דווקא בירושלים "הקיצונית", המועמדים חיפשו קמפיין של הידברות
בדימוי שלה בתקשורת, ירושלים היא עיר מתחרדת וקנאית. בפועל מסע הבחירות בעיר נראה אחרת לגמרי. הגוש החרדי מתפצל, הקווים בין חילונים ודתיים היטשטשו. האם ירושלים, במיוחד עם ניצחון של עופר ברקוביץ, יכולה לבשר רעידת אדמה פוליטית?
כשהארץ נשטפת בקמפיינים של הכפשה, "אנחנו או הם" בתל אביב, "זו יכולה להיות הבת שלך" ברמלה, הסרטון אה-לה פוטין באשדוד ועוד, מערכת הבחירות בירושלים, מכל המקומות, מתנהלת אחרת. כמעט שלא רואים כאן דברים כאלה. למעשה, שלושה מתוך ארבעת המועמדים לראשות העיר מתחרים ביניהם מי יצעק יותר חזק שהוא ישרת את כל תושבי העיר בלי קשר לזהותם. אולי אפשר להגיד שירושלים מסוכסכת מספיק באופן טבעי, כך שאין צורך לעורר מתחים באופן מלאכותי, אבל אין ספק שזה לא תואם את התפיסה הסטריאוטיפית המקובלת על העיר.
זה לא קרה מעצמו. במשך כעשור, שלל ארגונים ויוזמות עוסקים בהורדת המתיחות בירושלים ובקידום דוקטרינת "הטוב המשותף". סיעת התעוררות בראשות עופר ברקוביץ' היא הביטוי הפוליטי המרכזי של הז'אנר הזה, אך מסתבר שסיסמתם – "ירושלים תהיה של כולם או שהיא לא תהיה" – אומצה, במידה וצורה כזו או אחרת, כמעט על ידי כולם. לפחות כלפי חוץ. כנראה שהמועמדים מזהים שזה מה שהציבור רוצה. אם כי כשפורטים לפרטים את ה"כולם" הזה, המועמדים מונים את הפלסטינים רק לעיתים נדירות.
באופן לא מקרי, המועמד היחיד שלא זיהה זאת הוא המועמד המנותק ביותר מירושלים ותושביה, למרות שהוא מכהן כשר לענייני ירושלים. זאב אלקין. הקמפיין שלו התחיל באופן זחוח מאוד. התקשורת הכתירה אותו כראש העיר הבא כבר מההתחלה. הוא קיבל את ברכתם של ראש העיר היוצא, ראש הממשלה, שרים בכירים ורבנים חשובים מהציונות הדתית. עושה רושם שהוא חשב שהירושלמים ישמחו לנחיתתו של "סופר-סטאר" שכזה מהפוליטיקה הארצית. וכמה שהוא טעה.
כשראה שהעניינים לא זורמים על מי מנוחות, הוא פתח בקמפיין שלילי נגד עופר ברקוביץ', ותיאר אותו כנער מסיבות טיפש וחסר ניסיון. זה לא עבד. אמנם ברקוביץ' צעיר, ולירושלמים רבים יש ספקות לגבי התאמתו לתפקיד ראש העיר, אבל הוא בעסקי העירייה עשור שלם והירושלמים מכירים אותו. הקמפיין הזה נתפס כמשקף פאניקה במטה של אלקין.
ארבעת המועמדים המובילים בירושלים. החרדים מפוצלים יותר מתמיד (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)
השלב הבא היה הסחורה הישנה והטובה – "ברקוביץ' נתמך על ידי הקרן החדשה". קצת מצחיק, שכן רוב הרשימה ימנית. בכל מקרה, הקמפיין המשיך להתרסק. ממועמד שהתחיל עם "ניצחון בכיס", היום אלקין מדשדש במקום האחרון מבין ארבעת המועמדים הריאליים. בצר לו, הביא את נתניהו למרכז הקמפיין, עשה ברית עם "הפלג הירושלמי", אותו ענף קיצוני מקרב הליטאים שנוטה לחסום את רחובות ירושלים בהפגנות נגד הדרישה להגיע ללשכת הגיוס כדי לקבל פטור, ועכשיו מנסה לשכנע את הירושלמים לבחור בו משום שבסיבוב השני ברקוביץ' עלול להפסיד לליאון. ואנחנו הרי לא רוצים את הבובה הזאת של שותפיו של אלקין לממשלה, דרעי וליברמן.
ליאון הוא חידה. מאז שכמעט ניצח על ברקת לפני חמש שנים, למרות שמדובר באדם לא מוכר שהגיע מגבעתיים דקה לפני הבחירות, הוא חורש את העיר ומפגין הרבה נוכחות בשכונות הפריפריה. הישגים קשה למנות, המדיניות שלו לא ברורה והוא בעיקר מפזר הבטחות פופוליסטיות ויקרות שלא ברור איך ירושלים תממן אותן (אל תדאגו. אני רואה חשבון, אני מבין בכסף). הנוכחות שלו בשכונות שתושביהן חשים זנוחים על ידי העירייה הביאה לו מאגר מסוים של קולות, אבל גם הוא דשדש במקום האחרון בין הארבעה – עד שהובטחה לו תמיכת דגל התורה הליטאית וש"ס הספרדית. ואז הוא חזר למרוץ ובגדול.
החרדים הם סיפור גדול במערכות הבחירות האחרונות בירושלים. ככל שהמגזר החרדי גדל, הוא גם נהיה פחות אחיד. ניר ברקת הצליח להיבחר בזכות הפיצול במגזר החרדי וכך שמט את הקרקע תחת רגלי ה"מומחים" שחזו שהדמוגרפיה בירושלים מבטיחה ראש עיר חרדי. מאז, הפיצול רק החמיר. המועמד החרדי מטעם אגודת ישראל החסידית, יוסי דייטש, לא נהנה מתמיכתם של כל החרדים. זו מתחלקת בינו לליאון ואלקין. בסיבוב השני, יכול להיות שחלקה יגיע גם לברקוביץ'. על כן, דייטש מסתער על הציבור החילוני והמסורתי. "אל תסתכלו על איך שאני נראה" הוא אומר. הוא אמנם חרדי, אבל ישרת בצורה שווה את כל תושבי העיר.
ואכן, דייטש הוא מועמד שקל לאהוב. הוא נחמד, מקצועי, מנוסה ואומר את כל הדברים הנכונים. ירושלמים רבים מעדיפים אותו על פני אלקין וליאון, מועמדים שהגיעו מבחוץ. כן, ירושלים היא עיר לוקאל-פטריוטית. בחוגי השמאל נרשמה חיבה לא מבוטלת אליו גם כן. תופעה ידועה בירושלים, המחשבה שראש עיר חרדי יהיה פחות ימני מאיש ימין או מרכז חילוני. מי שחשב כך קיבל השבוע תזכורת טובה בדמות תמיכת הרשימה הכהניסטית הקטנה של אריה קינג בדייטש. תמורתה הבטיח לו, בין השאר, את ראשות ועדת התכנון. על השאלה איך הוא מיישב את מחויבותו לכלל תושבי העיר למינוי כזה של אדם שמתנגד לתכנון והיתרי בנייה בשכונות הפלסטיניות, דייטש טרם השיב.
אין ספק שהפתעת הבחירות, כבר עכשיו, היא עופר ברקוביץ'. אף אחד לא נתן לו סיכוי כשהמרוץ התחיל. עכשיו הוא נחשב למועמד שסיכוייו כמעט בטוחים להעפיל לסיבוב השני, ואולי אפילו לנצח. המרוץ של ברקוביץ' מספר משהו על האפקטיביות של ריצה למרחקים ארוכים, חיבור עמוק לשטח ומגוון אנשים מכל מגזרי ירושלים היהודית. כולל חרדים "חדשים". עוזרת לזה, כמובן, העמימות הרעיונית, ההתרחקות מנושאים פוליטיים לאומיים מעוררי מחלוקת והתמקדות בצרכים של תושבי העיר.
המפתח לניצחון, מבחינתו, הוא אחוזי הצבעה גבוהים בציבור הלא חרדי. מבין שלושת המועמדים הלא חרדים, הוא כנראה היחיד שמעורר התלהבות ואפשר לצפות שתומכיו יגיעו לקלפי בשיעור גבוה. בנוסף, כבר בתחילת הבחירות התעוררות הריצה קמפיין מוצלח ושכנעה אלפי סטודנטים שלומדים בעיר להעביר את כתובתם לירושלים כדי שיוכלו להצביע. וגם כמה ארגוני חברה אזרחית, אותה חברה אזרחית שהתעוררות נטועה בה, מריצים קמפיינים לעידוד הצבעה. לתמוך בגלוי במועמד מסוים הם לא יכולים, אבל די ברור במי תומך הציבור אליו הם מדברים.
אם אחוזי ההצבעה במגזר הלא חרדי יגדלו דרמטית, יש לברקוביץ' סיכוי לנצח אפילו בסיבוב הראשון. אך הסיכויים לא גדולים. כדי לצלוח את הסיבוב השני, עליו לשחזר את המהלך של ברקת ולקבל גם תמיכה חרדית כלשהי. אולי של חסידות גור. וכמובן, להגיע לאחוזי הצבעה גבוהים, שוב. קשה, אבל לא בלתי אפשרי. אם זה יקרה, זאת תהיה רעידת אדמה פוליטית ברמה הארצית, והוכחה מוחצת לכך שהתקשורת והפוליטיקה הארצית אפילו לא מתחילים להבין את ירושלים.
ומה עם הרשימות?
הליכוד, מפלגת השלטון בעיר שבה היא זוכה לתמיכה רבה, רצה בראשים רבים. סיעת הליכוד עצמה, קטנה עד קיקיונית, לא תומכת במועמד לראשות העיר מטעם הליכוד זאב אלקין. את הסכם העודפים שלה היא חתמה עם התעוררות, שגם בה יש לא מעט ליכודניקים. ליכודניקים נמצא גם אצל אלקין וגם אצל ליאון.
מפלגת העבודה לא קיימת בירושלים. בבחירות הקודמות היא רצה יחד עם מרצ והכניסה נציג אחד, שעבר לסיעת ירושלמים שמאז התאדתה מהנוף בנסיבות מבישות למדי והשתלבה בסיעתו של אלקין. אם כי ללא אותו המועמד. חבר אחר במפלגת העבודה יכול, אבל, להיכנס למועצה דרך סיעת התעוררות.
מרצ ירושלים היא מזמן חלק מהנוף הירושלמי ונהנית מקאדר תומכים קטן (הולך וקטן למעשה) ונאמן. למרות שמרצ עדיין שומרת על משהו מהלוחמנות החילונית שלה, הרטוריקה רגועה מאוד ביחס לעבר. מבינים שם מה עובד ומה לא. הבעיה של מרצ היא שהיא כבר לא לבד בנושאי הדת והמדינה. התעוררות עוסקת בזה גם היא, וגם סיעת ירושלמים עסקה בזה, גם אם באופן לוחמני פחות. גם המונופול של מרצ על מזרח העיר נשבר, שכן גם נושא זה מטופל במידה כלשהי על ידי אנשי התעוררות, גם הימניים שבהם. בנוסף, מרצ מתחרה עם סיעתו של עורך הדין והלוחם בשחיתות יוסי חביליו, שמביע עמדות דומות למדי.
גם הציונות הדתית מפוצלת לעילא. סיעת הבית היהודי רצה תחת הנהגתה של חגית משה. החרד"לים והכהניסטים ברשימתו של אריה קינג (תתפלאו, אבל הם שווים בערך מנדט אחד). עוד דתיים לאומיים, חלקם חברי הבית היהודי, רצים גם ברשימת התעוררות וכמובן שחובשי כיפה נמצא גם אצל אלקין וליאון, שהם חובשי כיפה בעצמם.
הפלסטינים מטפטפים לקלפיות
ואי אפשר שלא להתייחס לדרמה גדולה נוספת בבחירות הללו, הרשימה הערבית "ירושלים עירי" בראשות ד"ר רמדאן דבש. זאת לא הפעם הראשונה שמועמד פלסטיני ירושלמי מנסה לשבור את הטאבו על ההצבעה בבחירות ולרוץ למועצה. לרוב, אלה היו ניסיונות כשל קיקיוניים. לא מזמן גם עזיז אבו-סארה הכריז על מועמדותו, גם לראשות העיר (מה שהיה מותנה בפסיקת בג"צ לטובתו), אך משך אותה בשל שילוב של לחץ פלסטיני והטרדה בירוקרטית ישראלית.
להבדיל מאבו-סארה, שהריצה שלו הייתה יותר אקט ציבורי תקשורתי מאשר קמפיין בחירות מסודר, דבש עובד אחרת. קבלות יש לו. שכונת צור-באהר, תחת הנהגתו כיו"ר המנהל הקהילתי, הולכת והופכת דומה יותר לשכונות הפלסטיניות הבורגניות כגון בית חנינא או בית צפפא. הקשרים שלו עם הרשויות טובים, אפילו הצטרף לליכוד בתקופה מסוימת. להבדיל מאבו-סארה (שקרא לפלסטינים להצביע לדבש כשפרש), הוא לא מניף את הדגל הלאומי אלא את דגל השירותים העירוניים וכמקובל בז'אנר הירושלמי, גם הוא פונה החוצה מעבר למגזר שלו ומדבר על עבודה לטובת כל תושבי העיר.
דבש מסתמך על תמיכה (חלקית) ממשפחות המועמדים ברשימה שלו, שתביא לו כמה אלפי קולות, ועוד כמה אלפים ממצבעים חופשיים, בעיקר בשכונות הבורגניות יותר. וזה בהחלט יכול להספיק כדי להכניס אותו למועצה.
ההצבעה הפלסטינית אמנם עמדה בבחירות האחרונות על כאחוז וחצי, אבל זהו נתון פחות קשיח משמקובל לחשוב. בשנות השמונים, לפני הסכמי אוסלו, שיעור ההצבעה הגיע ל-17 אחוזים, ובשנים האחרונות הבשילו בירושלים תהליכי עומק שונים. רובם קשורים לגדר ההפרדה, שניתקה את מזרח ירושלים מהגדה המערבית, הפנתה את הצריכה הפלסטינית מהשטחים לרמאללה על חשבון ירושלים וגרמה לקריסה סוציו-אקונומית. אופקי לימודים ותעסוקה בשטחים נסגרו עבור צעירים ירושלמים, רבים מהם לומדים היום במוסדות ישראליים וכ-40% מכוח העבודה הפלסטיני מתפרנס במערב העיר. הם גם מהווים כוח קנייה לא מבוטל כך שהתלות היא, במידה מסוימת, הדדית. מזרח ירושלים מלאה במכונים ללימוד עברית, הכנה לבגרות ישראלית ולפסיכומטרי.
זה לא בהכרח מרכך את גישתם של הפלסטינים כלפי ישראל, כפי שקרה לדבש. לעיתים בדיוק ההיפך. אך הצורך לפעול בתוך המערכת הישראלית כדי להתקיים, ההישארות בירושלים כמשימה לאומית, על מנת להשאיר אותה פלסטינית ולהגן על קדשי האסלאם בה, המחסור באופק מדיני וחוסר האמון ברשות הפלסטינית, מביאים לחשיבה מחודשת לגבי הטאבו הישן על השתתפות בבחירות.
המעניין הוא שאם סוקרים את מערכת הבחירות בירושלים מגלים דברים דומים אצל רוב המועמדים: ניסיון לפרוץ החוצה מגבולות המגזר, עם השיח המכיל שכרוך בזה. התרחקות מנושאי פוליטיקה לאומית מעוררי מחלוקת והתמקדות ב"טוב משותף" ברמה העירונית. ואי הלימה בולטת בין מה שקורה בפוליטיקה הארצית למה שקורה בפוליטיקה המקומית. היות שלירושלים יש נטייה להטרים תהליכים שקורים ברמה הלאומית, אפשר לצפות שזה לא ייעצר בירושלים.
שלום בוגוסלבסקי הוא פעיל חברתי בירושלים
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
