newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפגיעה בכישורים החברתיים של תלמידים במעבר לחטיבה אינה גזרת גורל

מחקר של OECD מצא כי חלה נסיגה בהערכת התלמידים את עצמם במעבר מילדות לבגרות. הנסיגה חמורה יותר אצל בנות ואצל תלמידים מרקע כלכלי נמוך, ובשלב קריטי זה בחיים היא עלולה לפגוע בעתידם. הפיתרון: מודעות, והפניית משאבים לטיפוח קשרים עם המבוגרים

מאת:

בשבוע שעבר כתבתי על ממצאי המחקר החדש של OECD בשאלת הקשרים בין מיומנויות חברתיות-רגשיות לבין הישגים בלימודים. הפעם אציג פרק נוסף, הנוגע להשוואה בין קבוצות הגיל.

בהכללה: בכל המיומנויות החברתיות-רגשיות שנבדקו, חלה נסיגה בהערכת התלמידים את עצמם במעבר מילדות לבגרות (מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים). גם ההורים והמורים מעידים על נסיגה ביכולות של ילדיהם ותלמידיהם.

תלמידי חטיבות ביניים ותיכון חוזרים ללימודים במתכונת מלאה, בית ספר בתל אביב, אפריל 2021. אילוסטרציה גיל גרטל (צילום: אורן זיו)

התלמידים מבולבלים, והמורים וההורים פחות פנויים לתמיכה רגשית. בית ספר בתל אביב, אפריל 2021 (צילום אילוסטרציה: אורן זיו). למצולמים אין קשר לכתבה

הנסיגה חמורה יותר אצל בנות מאשר אצל בנים, וחמורה יותר אצל תלמידים מרקע כלכלי נמוך מאשר תלמידים מרקע כלכלי גבוה. כלומר, ככל שתלמיד מגיע מקבוצה מוחלשת בחברה, כך הוא רגיש יותר להיפגעות במעבר לגיל ההתבגרות.

נראה כי ההסבר המרכזי לנסיגה נובע מטיב הקשר בין המבוגרים לבני הנוער. מצד אחד, גיל ההתבגרות מביא אתו בלבול וביקורתיות רבה אצל הצעירים. מצד שני, דווקא בגיל זה המורים וההורים פנויים פחות לתמיכה רגשית בבני הנוער.

עוד מדגישים החוקרים כי המיומנויות החברתיות-רגשיות נותרות מאחור משום שהן אינן משולבות באופן אינטגרלי בתוך תוכניות הלימודים, אלא נתפסות כנספח לפעילות החינוכית בבתי הספר.

17 מיומנויות, 3,000 תלמידים, עשר ערים

המחקר נערך על מדגם של 6,000 תלמידים, חציים בגיל 10 (כיתה ד') וחציים בגיל 15 (כיתה ט'). התלמידים נבחרו מתוך מדגם של בתי ספר בעשר ערים ברחבי העולם: בוגוטה שבקולומביה, דגו בדרום קוריאה, הלסינקי בפינלנד, יוסטון בטקסס, איסטנבול בטורקיה, מניזלס בקולומביה, מוסקבה ברוסיה, אוטווה בקנדה, סינטרה בפורטוגל וסוזהו בסין.

החוקרים הגדירו 17 מיומנויות חברתיות רגשיות, וניסחו עבורן היגדים המתארים התנהגויות מתאימות. התלמידים התבקשו לדרג את מידת הסכמתם לכל היגד. המיומנויות שהוגדרו הן (מסודרות לפי התרשים שבהמשך):

  • תפקוד משימתי: אחריות, התמדה וניהול עצמי.
  • ניהול רגשות: עמידה בתנאי לחץ, אופטימיות ושליטה רגשית.
  • שיתופיות: אמפתיה, אמון ושיתוף פעולה.
  • פתיחות: סובלנות, סקרנות ויצירתיות.
  • חברתיות: חברתיות, אסרטיביות ופעלתנות.
  • אחר: מסוגלות עצמית והישגיות.

בנוסף הועבר שאלון להורי התלמידים ולמורים שלהם, וגם הם התבקשו להעיד על תכונות אלה של ילדיהם ותלמידיהם.

נסיגה ביכולות בגיל ההתבגרות

הממצא המרכזי של המחקר עלה מתוך ההשוואה בין שתי קבוצות הגיל. החוקרים מצאו נסיגה ביכולות החברתיות-רגשיות, כפי שמעידים התלמידים, במעבר בילדות (בית ספר יסודי) לגיל ההתבגרות (חטיבת הביניים).

בתרשים המצורף מתוך המחקר ניתן לראות את הנסיגה: כל עמודה מתייחסת לאחת המיומנויות שהוזכרו לעיל. כיוון העמודה כלפי מטה (מקו האפס הרחובי) מעיד על נסיגה בגיל 15 בהשוואה לילדים בני 10. ככל שהעמודה ארוכה יותר, כך הנסיגה חמורה יותר.

הנסיגה נכונה לממוצע כלל התלמידים, אך נמצאה גם בכל אחד מבתי הספר במדינות השונות בנפרד. הממצא נכון לבנים ולבנות, ונכון גם לתלמידים מרקע חברתי-כלכלי גבוה או נמוך. כמו כן, הנסיגה דווחה לא רק על ידי התלמידים שהעידו על עצמם, אלא גם על ידי הוריהם ומוריהם בבתי הספר.

בני נוער בני 15 מעריכים עצמם פחות אחראים, מתמידים, אופטימיים, נותני אמון, סקרנים, יצירתיים, חברותיים, פעלתניים, מסוגלים והישגיים, בהשוואה לילדים בני 10. זאת תמונה מוזרה.

בדרך כלל אנחנו מתייחסים להתפתחות הילדים על ציר רציף וחיובי. כך למשל היכולות הקוגניטיביות (שכליות) או היכולות המוטוריות (תנועה) משתכללות ומשתפרות בהתקדמות רציפה, במעבר משנה לשנה. לכן התמונה העולה במחקר כאן היא מיוחדת, שכן מתברר כי ביכולות החברתיות-רגשיות חלה כאמור נסיגה בגיל ההתבגרות.

הסברים הקשורים לגיל ההתבגרות

"תמונה מהממת [לשלילה] אבל לא בלתי צפויה", כתבו החוקרים. אחד ההסברים לנסיגה נעוץ במאפייני גיל ההתבגרות. תחילה אזכיר שבמחקר לא נבדק אם התלמידים הם סקרנים, יצירתיים וכך הלאה, אלא כיצד הם מעריכים את עצמם בתכונות אלה.

אנו יודעים שילדים בתחילת גיל ההתבגרות חווים שינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים דרמטיים, ולעיתים נמצאים בשלב ביניים של בלבול וחרדה. על כן ייתכן, שהבלבול הכללי המאפיין את תחילת גיל ההתבגרות, מקבל ביטוי בנסיגה בהערכה העצמית.

עורכי המחקר החדש אף הציעו הסבר נוסף (עמודים 59-58): בני נוער הם מטבעם ביקורתיים, והם נוטים לבקר את עצמם מתוך השוואה לחוג חבריהם, יותר מאשר ילדים צעירים. כמו כן, הם נחשפים לחוג חברתי רחב יותר ולבני נוער מרקעים מגוונים, יותר מאשר ילדים צעירים, מה שהופך את ההשוואה למאתגרת יותר.

ייתכן שהכל בראש שלהם: שהערכתם העצמית נסדקת לנוכח הביקורתיות העצמית והחשיפה לילדים רבים שנתפסים "מצליחים" יותר מהם.

הסברים הקשורים למסגרת חטיבת הביניים

הסבר נוסף קשור ליכולת המוגבלת של מוסדות חטיבת הביניים, לתמוך בתלמידים בתחילת גיל ההתבגרות. מספרות המחקר ניתן ללמוד כי מסגרות חטיבת הביניים (בכל העולם) הן מוסדות גדולים, הטרוגניים ומורכבים בהשוואה לבתי הספר היסודיים. כתוצאה מכך, "בחטיבת הביניים חלה ירידה בתמיכה שמעניק בית הספר לתלמידים, ומתמעטות ההזדמנויות להיכרות מעמיקה בין מורה לתלמיד". ככל שזה נכון, ברור שהדבר יקבל ביטוי בנסיגה בהערכה העצמית של התלמידים.

ועולה גם האפשרות שהנסיגה חלה "בגלל" תוכניות הלימודים וארגון הלימודים בבתי הספר. "זה עשוי לנבוע גם מכך" כתבו החוקרים, "שמערכות החינוך מצפות מהתלמידים להתאים את עצמם לדרישות המערכת, מה שעלול לגרום לדחיקת הסקרנות והיצירתיות, ככל שהתלמידים נמצאים זמן רב יותר בתוך המערכת".

החלשים נותרים מאחור – גם לעתיד

הנסיגה בולטת יותר אצל בנות מאשר אצל בנים, ויותר אצל בני נוער מרקע כלכלי נמוך מאשר גבוה. החוקרים מציעים שייתכן שבנים בגיל ההתבגרות (ובמיוחד מרקע כלכלי גבוה) נוטים לביטחון עצמי מופרז, בעוד בנות ובני נוער מרקע כלכלי נמוך נוטים להערכה עצמית יותר ביקורתית ויותר ריאליסטית. מכאן שההבדלים קשורים לכישורי ההערכה העצמית יותר מאשר להערכת התכונות עצמן.

ועם זאת, החוקרים מזכירים שהחל בגיל 15, התלמידים בוחרים במגמות לימוד לתיכון, בחירה שיכולה להשפיע על כל עתידם התעסוקתי. כלומר, הערכת כישורים נמוכה של בנות או נוער מרקע כלכלי נמוך בגיל 15, יכולה להשפיע על בחירותיהם המיידיות בתיכון ועל כל מסלול חייהם.

רק מעצם זה שהם מעריכים עצמם כפחות יצירתיים, מתמידים, אחראיים וכך הלאה, הם עלולים לבחור במגמות לימוד שהדרישות בהן נמוכות, והאופק התעסוקתי שלהם מוגבל בהתאם.

חשיבותו של הקשר עם מבוגר

מכלל הממצאים הסיקו החוקרים שתי מסקנות חשובות. האחת, שככל הנראה הטיפוח של המיומנויות החברתיות-רגשיות אינו מוטמע בתוך תוכניות לימודים. הוא קיים בבית הספר ביחסים הבין אישיים, אבל הוא לא מתקיים כחלק אינטגרלי מהלימודים עצמם. ההפרדה עומדת בעוכרי התלמידים, שכן בכל הקשור להוראת המקצועות, הם נדרשים להתקדם ולהתפתח (בתוכן הנלמד), אך בכל הקשור לכישוריהם החברתיים והרגשיים הם נותרים מיותמים מאחור.

שנית, נראה שיש חשיבות מכרעת לקשר שמתקיים (או לא מתקיים) בין המבוגרים, הורים ומורים, לבין בני הנוער. ככל שהתלמידים מעידים על אקלים חיובי יותר בבתי הספר, וקשר טוב יותר עם המורים ועם ההורים, כך הם צולחים את גיל ההתבגרות בצורה טובה יותר.

לסיכום: הנסיגה ביכולות החברתיות רגשיות של תלמידים במעבר אל חטיבת הביניים קשורה כנראה למאפייני גיל ההתבגרות ולמאפייני חטיבות הביניים גם יחד. הפיתרון הוא כנראה במודעות לתופעה, והפניית משאבים לטיפוח קשרים בין בני הנוער למבוגרים, כחלק משגרת החיים והלימודים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf