newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אתה מתחיל עכשיו קרב חדש, אסור שהאויב יכניע אותך"

סלאח חמורי, תושב מזרח ירושלים וממשוחררי עסקת שליט המחזיק באזרחות צרפתית, נעצר לפני כשלושה חודשים בביתו. על אף החלטת בית המשפט לשחררו בתנאים מגבילים, הוא נעצר במעצר מנהלי לתקופה של חצי שנה. מאז, כל ערעוריו נדחו. במכתב מהכלא הוא מתאר את נסיבות מעצרו וכותב "אין לי כוונה לוותר. זה לא עניין של עקשנות, אלא של כבוד עצמי ושל עיקרון"

מאת:

סלאח חמורי, 32, אזרח צרפתי תושב כפר עקב בירושלים המזרחית, שוחרר בעסקת שליט לאחר שבע שנות מאסר בגין תכנון לרצוח את הרב עובדיה יוסף. לאחר שחרורו למד משפטים, וכיום הוא עורך-דין ועובד כתחקירן שטח בארגון זכויות האדם הפלסטיני א-דמיר, המטפל באסירים. חמורי נשוי לבתו של ז'אן-קלוד לפור, לשעבר חבר פרלמנט בצרפת, קומוניסט ופעיל למען העם הפלסטיני. בתו אלזה – רעייתו של סלאח – אינה מורשית בכניסה לשטחי ישראל והגדה המערבית.

לפני כשלושה חודשים, ב-23 באוגוסט, נעצר חמורי בפשיטה לילית על דירתו. שישה ימים לאחר מעצרו החליט שופט בית משפט השלום בירושלים על שחרורו בערבות ובתנאים מגבילים. אלא שאנשי השב"כ, שלא היו מרוצים מההחלטה, עקפו את החלטת בית המשפט בקלות: הם פשוט עצרו אותו במעצר מנהלי לחצי שנה, חצי שעה לאחר החלטת השופט. ב-5 בספטמבר, בעודו נתון במעצר המנהלי עוקף החלטת בית המשפט, החליט בית המשפט המחוזי בירושלים לשלוח אותו למאסר להשלמת שלושת החודשים שחסרו לו להשלמת תקופת המאסר שנגזרה עליו לפני שהשתחרר בעסקת שליט. כשבוע לאחר מכן, קיבל בית המשפט העליון את ערעור הפרקליטות הצבאית וחידש את המעצר המנהלי לחצי שנה. ב-17 בספטמבר ערעורו של חמורי נדחה סופית, והוא ממשיך לרצות את המעצר המנהלי שנגזר עליו. מועד שחרורו הנוכחי הוא 22 בפברואר, אולם מטיבו של מעצר מנהלי הוא שאיננו יודעים את מועד השחרור אלא לאחר שאכן בוצע, כי תמיד עומדת האפשרות לחדשו.

את המכתב הזה שתרגמתי מצרפתית שלח לתומכיו בצרפת עו"ד סלאח חמורי מכלא קציעות:

מילה קטנה מכלא הנגב (קציעות).

הייתה לי תחושה מוזרה כאשר, ב-23 באוגוסט, בערך בשעה ארבע וחצי בבוקר אם אני זוכר נכון, התעוררתי למשמע רעשים מחרישי אוזניים. מישהו עמד מחוץ לדלת דירתי ולחץ בעצבנות, ללא הפוגה, על הפעמון. אמרתי לעצמי שאני זוכר את סוג הוונדליזם הזה, אבל בשניות הראשונות חשבתי שזה בעצם חלום. אני מתגורר בבניין בן שש קומות בירושלים המזרחית. בכל קומה שתי דירות. החיילים והמפקד שלהם לא ידעו בדיוק באיזו דירה אני גר, ולכן דפקו בברוטליות על כל הדלתות. חשבתי אז על שכניי, את כולם העירו החיילים האלה באמצע הלילה, כשהם מפחידים כל אחת מהמשפחות. יכולתי לשמוע ילדים בוכים.

החיילים לא הפסיקו לדפוק על דלתי עד שפתחתי להם, לבסוף, עדיין מנומנם. החייל הראשון שעמד מולי חבש כובע גרב מלא. לא יכולתי לראות אלא את עיניו מלאות השנאה. הוא צעק עלי, דרש את תעודת הזהות שלי, ואחרי שאימתו אותה, החיילים קראו לתגבורת, כשהם צועקים שהם מצאו את המבוקש שלהם. ברגע שהבנתי שכוחות הכיבוש הגיעו הנה בגללי, מוחי שלח לי פקודה ברורה: 'אתה מתחיל עכשיו קרב חדש, ואסור שהאויב יכריע אותך ולו לשנייה'. הם אילצו אותי לשבת על כיסא ושלושה חיילים הקיפו אותי, כשרוביהם מכוונים כלפי. באותו הזמן, חבריהם פשטו על הדירה, הפכו את הרהיטים, הספרים, הבגדים. הרגשתי שהם מחוממים, הם התאכזבו, לא מצאו דבר ממה שרצו למצוא בדירה.

> עדויות: השפלות ואלימות במעצר נערים מירושלים המזרחית

"העם הפלסטיני, כמו יתר העמים, לא מוכן לחיות על הברכיים". סלאח חמורי (צילום: Alain Bachellier, CC BY-SA 3.0)

לבסוף המפקד נתן פקודה להתקפל. הם פקדו עלי להתלבש ולבוא אתם. בהולכי לעבר דלת הדירה, לפני שאצא ממנה לתקופה שאת אורכה לא ידעתי, התמקדתי בתמונתו של בני התלויה על הקיר. שאבתי ממבטו את הכוח להתמודד עם הרגעים הקשים המצפים לי. דמיינתי אותו אומר לי: 'אבא, תהיה חזק. בקרוב נהיה יחד, שלושתנו.' הבטחתי לו להישאר חזק ולא לתת לכיבוש שום הזדמנות לשלול מאתנו את האנושיות שלנו ולהרוס את חיינו, כפי שהוא שואף לעשות. החיילים כיסו את עיניי והובילו אותי למכונית בעלת שמשות אטומות. המסע לעבר הגורל החדש החל. מסע כאוב לעבר עולם שאותו היכרתי היטב. עולם שבו עלינו להישאר חזקים, אנושיים, ולשמור על חיוך בכל תנאי. שוב אני מובל ברכב האטום לעבר האתר האפל והאומלל ביותר עבור כל בן-אנוש: הכלא של הכובש.

כשהגעתי לכלא בנגב אחרי שבועיים במתקן החקירות. הכל נראה לי מוכר באופן מדכדך. נכנסתי לאגף 24 ומיד זיהיתי את הפנים שהותרתי מאחורי לפני כמה שנים. לא ידעתי מה לומר להם. פתאום השתוממתי מהעובדה שהם עדיין שם. אחדים מהם נמצאים מאחורי הסורגים יותר מחמש-עשרה שנה. הם הציגו לי שאלות ואני לא ידעתי מה לומר להם. 'מה קרה? למה אתה פה?'. לא היו לי תשובות. לא ידעתי גם מה לספר להם על מה שקורה בחוץ, לאלה שהיו שם במשך כל כך הרבה שנים. מה אנחנו עושים למענם, בזמן שהם משלמים את המחיר על מאבקם? כשנמצאתי שוב מולם, שאלתי את עצמי האם עשיתי מספיק כדי שנדבר עליהם בחוץ. אחר-כך דיברנו המון. עציר אחד אמר לי, 'הו, חזרת, אז ידברו עלינו בצרפת!'. או אז הבנתי כי למרות שנשללה ממני החירות עכשיו, אין ספק שתהיה התגייסות למעננו בצרפת. זה מקור ממשי של תקווה עבורי ועבורם. חשבתי על כל האנשים שכבר נאבקו בזמן המאסר הראשון שלי, ומאז, כל הנשים והגברים שפגשתי בצרפת ובפלסטין. אין ספק שהם יתאחדו עכשיו שוב כדי להוקיע את חוסר הצדק המופנה כלפינו.

ועל-סמך העדכונים המקוטעים שאני מקבל, אני יודע שאתם אפילו רבים יותר מאשר בפעם הקודמת! אישים שאני מאד מעריך, נבחרי ונבחרות ציבור, אזרחים ואזרחיות במספר גדול עוד יותר, כולכם מתגייסים כדי לגנות את האי-צדק והשרירותיות וכדי לתבוע את שחרורי.

אני מודה לכם על כך מעומק הלב. אני גם מבקש לומר לכם שאהיה ראוי לתמיכה שאתם מעניקים לי. לא סוחרים בחירות, גם אם לעתים משלמים על כך ביוקר. זה לא עניין של עקשנות, אלא של כבוד-עצמי ושל עיקרון: למען החירות, לא אוותר. העם הפלסטיני, כמו יתר העמים, לא מוכן לחיות על הברכיים. וכמה כוח נותנת לנו הידיעה שגם לכם אין כל כוונה לוותר. את זה הכובש לא שוקל. אני חש זאת בלבי. וזאת הסיבה לכך, שגם כשיורד גשם אני חושב על השמש שתגיע.

סלאח חמורי, נובמבר 2017, כלא הנגב, אגף 24

ד"ר ענת מטר, הוועד למען האסירים הפלסטינים.

> מה שבאמת מפחיד את הימין בעדויות שוברים שתיקה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"אין לנו לאן ללכת חוץ מאליהם. אין למשטרה הפלסטינית סמכות פה". סמאח אקטש עם שניים מילדיו (צילום באדיבות המשפחה)

סמאח אקטש עם שניים מילדיו (צילום באדיבות המשפחה)

תחקיר: ההרוג בפוגרום חווארה נורה כנראה על ידי מתנחלים

במהלך התפרעויות המתנחלים בפברואר 2023 הותקף גם הכפר הסמוך, זעתרה, ונורה למוות סאמח אקטש. תחקיר "בצלם", שבוצע בשיתוף ארגון מומחי הסאונד Earshot, הסיק שההרוג נורה מנשק בעל קליבר קטן, שבדרך כלל אינו בשימוש חיילים. שנה אחרי, איש עדיין לא הועמד לדין

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf