות בתגובה פרסמה הצהרה קצרה רק בעברית ורק בגרסת הדפוס של הארץ שהביעה התנצלות "אם מישהו נפגע".

"תוכנית מלאה לפתרון הבעיה הצוענית"

מדוע אם כן תמכה אלביט מערכות בפרסום ספר שמעוות את ההיסטוריה של השואה? ולמה החברה בקושי הגיבה כאשר נחשפה?

כמו בימי מלחמת העולם השנייה, בולגריה היום היא אחת המדינות הרומהפוביות (שנאת צוענים) והאסלמופוביות באירופה. זו מדינה שב-2019 סגן ראש ממשלתה קרזימיר קאראקאצ'אנוב (Karakachanov) דיבר בגלוי, תוך שימוש בעולם מושגים נאצי, על הצורך "בתוכנית מלאה לפיתרון הבעיה הצוענית".

היום, לפי דו"ח של ארגוןHuman Rights Watch , שוטרים וחיילים בולגרים "מכים, שודדים, מפשיטים ומשתמשים בכלבי משטרה כדי לתקוף אפגנים ומבקשי מקלט ומהגרים אחרים, לפני שהם דוחפים אותם בחזרה אל מעבר לגבול הטורקי ללא ראיון או הליך רשמי של בקשת מקלט".

בולגריה ידועה ביחס הנקושה שלה לפליטים ממדינות מוסלמיות ולצוענים. מחנה פליטים בהארמאנלי בבולגירה (צילום: UNHCR)

בולגריה ידועה ביחס הנוקשה שלה לפליטים ממדינות מוסלמיות ולצוענים. מחנה פליטים בהארמאנלי בבולגריה (צילום: UNHCR)

כאן אולי נכנסת "אלביט מערכות" לתמונה בבולגריה, שכן בעשרים השנים האחרונות החברה בנתה לעצמה מוניטין בינלאומי כמובילה בתחום פיתוח וייצור אמצעי מעקב ונשק ל"מיגון" חומות וגדרות גבול, ובאופן רחב יותר נגד פליטים. למשל, החברה התקינה רובוטים חמושים חצי-אוטומטיים (השם הצבאי לכך הוא כלי-רכב בלתי מאויישים) על גדר ההפרדה בישראל-פלסטין, גדר שחוות-דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק הגדירה כלא חוקית.

"אלביט מערכות" גם התקינה עשרות מגדלי מעקב במדינת אריזונה בארצות הברית, לאורך הגבול עם מקסיקו, שמעצימים את אלימות המדינה האמריקאית על הגבול ומהווים הפרה חמורה של זכויותיהם של בנות ובני ה Tohono O’odham Nation שחיים באזור. אלה רק שתיים מבין דוגמאות רבות ברחבי העולם.

סביר מאוד שבמתקפה הישראלית האחרונה על עזה – כמו במתקפות קודמות מאז 2009 שבהן ישראל הרגה אלפי אזרחים פלסטינים, כולל מאות ילדים – נשקים של אלביט מערכות שוב מכוונים נגד אזרחים פלסטינים.

ממשלת בולגריה ביטלה ב-2007 חוזה עם "אלביט מערכות" לאספקת מסוקים צבאיים. נראה שעכשיו, עם הגדר הארוכה על הגבול בין בולגריה לטורקיה, החברה מנסה למקם את עצמה מחדש בשוק מכירת הנשק בבולגריה, וייתכן שצריך להבין את תמיכתה בספר המעוות והלאומני של נדיאלקוב במסגרת הזאת.

ד"ר מוסק וד"ר שאלתיאל כתבו ש"אלביט מערכות" היא חברה "מכובדת", אולם ברור שהיא מכובדת בעיקר בעיני רשויות מדינה שמעורבות באלימות המונית. רשויות כמו בבולגריה, שגם משתמשות בשואה כדי לעוות ולטשטש את אלימות המדינה, עכשיו עם תמיכה ומימון של אלביט מערכות.

אירוני העובדה שחברת נשק ישראלית עושה שימוש בעיוות ההיסטוריה של השואה כדי לקדם את קשריה עם מדינה אלימה מדגישה את המשבר העמוק של זיכרון השואה הגלובלי, ואת הכישלון ביישום הציווי "לעולם לא עוד". אבל זו גם הזדמנות להצביע על קשרים היסטוריים ועכשוויים בין עיוות ההיסטוריה של השואה, גזענות וקסנופוביה, ואלה עשויים לסייע לנו במאבק נגד האלימות ההמונית ש"אלביט מערכות" מאפשרת בעבודתה.

פרופ' רז סגל הוא ראש תוכנית המאסטר בלימודי שואה וג'נוסייד ומחזיק הקתדרה במחקר על ג'נוסייד מודרני באוניברסיטת סטוקטון בניו ג'רזי בארצות הברית. פרופ' עמוס גולדברג מלמד היסטוריה של השואה באוניברסיטה העברית.

מאמר זה פורסם לראשונה באנגלית ב 26 ביולי 2022 ב- the NATION:

Raz Segal and Amos Goldberg, "Distorting the Holocaust to Boost the International Arms Trade”   https://www.thenation.com/article/world/holocaust-bulgaria-elbit/

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf