newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"מתנחלים היכו אותי, דרכו עליי ואז טענו שתקפתי אותם"

מתנחלים טענו שפלסטיני חדר לרמת מגרון ופרסמו תמונה שבה נראה אחד מהם דורך עליו. הפלסטיני, אזרח אמריקאי בן 65 חולה סרטן ולוקה בנפשו, מספר שהוא זה שהוכה כשעבד באדמתו. המשטרה שחררה אותו לאחר שהמתנחלים לא הציגו עדות לתקיפה

מאת:
"התחלתי לברוח, אבל המתנחלים תפסו אותי. אני חולה ולא רץ מהר". נסיף עבד אל-גאבר

"התחלתי לברוח, אבל המתנחלים תפסו אותי. אני חולה ולא רץ מהר". נסיף עבד אל-ג'אבר

בעמוד הפייסבוק "נוער הגבעות – להכיר מקרוב", העלו ביום חמישי פוסט, בצירוף תמונה קשה: אדם מבוגר, שיערו לבן, מוטל על האדמה. הצלם דורך עליו, בעוד אדם אחר נראה מצמיד את ידיו לקרקע.

"מחבל חדר לגבעת רמת מגרון", נכתב בפוסט, "הוא נתפס (טופל), ונעצר בידי תושבי הגבעה. אנו נמשיך להיאחז ברחבי ארצנו הקדושה". המתנחלים במקום אף טענו מאוחר יותר כי האיש תקף אותם. "אם הוא חי, הוא לא טופל", הגיבה בת-שבע. "קרשים בכל הגוף שהוא יתחנן שתבוא המשטרע לקחת אותו", כתב רפאל, מלווים בעשרות תגובות ברוח דומה.

מתחקיר "שיחה מקומית" עולה כי האיש בצילום הוא נסיף עבד אל-ג'אבר, בן 65, אזרח אמריקאי, שסובל מסרטן במוח ומלקות נפשית. בניגוד מוחלט לפוסט, לפי עדותו, והפצעים שניכרים בכל גופו, הוא שהותקף באותו יום. הוא כלל לא "חדר למאחז" אלא הגיע לעבד את אדמתו החקלאית הפרטית, שבסמוך לה קם המאחז רמת מגרון, מזרחית לרמאללה.

"באתי לאדמה שלי אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי בה", סיפר עבד אל-ג'אבר, שחזר לארץ לאחרונה אחרי שנתיים שבהן חי בארצות הברית ועבר טיפולים אינטנסיביים נגד סרטן. אין לו תיעוד של הרשות הפלסטינית אלא רק אזרחות אמריקאית. במהלך השיחה בינינו הוא עבר תכופות בין ערבית לאנגלית. הוא יליד הכפר מוחמאס, אך מתגורר עם אשתו בירושלים.

"ראיתי שני מתנחלים מלמעלה בזמן שהייתי באדמה שלי", שיחזר עבד אל-ג'אבר, "הם החלו לרדת אליי. אחד מהם כיוון לעברי רובה. שניהם היו חמושים. התחלתי לברוח, אבל הם תפסו אותי. אני חולה ולא רץ מהר. השכיבו אותי על האדמה, אחד מהם היכה אותי בידיים, והשני עם חפץ, שהרגיש כמו מוט. בראש, בגוף, ברגליים – מכות קשות. זה היה על האדמה שלי. בעבר הגעתי אליה בלי בעיה. לא ידעתי שזה יקרה ככה, שירביצו לי. עד עכשיו היד שלי, הראש, הפנים, הכל כואב לי".

לאחר שהוכה, לפי עבד אל-ג'אבר, המתנחלים התקשרו לצבא וסיפרו כי הותקפו על ידו. בכתבות שהועלו אחר כך בכלי תקשורת המזוהים עם הימין המתנחלי נטען כי המתנחלים הותקפו ושישראלי אחד נפצע קל ממכות יבשות. "המחבל הגיע סמוך לבית", כתב קובי פינקלר בערוץ שבע, "ניגש לעברו תושב המאחז אשר זיהה דמות חשודה. המחבל קפץ על התושב, חנק אותו, והחל להכות בו".

עבד אל-ג'אבר, חולה וכבד תנועה, שפניו וידיו מכוסים בפצעים עמוקים, שולל לחלוטין גרסה זו. "אין לי יכולת להרביץ לאף אחד. ברחתי מהם", אמר. גורם בצבא אמר ל"שיחה מקומית" כי הכוחות בשטח העריכו שעבד אל-ג'אבר לוקה בנפשו, והם העבירו אותו למשטרה.

עבד אל-ג'אבר מספר כי בתחנת משטרת בנימין הציג לשוטרים את מסמכי הבעלות שלו על האדמה, והוא שוחרר כעבור כמה שעות. גורם במשטרה אמר ל"שיחה מקומית" כי החוקר הבין שהאיש סובל מבעיה נפשית, המתלוננים לא הציגו תיעוד של התקיפה שלכאורה ביצע, ולכן הוחלט לשחרר אותו. עבד אל-ג'אבר הגיש באותו היום תלונה נגד המתנחלים.

המאחז הלא חוקי רמת מגרון מתוחזק בעיקר על ידי קבוצות צעירים, והצבא הורס בו מבנים לעיתים תכופות. הצעירים שפוקדים את המאחז חולשים על תא שטח אדיר של כ-2,000 דונם, רובו המוחלט אדמות פלסטיניות פרטיות הרשומות בטאבו. יש בו מספר מבנים בודדים.

בשנים האחרונות הותקפו בכמה מקרים פלסטינים שניסו לגשת לאדמות שלהם בסביבת המאחז. "חקלאים מפחדים להגיע לאדמות שלהם בהר שם והם עושים זאת רק בתיאום מול הצבא",  אמר מוחמד כנען, תושב ופעיל מקומי בכפר מוחמאס הסמוך. "יכול להיות שבגלל שנסיף גר בארה"ב, עם אזרחות, וחזר לאחרונה, הוא פחות מכיר את האלימות הזאת. וחשב שיהיה בסדר אם יגיע לאדמה שלו לבד".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf