מאות בתי בדואים ייהרסו לטובת קו רכבת שלא יכלול עבורם תחנה

35 ק"מ מפרידים בין באר שבע, שבה חיים כ-210 אלף איש, לדימונה, שבה חיים כ-34.4 אלף איש. בין שתי הערים הללו חיים כ-80 אלף בדואים בכפרים מוכרים ולא מוכרים. אף שהאוכלוסייה הבדואית במרחב גדולה פי שתיים ויותר מזו של העיר דימונה, תוכנית שדרוג חדשה לקו הרכבת בין הערים לא מתחשבת בהם – אף תחנה לא תוקם כדי לשרת אותם, ומאות מבתיהם ייהרסו.

התוכנית, שמכונה "שדרוג והרחבת מסילת באר שבע-דימונה-צפע רותם", שנמצאת בשלב הדיונים בהתנגדויות, מציעה לשדרג ולהרחיב את המסילה הקיימת בין באר שבע למפעלי צפע ורותם, ולהקים תחנת נוסעים חדשה בדימונה. תוואי המסילה, העובר ברובו לאורך כביש 25, מהווה למעשה את המקטע הצפוני של מסילת הרכבת לאילת, ואורכו כ-50 ק"מ.

מ-80 אלף התושבים הבדואים המתגוררים לאורכו של התוואי, כ-65 אלף איש מתגוררים בין השאר בעיירות תל שבע, שגב שלום וערערה וביישובים המוכרים אבו תלול, אבו קרינאת וקסר א-סר; וכ-20 אלף איש מתגוררים ביישובים הלא מוכרים חאשם ז'נה (שתושביו מחכים להחלטת ממשלה להכרת היישוב), אל זרנוק, ביר אלמשש, א-סדיר ואום ראתם.

בסוף פברואר התקיים דיון בהתנגדויות שהוגשו בוועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה – מחוז הדרום. מחר (שני) יתקיים דיון פנימי בוועדה.

בהתנגדות שהגישו עמותת במקום, ארגון עדאלה והמועצה לכפרים הלא מוכרים, נטען כי מכיוון שמדובר בתוכנית שביצועה נקבע לטווח ארוך יחסית של 15 שנה, אין כל מניעה לקבוע כי תנאי למתן היתרים לביצוע התוכנית יהיה מציאת פתרונות קבע למגורים עבור האוכלוסייה הבדואית באזור, והקמת תחנות ביישובים הבדואיים.

בארגונים מציינים כי לא רק שהתוכנית המוצעת תפגע באופן ישיר בתושבים הבדואים המתגוררים בסמיכות לתוואי המסילה – יותר מ-350 מבנים צפויים להיפגע ועשרות דרכי גישה ייחסמו – היא גם לא תתרום דבר לשיפור איכות חייהם, מכיוון שלא תהיה להם כלל גישה לרכבת.

"לא ייתכן שהמדינה תתעלם ממני במשך עשרות שנים – הזניחו אותנו מאז קום המדינה – ואז תבוא להרוס לי את הבית בלי להציע שום פתרון אחר", אומר סלימאן אל-הואשלה, תושב הכפר קסר-א-סיר ליד דימונה, שביתו נמצא בסכנת הריסה בגלל התוכנית. "אנחנו לא נגד תשתיות שעוזרות לתושבי ישראל, אבל גרים פה אנשים, אי אפשר להתעלם מהם. צריך להציע פתרונות, שתהיה לנו פינה לחיות בה".

על כך שמעבר להריסת הבתים, לא תקום כלל תחנה שתשרת את האזרחים הבדואים, אומר אל-הואשלה: "המדינה לא חושבת עלינו בכלל. היום כדי להגיע לכל מקום אני חייב את האוטו שלי. המדינה לא יכולה להתעלם מהבדואים ולהגיד שאנחנו לא אזרחים. אנחנו לא חיים אפילו על 5% מאדמות הנגב, וכולם תוקפים אותנו. תבוא תראה איך אני חי, בצריף, בקור של החורף ובחום של הקיץ. אל תתקוף אותי כשאתה חי עם תשתיות, חשמל ומים".

לדברי אל-הואשלה, הוא ואחרים כלל לא שמעו בצורה ישירה על התוכנית מהרשויות. "שמענו את זה מהארגונים. המדינה לא באה, לא דיברה עם אף אחד. למה מתעלמים ככה מהבדואים?"

דפנה ספורטה, אדריכלית בצוות נגב בעמותת במקום, אומרת: "ההתנגדות העיקרית היא לכך שהתוכנית הולכת לפגוע באלפי אנשים, ולא מציעה להם פתרונות. לאן הם יילכו? אבל לא פחות חשוב הוא שהרכבת גם פוגעת באוכלוסייה הבדואית וגם לא מיטיבה עמם – לא עם הכפרים המוכרים, לא עם העיריות ולא עם הכפרים הלא מוכרים. השדרוג לא ייתן שום דבר ל-80 אלף איש שחיים באזור".

לדבריה, "זה אבסורדי. הבדואים הם אוכלוסייה שקופה בנגב. הכוונה היתה לעשות רכבת מהירה מאילת לבאר שבע, אבל מערכת השיקולים היתה צריכה להיות שונה. היה צריך לעשות רכבת שעוצרת בתחנות ושמשרתת את האוכלוסייה שגרה במקום".

ספורטה אומרת כי הארגון הציע שלוש נקודות אפשריות להקמת תחנות רכבת – ליד תל שבע, ליד אבו תלול או ליד ערערה. "אנחנו בעד תחבורה ציבורית. זו הזדמנות למנף ולפתח את האזור מבחינה חברתית וכלכלית", היא אומרת. "זו גם הזדמנות להסדיר את ההתיישבות הקרובה, להגיע להסכמות עם אנשים לגבי פתרונות. אנשים מוכנים להיכנס לדיאלוג".

כמו אל-הואשלה, גם ספורטה מדגישה שהתושבים שייפגעו מהתוכנית כלל לא שמעו עליה. "כמעט אף אחד לא ידע עליה. שאלו אותנו בוועדה איך ייתכן שאנשים לא ידעו, אבל בן אדם מהשורה לא יכול להבין את התוכנית הדרקונית שהרשויות מתכננות מעל הראש של האנשים".

התנגדות נוספת לתוכנית נוגעת ל"רמת המינוע", כלומר שיעור בעלי כלי הרכב הפרטיים ביישובים הבדואיים באזור.  בתוכנית מוצגים נתונים מ-2018, שלפיהם רמת המינוע של היישובים הבדואיים הוותיקים (תל שבע, שגב שלום וערערה) היא פחות ממחצית מרמת המינוע הארצית – 145-180 כלי רכב ל-1,000 נפש ביישובים הבדואיים, לעומת כ-390 כלי רכב ל-1,000 נפש ברמה הארצית.

רמת המינוע בבאר שבע ובדימונה היא 350-360 כלי רכב ל-1,000 נפש, מעט נמוכה מהממוצע הארצי אך עדיין גבוהה משמעותית לעומת זו ביישובים הבדואיים.

היישובים הבדואיים המוכרים מדורגים באשכול חברתי-כלכלי 1, הנמוך ביותר מתוך 10, והם אף נמצאים בתחתית רשימת היישובים באותו אשכול. ״בהתנגדות לתוכנית שהגישו הארגונים נכתב: "כידוע, רמת המינוע נגזרת מהדירוג החברתי כלכלי של האוכלוסייה. לא קיימים נתונים מפורטים עבור היישובים שבתחום המועצה האזורית נווה מדבר, וכמובן שגם לא עבור הכפרים הלא מוכרים, אך אין ספק שמצבם אינו טוב יותר".

עו"ד מאיסאנה מוראני, רכזת יחידת הקרקע, תכנון ובנייה בעדאלה, אמרה: "אנחנו עדים פעם נוספת לפרויקט של תשתית לאומית שעובר דווקא על כפרים בדואיים. הרחבת המסילה תביא להרס בתים ופינוי תושבים ולפגיעה באיכות חייהם, ותמנע דרכי גישה מהתושבים שיישארו.

מעל לכל אלה מרחפת גם עננה כבדה של אפליה על רקע לאום, שכן המסילה המיועדת לא תונגש לתושבים הבדואים החיים במרחב הזה, אפילו שהאוכלוסייה הבדואית כפולה מזו של התושבים היהודים שהמסילה תשרת".

פנינו למשרד התחבורה בבקשת תגובה. נפרסם את התגובה כשתתקבל.