newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משבר הקורונה בארה"ב חושף את כישלונה של המדינה הרזה

מגיפת הקורונה – ה"ברבור השחור" של 2020 - מראה שלמדינת הרווחה המושמצת יש יתרונות גדולים מאוד בהתמודדות עם משברים בקנה מידה כזה, והיא עדיפה על פני הביזוריות וה"שוק החופשי". ניתן לקוות שהמשבר יוביל לכל הפחות לשיקום השירותים החברתיים

מאת:

בכל פעם שמתרחש בעולם אירוע דרמטי בעל השפעה גלובלית, הופך נאסים טאלב לכוכב תקשורת. הוא לא נטול תהילה גם בימים רגילים, אבל כשמתרחש "ברבור שחור" – כשם המושג שטבע – הוא חורך את הרשתות.

טאלב, אמריקאי ממוצא לבנוני, עוסק בפילוסופיה ובכלכלה והתעשר ממסחר בבורסה. הוא נחשב לאינטלקטואל מקורב ומשפיע על מדינאים ברחבי העולם, והוא קרוב במיוחד לראש ממשלת בריטניה לשעבר, דיוויד קמרון. את עיקר פירסמו קיבל ב-2007 בזכות ספרו "ברבור שחור – השפעתו המטלטלת של הבלתי צפוי על הכלכלה והחיים", שבו פרש את התיאוריה שלו.

לפי טאלב, "ברבור שחור" הוא אירוע שמתרחש לעתים נדירות מאוד ושיש לו השלכות משמעותיות ואף קטסטרופליות (המונח נטבע בעקבות המפגש הראשון של אירופאים עם ברבורים שחורים ביבשת אוסטרליה). לטענתו, מכיוון שקשה מאוד לצפות מתי יתרחשו אירועים כאלה, כמו מלחמות גדולות או משברים כלכליים, יש לקחת בחשבון שהם עשויים להתרחש – ולהיערך בהתאם.

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, חותם על חבילת הסיוע להתמודדות עם הקורונה, ב-6 במרץ 2020. משמאל: שר הבריאות ושירותי אנוש, אלכס אזר (צילום: הבית הלבן)

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, חותם על חבילת הסיוע להתמודדות עם הקורונה, ב-6 במרץ 2020. משמאל: שר הבריאות ושירותי אנוש, אלכס אזר (צילום: הבית הלבן)

בספר ההמשך, שנקרא "אנטי שביר", הסביר טאלב איך לדעתו יש להתכונן לאירועים אלה בצורה הטובה ביותר. טאלב לא מחבב במיוחד ממשלות וארגונים גדולים, ולטענתו, מציאות מבוזרת ותחרותית ביחידות קטנות יכולה להתמודד עם משברים בצורה הטובה ביותר. זאת, בין השאר, עקב אי התלות של גורם אחד בשני, יכולתם של הגורמים השונים להתקיים באופן עצמאי ויכולת התגובה המהירה יותר של כל יחידה קטנה.

כפי שניתן בוודא לנחש, טאלב מאוד לא אוהב את מדינת הרווחה הגדולה ואת מוסדותיה. בין השאר הוא טען כי "בכל פעם שניסינו להתמודד עם אי־שוויון קיבלנו ביורוקרטיות כמו ברית המועצות, שהשתמשו בכסף לצורכיהן, או ממשלה כמו בצרפת, עם מסיבות וסוציאליסטים של קוויאר".

יש כמובן אמת מסוימת בדבריו של טאלב. יחידות קטנות וקרובות לשטח הן אכן גמישות וזריזות יותר פעמים רבות, ואם אחת מהן נופלת האחרות עדיין קיימות וקל להציב להן תחליף. גם אהדתו לניהול ברמה העירונית במקום ברמה המדינתית זוכה לחיזוק דווקא ממדינות סקנדינביה, שבהן שירותים רבים ניתנים – שלא כמו בישראל – ברמת המחוז או העיר ולא ברמת המדינה. לביזור מסוים בתחומים מסוימים יש יתרונות ברורים.

אף שמוקדם מדי להגיע למסקנות חותכות, נראה שמגיפת הקורונה שהתרגשה עלינו מצביעה על קושי משמעותי בטענותיו של טאלב – דווקא בלב התיאוריה, בעת הופעתו של "ברבור שחור" (או "אפור", כלומר כזה שאולי היה ניתן לצפות לו יותר מאשר אירועים נדירים אחרים, אם רוצים לדייק יותר בתיאוריה) דרמטי.

אין מושג כמה חולים ומתים יש במדינה

ארה"ב, אחת מהמדינות המערביות המבוזרות ביותר שקיימות וכזו שבה מדינת הרווחה מפוררת עד בלתי קיימת, נראית כקורסת תחת המגיפה. לעומתה, מדינות ריכוזיות מאוד, שיש בהן מערכות בריאות ציבוריות ושלטון מרכזי חזק, מתמודדות אתו בצורה שנראית טובה בהרבה.

בארה"ב התגלו כבר אלפי חולים ונמנו עשרות מתים, אך המספר האמיתי של החולים גדול כנראה בעשרות מונים. במדינה כולה בוצע מספר זעום של בדיקות ביחס לגודל האוכלוסייה, ויש בה את היחס הגרוע ביותר של מספר הנדבקים לעומת גודל האוכלוסייה.

מכיוון שבארה"ב אין מערכת בריאות מרכזית, המדינה לא מצליחה לגייס מספיק מעבדות שיעשו בדיקות ולהפיץ בצורה יעילה ערכות למניעת הדבקה. חולים פוטנציאליים לא הולכים להיבדק מחשש שיאלצו לשלם או להשתתף בתשלום שיכסה הביטוח שלהם.

חולים אחרים, שלא יודעים אם חלו בצינון רגיל או בקורונה, הולכים לעבודה על אף מחלתם מחשש שיפוטרו, מכיוון שלעובדים במדינה לא מגיעים ימי מחלה על פי חוק. הרשויות אפילו לא מצליחות לאסוף ולנטר כמו שצריך מידע מהשטח על מנת להחליט על צעדי מניעה.

פקידים בכירים אמרו לתקשורת המקומית האמריקאית כי "איננו יכולים לקיים בדיקות קורונה במהירות, בקלות או באותו מספר כמו מדינות אחרות. המערכת אצלנו כושלת". מנהל המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות, ד"ר אנתוני פאוצ'י, סיפר לקונגרס שהמערכת שעליה הוא אחראי לא יכולה לעשות את מה שהיא נדרשת לעשות, מכיוון שאין לה מספיק פריסה, תקציב וכוח אדם הדרושים בשביל משימה שכזאת.

בשלב הנוכחי, גורמים אמריקאים רשמיים מודים שאין להם מושג כמה חולים ומתים יש במדינה. המצב נהיה כל כך גרוע, שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, וגורמי מדיניות אחרים נאלצו להודות במצב הגרוע והכריזו על צעדי חירום כלכליים, שכוללים בין השאר בדיקות קורונה חינמיות, חופשות מחלה בתשלום (בעת חירום) ואפילו תקציבים נוספים והקלות לתוכניות חלוקת מזון לנזקקים ולמדיקייד.

מרכז נייד לבדיקות קורונה בניו רושל, ניו יורק, ב-14 במרץ 2020 (צילום: המשמר הלאומי האמריקאי, CC BY 2.0)

מרכז נייד לבדיקות קורונה בניו רושל, ניו יורק, ב-14 במרץ 2020 (צילום: המשמר הלאומי האמריקאי, CC BY 2.0)

לא כל המדינות האחרות שבהן יש מדינת רווחה ושלטון מרכזי אפקטיבי מצליחות להתמודד עם הנגיף בצורה יעילה. ובכל זאת, יש כאלה שכן, ובראשן מדינות אסיה כמו טייוואן, דרום קוריאה וסינגפור. מדינות אלה הצליחו לבלום את הנגיף בצורה מעוררת השתאות ולהוריד את מספר הנדבקים והמתים.

גם בישראל אפשר לראות את השליטה המשמעותית של משרד הבריאות בכל גורמי הרפואה, שמאפשרת לו לנטר ולהוריד הנחיות בצורה יעילה. ימי המחלה המוקנים על פי חוק מאפשרים לעובדים להישאר בבידוד בבית, ודמי האבטלה ניתנים לחלק מהמפוטרים והמוצאים לחל"ת.

המצב בישראל כמובן אינו מושלם, ואנחנו משלמים מחיר כבד על העומס בבתי החולים שלא מאפשר להם לקלוט חולים חדשים, ועל הייבוש ארוך השנים של המעבדות הרפואיות, שלא מאפשר להן לבדוק מספר רב של בדיקות במהירות. ובכל זאת, המצב כאן טוב עשרות מונים מזה שבארה"ב.

מגיפת הקורונה, הברבור השחור של 2020, מראה שלמדינת הרווחה המושמצת יש יתרונות גדולים מאוד בהתמודדות עם משברים בסדר גודל כזה, והיא עדיפה לשם כך על פני הביזוריות וה"שוק החופשי".

למעשה, אם נזכרים במשברים גדולים דומים שאירעו במאה האחרונה, כולל משברים כלכליים כמו אלה שהתרחשו ב-1929 וב-2008, ומלחמות, כולל מלחמות עולם, אפשר לראות עד כמה חשוב ומרכזי היה תפקידה של המדינה בשיקום, ואיזה מחיר כבד שילמו מדינות שנכנעו ללחצים לוותר על תפקידן החשוב ולתת לשוק לעשות את שלו.

אולי קריאת ההשכמה הזאת תביא לעליית קרנה המחודשת של התובנה הזאת, ולפחות בישראל להפסקת הייבוש של השירותים החברתיים ולשיקומם לטובת כולנו.

 אביעד הומינר-רוזנבלום הוא מנהל תוכן ודיגיטל בקרן ברל כצנלסון

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf