newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הממשלה הפלסטינית מתקפלת בפני המתקפה האסלאמיסטית על נשים

מפלגת השחרור האסלאמית מבקשת לבטל את אמנת האו"ם לביעור האפליה נגד נשים ופועלת לכינון "מדינת ח'ליפות" שתכלול משטרת צניעות ודת, אך הממשלה מבוששת להגיב. שימור מעמדה הנחות של האישה יביא עלינו מפלה, ורק שינוי יאפשר לנצח את הכיבוש

מאת:

בחודש הרמדאן האחרון, במהלך מאי 2019, הקדימה מפלגת השחרור האסלאמית חִזְבּ אל-תחריר וקבעה את מועד עיד אל־פיטר לפני הממשלה הפלסטינית. כך, כמה מסגדים בחברון לדוגמה קיימו את תפילת החג על פי מועדים אלה. צעד זה הוא חלק בלתי נפרד מהאג'נדה המוצהרת של המפלגה ומשאיפתה ליצור "מדינת ח'ליפות".

והנה כעת שוב בוששה הממשלה להגיב כשמפלגת השחרור קראה לאנשיה להילחם נגד אמנת CEDAW, אמנת האו"ם לביעור כל צורות האפליה נגד נשים – שעל חלק מסעיפיה חתמה הרשות.

מפלגת השחרור הכריזה על מטרתה להיאבק בכל אמצעי כדי לבטל את תוקף האמנה בשטחי הרשות, בין אם באמצעות מרי אזרחי או הטלת מורא והפעלת אלימות כלפי תושבי חברון ומחוזות אחרים. היא הכריזה על דרישתה המפורשת לסגור את כל המוסדות הפמיניסטיים, לסיים את חוזי השכירות שלהם ולפטר את העובדות.

אסור להקל ראש במהלך הזה. השתלטות מפלגת השחרור ואנשיה על מוסדות המדינה והשתת שלטון של אינטרסנטים מהווים סכנה לביטחון הציבור, והממשלה הפלסטינית מתמהמהת בהתמודדות עם ההפיכה הזאת.

הודעת הסיכום של ישיבתה השבועית המחישה את עמדתה התבוסתנית: שר המשפטים מנה את הדומה והשונה בין סעיפי האמנה ובין השריעה וסתר דברים שאמר בעבר, כשהבטיח כי תוקם ועדה שתדאג ליישום האמנה.

שינוי יאפשר עצמאות. פלסטינית מחזיקה דגל פלסטין בהפגנה בחאן אל אחמר, בספטמבר 2018 (צילום: יניב נדב / פלאש90)

מפלגת השחרור ואנשיה הצליחו במשימתם לערער את חשיבותה של האמנה נגד אפליית נשים, והממשלה לא גילתה התנגדות נחרצת דיה. אין זה מקרה חסר תקדים: מפלגת השחרור כבר נחלה הצלחה בעבר, כאשר בעקבות קמפיין שלה הורידה הממשלה את גיל הנישואין.

במקרה של האמנה, הממשלה לא ניסתה לקדם אותה או להדגיש את חשיבותה לכלל החברה. מן הראוי היה שתצא בחריפות נגד מפלגת השחרור, ובמיוחד נגד התבטאותה ופעולתה של זו לכינון "מדינת ח'ליפות" שתכלול משטרת צניעות ודת, "ועדות לקידום המידות הטובות ומניעת הפריצות", ועוד גופים שעברו מן העולם אפילו במסגרת הרפורמות שעורכת ערב הסעודית.

בפלסטין אין כל חדש; האמנה לא תביא עמה שינוי, כי הממשלה אינה מבקשת למצוא דרך להתאים את סעיפיה להקשר הפלסטיני ולאתגרים הפלסטיניים. בכך איכזבה פלסטין ויישרה קו עם רוב העולם הערבי, הדבק בדרך הפעולה הדואלית: מצד אחד מדינות ערב חתמו על האמנה, אך מצד שני הביעו הסתייגות לגבי כמה מסעיפיה. בעניין זה הלכו הכוחות הפונדמנטליסטים הפלסטיניים בעקבות מקביליהם בעולם הערבי, התעלמו מדברי ביקורת והפסיקו לנסות ולגשר על הפערים שבין החוק למציאות.

המתנגדים לאמנה טוענים שהיא מזימה של המערב נגד הערבים, שנועדה להרחיקם מהדת ולהחליש את כוחה כדי שהמערב יוכל לשלוט עליהם בנקל. אך במציאות, לחולשה האינהרנטית של מדינות ערב יש סיבות אחרות: תשתית כלכלית חלשה, רמת פיתוח נמוכה, תוכניות לימודים לקויות, היעדר תמריצים למחקר מדעי, וגם הקיפאון האופייני במדיניות של מדינות אלה – שמגבילה את חירויות הפרט, מתעלמת מהצורך ברפורמה בתחומי הדת והחוק, ופוטרת את עצמה מכל פעולה שעשויה לחזק את חוסנה של החברה מול מזימות מבחוץ.

המדינה מודה בתבוסתה

בהקשרים היסטוריים וגיאוגרפיים, זרמים אסלאמיים רבים הפגינו יכולת להשתנות. ארבעת האימאמים – גדולי פוסקי ההלכה האסלאמית – פסקו הלכות מתוך התחשבות בתהליכים חברתיים ובמרחק גיאוגרפי. ההתנגדות של מפלגת השחרור ודומיה לשינוי והתבססותה על דרכי הקדמונים, שאינן מתאימות לימינו, טומנות בחובן גם חוסר אונים ואינטרסים ארציים לחלוטין.

מן הראוי היה שביקורת על האמנה תישמע ותקבל מענה כבר בתהליך ההצטרפות אליה. המדינה לא היתה צריכה לסגת מסעיפים מסוימים באמנה, משום שכך היא נראית כמי שהודתה בתבוסתה. היה עליה לחתום על האמנה וליישם את כולה, ומתוך כך – כבחירה פוליטית – לקשור את פלסטין אל הקהילה הבינלאומית. אם יש במדינה קבוצות שרוצות לבודד אותה מהקהילה הבינלאומית, אין לאפשר להן להרעיד את אמות הסיפים.

חוסר אונים ואינטרסים ארציים. תומכי חִזְבּ אל-תחריר בעצרת ברמאללה, במאי 2014 (צילום: עיסאם רימאווי / פלאש90)

מתנגדי האמנה טופלים עליה טענות מפוברקות בנוגע לירושות, להתפרקות המשפחה ולירידה חדה בשיעורי הילודה. אבל סעיף 15, למשל, העוסק בזכותה של האישה לבחור את מקום מגוריה, לא התממש בזכות האמנה אלא בגלל אילוצי החיים שכפו את יישומו בשטח: המציאות הייחודית של פלסטין תחת הכיבוש הישראלי אילצה מאות אלפי סטודנטיות ונשים עובדות לגור לבדן כדי שיוכלו ללמוד או לעבוד. בגלל המציאות הפלסטינית, נשים יכולות גם להגשים את זכותן ולבחור את מקום מגוריהן בהסכם הנישואין.

לסיכומו של דבר, אנו מצפים שהממשלה תבהיר את עמדתה המשפטית ואת החזון שלה לעתיד החברה בהתבסס על התנאים המיוחדים של הפלסטינים. החברה שלנו שונה משאר החברות הערביות והמוסלמיות, וכדי שנראה צמיחה עלינו לגייס את החברה כולה.

השינוי חשוב. הוא כלי לצמיחה ולהתפתחות. שימור מעמדה הנחות של האישה יביא עלינו מפלה. רק בעזרת שינוי נוכל להתמודד עם האתגרים הגדולים. רק בעזרתו ננצח את הכיבוש ונהיה עצמאיים – כולנו, נשים וגברים.

רימא כתאנה נזאל היא פעילה פמיניסטית פלסטינית, פוליטיקאית וחברה במועצה הלאומית הפלסטינית. המאמר המלא התפרסם ביומון הפלסטיני "אל־איאם", הרואה אור ברמאללה. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. מערבית: דולי ברוך

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf