משפטי המהפכה של סוריה: עשיית צדק או מופע ראווה?
בסוף אפריל נפתחה בסוריה סדרת משפטים פומביים נגד בכירי משטר אסד. בעוד הציבור הרחב הביע שביעות רצון מהמשפטים, יש מי שמותחים עליהם ביקורת ותוהים אם המשטר החדש באמת מעוניין בצדק ובריפוי, או רק בסבב נוסף של נקמה
שמו נקשר במיוחד לדיכוי המחאה בראשית המהפכה ב-2011. עאטף נג'יב, לשעבר ראש מנהל הביטחון הפוליטי במחוז דרעא בסוריה ובן דודו של בשאר אל-אסד, בפתיחת משפטו בדמשק, ב-26 באפריל 2026 (צילום: Rami Alsayed / NurPhoto via AP)
בסוף אפריל נפתחה בסוריה סדרת משפטים פומביים נגד בכירי משטר אסד. בעוד המשטר הסורי החדש מציג את ההליך המשפטי כביטוי לעשיית צדק וכשלב בדרך לריפוי לאומי, יש המטילים ספק בכנות כוונותיו וביכולתו לנהל הליכים משפטיים מקצועיים.
כדרכן של מהפכות, גם בסוריה הגיע זמנם של משפטי הראווה נגד מי שמוגדרים כפושעי המשטר הישן. חלק מהמשפטים אומנם החלו כבר לפני כשנה, אולם כעת הם זוכים לכיסוי תקשורתי נרחב בעידוד השלטון החדש, שנידב תיעודים מהדיונים והפך את כלי התקשורת המזוהים עימו למעין בימת חבר מושבעים. בהתאם לכך, המונים – עיתונאים ואזרחים כאחד – צבאו על דלתות בית המשפט בדמשק, וחלקם הניפו שלטים ותמונות של קורבנות מעשי הטבח והעינויים של משטר אסד.
לפומביות המשפטים מניעים רבים. אחד הבולטים שבהם הוא זהות העומדים לדין, הנמנים עם בכירי המשטר הקודם ועם מפעילי המנגנונים שדיכאו את המרידות.
על דוכן הנאשמים
רשימת הנאשמים ומעלליהם היא מעין סרט נע של האירועים המרכזיים במלחמת האזרחים הסורית. כל נאשם מייצג תקופה אחרת והיבט אחר של הטרגדיה הסורית ושל פשעי משטר אסד. הנאשם הבכיר הראשון העומד למשפט הוא עאטף נג'יב, מסמליו הבולטים של המשטר ובן דודו של בשאר אל-אסד.
נג'יב, בן 66 ותת-אלוף לשעבר, עמד בראש מנהל הביטחון הפוליטי במחוז דרעא בדרום סוריה בין השנים 2011-2008, ושמו נקשר במיוחד לדיכוי המחאה בראשית המהפכה ב-2011. כזכור, המהפכה החלה במחאה עממית מקומית בדרעא, שבה בלטה השתתפותם של ילדים ונערים מהעיר הדרומית, שריססו כתובות גרפיטי בגנות המשטר והעומד בראשו.
על פי כתב האישום, נג'יב היה מעורב במעצרם ובעינויים של ילדים בעיר במשך יותר מארבעים יום, שבמהלכם עברו התעללות קשה. בשל חלקו באירועים הוא מואשם ב"פשעים נגד העם הסורי".
במקביל החל גם משפטו של פאדי סקר, ששמו נקשר לאחד ממעשי הטבח הידועים לשמצה בשכונת תדאמון בדרום דמשק. הטבח התרחש באפריל 2013 בדרום דמשק, על רקע הלחימה בין כוחות המשטר הסורי לקבוצות אופוזיציה.
לפי תיעוד שנחשף ב-2022 בידי חוקרים ואומת על ידי ארגוני זכויות אדם, עשרות אזרחים בלתי חמושים הובלו, אזוקים ומכוסי עיניים, אל שולי בור שנחפר מראש, ונורו למוות מטווח קצר בידי מנגנוני הביטחון. לאחר מכן הוצתו הגופות בניסיון לטשטש ראיות. רוב הקורבנות זוהו כתושבי השכונה או כעצורים שנלקחו ממנה, והאירוע נקשר לפעילות יחידות מודיעין צבאי שפעלו באזור באותה תקופה.
סקר היה מפקד במיליציית "ההגנה הלאומית" (NDF) שפעלה מטעם משטר אסד. כמנהיג המיליציה האחראית לטבח, הוא נתפס כמי שעמד בראש שרשרת הפיקוד והיה אחראי, או לכל הפחות מודע, לפעולות של יחידות שבזזו רכוש, הוציאו להורג והעלימו פעילי אופוזיציה ואזרחים. נכון לעכשיו לא הוכח כי סקר היה מעורב ישירות בטבח בתדאמון.
המזוהה ביותר עם גל המעצרים הוא אמג'ד יוסף, שנעצר לאחר מבצע ביטחוני ממוקד באזור חמה, שם הסתתר מאז נפילת המשטר. יוסף הוא קצין לשעבר במודיעין הצבאי הסורי, ששירת באחת היחידות שפעלו בדרום דמשק במהלך המלחמה.
שמו נקשר לטבח בשכונת תדאמון. סרטון שפרסם משרד הפנים הסורי על תיעוד המעצר של אמג'ד יוסף
שמו של יוסף נקשר גם הוא לטבח בשכונת תדאמון. ב-2022 נחשף סרטון שבו אדם שזוהה כיוסף נראה מוביל קבוצות אזרחים אזוקים ומכוסי עיניים אל בור ירי, יורה בהם מטווח קצר ומשליך את גופותיהם לתוכו. בתיעוד נראה יוסף מתלוצץ עם אנשיו רגע לפני שהם מעלים באש את הגופות הנערמות ומכסים אותן במלט. לפי פרסומים נוספים, יוסף היה מעורב גם בפשעי מין נגד נשים בתדאמון.
במובנים רבים, יוסף הפך לפניה של אכזריות המשטר, ומעצרו בישר את פתיחת גל המשפטים. כלי התקשורת של השלטון סיקרו את מעצרו בהרחבה, והוא "זכה" גם לחקירתו האישית של אנס ח'טאב, שר הפנים הסורי ואחד האנשים החזקים ביותר במשטר א-שרע. ההודעה על לכידתו הוציאה לרחובות אלפי סורים שחגגו את עשיית הצדק. במקביל התקיימו בתדאמון עצרות וטקסי אבל לזכר הקורבנות.
דמויות בכירות נוספות במשטר אסד כבר עומדות בפני הליכים פליליים שהתביעה הכללית פתחה נגדן במהלך השנה האחרונה. בהן המופתי לשעבר אחמד בדר א-דין חסון, המואשם בהסתה לרצח; שר הפנים לשעבר, מוחמד א-שעאר; וראש המודיעין האווירי לשעבר, אבראהים אל-חויג'ה. מאז נפילת המשטר נעצרו גם קצינים, אנשי ביטחון, טייסים ואנשי מיליציית ה"שביחה", הידועה לשמצה.
הנוכחים-נפקדים באירועים הללו היו בני משפחת אסד (זולת נג'יב), שהועמדו לדין בהיעדרם. במסגרת המשפטים האחרונים נפתחו הליכים פליליים גם נגד הנשיא לשעבר בשאר אל-אסד, ונגד אחיו מאהר אל-אסד, לשעבר מפקד הדיוויזיה המשוריינת הרביעית בצבא סוריה, שפעילי אופוזיציה האשימו אותה במעורבות ברצח המוני, בסחר בסמים ובהפעלת מתקני עינויים. גם בן דודו של הנשיא המודח, וסאם אל-אסד, נמנה עם הנאשמים.
בין נוהג מקומי למשפט בינלאומי וצדק מעברי
כדי לזכות בלגיטימציה רחבה מבית ומחוץ, המשטר הסורי מבקש לבסס את המשפטים על שלושה אדנים משפטיים. הראשון שבהם הוא מנגנון ה"צדק המעברי". לשם כך הוקמה לפני שנה "הרשות הלאומית לצדק מעברי".
היגיון הצדק המעברי חותר להתמודד עם עוולות העבר של משטר הדיכוי באמצעות מגוון כלים משפטיים וחברתיים, כחלק ממעבר למשטר דמוקרטי ושוחר שלום. סוריה להוטה לקיים את השלב הראשון בתהליך זה – שלב ההעמדות לדין – אך דומה כי בכל הנוגע ליתר מרכיביו של הצדק המעברי, כגון הקמת ועדות אמת ופיוס המבוססות על עקרונות של צדק מאחה, המרחק עודנו רב, אם בכלל ייעשה בהם שימוש.
המיתוג של המשפטים כמרכיב בתוך "צדק מעברי" משתלב באדן השני – המשפט הבינלאומי. ידוע שא-שרע פועל נמרצות כדי לזכות בלגיטימציה בינלאומית למשטרו במישור הדיפלומטי; כעת מגויס לכך גם התחום המשפטי. לפיכך, הדיונים האחרונים התקיימו בנוכחות דיפלומטים מהעולם הערבי ומהמערב, במטרה להציג לעולם את שקיפותם ואת הגינותם. המשטר גם נידב פרטים רבים לתקשורת הבינלאומית כדי לעודד סיקור נרחב של ההליכים.
לצד נציגים בינלאומיים הגיעו לדיונים גם בני משפחות של קורבנות מהעיר דרעא. זהו האדן השלישי, המבקש להעניק למשפטים לגיטימציה מקומית באמצעות שילוב מאפיינים מהמשפט המקומי/מנהגי. כך לדוגמה, משפחות הקורבנות הוצגו כ"גואלי הדם", כלומר קרובי המשפחה שעליהם מוטלת חובת גאולת הדם של הנרצח.
מיד עם פתיחת הדיונים הראשונים התעורר בסוריה גל תגובות נרחב וסוער. החוקר נוורס עבדאללה, ממכון החשיבה הסורי Syrian Dialogue Center, מזהה שני מחנות מובחנים. הראשון הוא הציבור הרחב, שהביע שביעות רצון מפתיחת המשפטים במרחב הציבורי וברשתות החברתיות. הקבוצה השנייה, האליטיסטית יותר, ניסחה את טענותיה במסגרת דיון משפטי רחב סביב עצם קיומם של המשפטים. במחנה זה, המורכב ממשפטנים, עיתונאים ופעילי חברה אזרחית סורים, תוהים אם אכן מדובר בשלב הכרחי במסגרת צדק מעברי, או בצעד שנועד לרצות את הציבור הסורי המשווע לראות את הפושעים עומדים לדין.
גם בקרב קבוצה זו נשמעות עמדות מגוונות. יש הרואים במשפטים תהליך של ריפוי לאומי, אך מבקרים את העיתוי המאוחר ואת גרירת הרגליים. קבוצה אחרת תומכת בעצם עשיית הדין, אך מבקשת להכפיף אותה לוועדת הצדק המעברי ולא למערכת המשפט הרגילה. מנגד, יש הרואים במשפט כולו מופע ראווה מרושל שעלול להסתיים בעוול לקורבנות.
כך למשל, העיתונאי הסורי מוחמד אמין אומנם מכיר בחשיבותם הסמלית האדירה של המשפטים, אך חושש כי הרצון לרצות את הציבור יגבר על מיצוי ההליך המשפטי התקין. במאמר שפרסם ב"אל-ערבי אל-ג'דיד" מתריע אמין כי המשטר הסורי רותם את העגלה לפני הסוסים כשהוא פותח במשפטים מורכבים מבלי להכשיר לכך את הקרקע, בין היתר באמצעות חקיקה הולמת. לטענתו, התנהלות משפטית נמהרת עלולה להשיג את התוצאה ההפוכה – הקלה בעונשיהם של הנאשמים, או חמור מכך, ביטול המשפטים.
ההתפתחויות בהליכים המשפטיים בסוריה נושאות בחובן השפעות החורגות מחריצת דינם של הנאשמים. על הדוכן ניצבים לא רק פושעי המלחמה, אלא גם הרשות השופטת הסורית והמשטר כולו. הפומביות שהעניק המשטר ל"משפטי סוריה" לא תאפשר לו לחמוק מהכרעה בשאלה האם הוא מבקש צדק, או סבב נוסף של נקמה.
מיקי לוזון כותב בפורום לחשיבה אזורית מבית מכון ון ליר
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
