newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מעבירים קו אדום בתקיפות האלימות נגד פעילים בדרום תל אביב

בכמה מקרים לאחרונה הותקפו פעילים בדרום תל אביב בגלל שהם "סמולנים" או "אשכנזים", והמגמה מסוכנת. המאבק למען השכונות חייב להיות מופנה קודם כל כלפי השלטון, ולדבוק באי אלימות

מאת:

הפוסט נכתב במשותף עם ברק כהן

בתקופה האחרונה מתפתחת תופעה של פגיעה בביטחון הפיזי של פעילים פוליטיים במרחב הציבורי, במיוחד בדרום תל אביב. כבר כמה פעמים ראינו אלימות פיזית מצד מספר תושבות השכונה כלפי פעילים ופעילות.

ההצדקה לאלימות הפיזית, לשיטתן, נמצאת בעובדה שמדובר במה שהן מכנות "סמולנים" ו"אשכנזים". לכאורה מוצדק לתקוף אדם פיזית על רקע דעתו הפוליטית או מוצאו אשכנזי כאשר הוא מסתובב בדרום תל אביב. תקיפה פיזית והשמעת איומים הן לשיטת מספר תושבות בשכונות הדרום פעילות פוליטית לגיטימית.

הפגיעות הפיזיות האלה הולכות ומחריפות, עד כדי כך שאנחנו חוששים מפגיעות ממשיות בחיי אדם, חס ושלום. התופעה הזאת מצטרפת למציאות של מרחב ציבורי אלים ובלתי בטוח, בין אם לתושבי השכונה ובין אם למבקשי המקלט. זהו חוסר ביטחון המחריף במיוחד כלפי נשים.

המציאות בדרום תל אביב מוכרת: אוכלוסייה מוחלשת וזרה הונחתה על אוכלוסייה מוחלשת מקומית, בכמויות של עשרות אלפים. ברור שמדובר במציאות חיים בלתי אפשרית, אשר החריפה את הפגיעה הקשה בביטחון של תושבי השכונות. התגובה הראויה למציאת הזאת, לשיטתנו, היא בהתנגדות אזרחית לא אלימה. התנגדות אזרחית לא אלימה כלפי השלטון.

> מה עושים כשגזענים מצטרפים להפגנה נגד כהניסטים?

תושב שכונת שפירא, שמאוחר יותר נשפט על חלקו בזריקת בקבוקי תבערה על בתי מבקשי מקלט, תוקף מפגינת שמאל, 2012 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

תושב שכונת שפירא, שמאוחר יותר נשפט על חלקו בזריקת בקבוקי תבערה על בתי מבקשי מקלט, תוקף מפגינת שמאל, 2012 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מיום שנוסדה המדינה, הפריפריה והשכונות נדחקו במכוון והושמו בנחיתות מובנית. התנגדות אזרחית למצב כזה היא ראויה ואנחנו מעודדים אותה. אנחנו בעצמנו, יחד עם שותפים רבים ושותפות רבות, מתנגדים באופן יומיומי ועקבי לעוולות המשטר, היכן שלא יקרו. התנגדות עממית, אידיאולוגית, כמרכיב במאמץ לפירוק מערכת יחסי הכוחות המעוותת בחברה. מתוך שאיפה להעמיד אלטרנטיבה. העשייה האזרחית והפוליטית שלנו כללה לעיתים גם פרובוקציות. לעיתים גם פעולות שנויות במחלוקת.

יחד עם זה, מעולם לא הכשרנו, לא השתתפנו ולא עודדנו אלימות פיזית. ההיפך. בעבורנו המאבק האזרחי מסתיים ברגע שהאגרוף מתרומם. חופש הביטוי שאנחנו מכילים הוא רחב ביותר. לא נלווית לחופש הזה הזכות לפגוע פיזית או לאיים פיזית על איש או אישה.

לא סומכים על המשטרה

לנוכח האירועים האחרונים, אנחנו רואים כחלק מהאחריות שלנו כפעילים פוליטיים, המקיימים ומעודדים התנגדות אזרחית לא אלימה, למתוח קו ברור בין ההתנגדות לבין האלימות. התנגדות אזרחית – בוודאי. אלימות פיזית – אף פעם לא.

בכל מקרה, המאבק האזרחי שלנו מכוון למקבלי ההחלטות, לפונקציות שלטוניות ולמי שמחזיקים בכוח ושררה. ככל שתעמוד פעילות אזרחית בידי תושבי השכונות נגד מקבלי ההחלטות השלטוניות, על שלל המוסדות השלטוניים, נמצא איתם כתף אל כתף, והכל מבלי שתעמוד סתירה או פגיעה במבקשי מקלט או בזכויות האדם שלהם.

מעבר לכך, לאלימות כלפי הפעילים נלווה מאפיין נוסף, והוא שהאלימות הפיזית מוצדקת מכיוון שהיא מכוונת לאשכנזים ורק משום היותם אשכנזים. כשם שאנחנו תובעות שוויון ונאבקות בשלטון שמאפשר פריוולגיות על בסיס דירוג של גזע, מוצא, מין, מגדר, דת, נטייה מינית וכו', כך אנחנו שוללות סתימת פיות וסירוס פעילות אזרחית רק בגלל שהפעיל או הפעילה ממוצא אשכנזי. בעבורנו, המאבק של תושבי ותושבות השכונות בהנחתת עשרות אלפי מבקשי מקלט זרים הוא לא מאבק באשכנזים. השותפים והשותפות הפוליטיות שלנו לא עוברות סלקציה על בסיס מוצא. כל מי שנכון לפעול למען מערכת יחסי כוחות מאוזנת וסולידרית בין יושבי הארץ הוא בעבורנו שותף רצוי.

בחרנו לנקוט עמדה ברורה ביחס לאלימות פיזית כלפי פעילים פוליטיים במרחב הציבורי, כדי להבהיר שאנחנו לא נייטרלים. יש לנו מחויבות מעשית לפעול נגד אלימות פיזית במרחב הציבורי. המרחב הציבורי אינו בבעלות קבוצה פוליטית כלשהי. בוודאי שלא נעמוד מנגד נוכח הפעלת אלימות פיזית על בסיס דעה פוליטית או מוצא, בכיסוי של פעילות חברתית לגיטימית. על המשטרה בוודאי שלא נסמוך – משטרה אשר ככל רשות שלטונית, רק נבנית מעידוד ופיתוח קונפליקטים בין קהילות.

אנו מוכנות ליזום ולהצטרף לכל יוזמת מאבק נגד מוקדי השלטון והכוח, ולמען שינוי המציאות בארץ בכלל, ובוודאי גם בדרום תל אביב. לא מוכנות לתת יד או לשתוק ביחס לאלימות פיזית מתפשטת.

> שלושה דברים שצריך לדעת על המפכ"ל החדש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf