newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לקראת הבחירות: מאות ישראלים בשיחה ישירה עם תושבים בעזה

בשיחה נדירה אונליין לקחו חלק פעילים חברתיים מעזה שסיפרו על החיים תחת מצור, יצאו נגד שיח ההפרדה והאלימות וקראו לשיתוף פעולה אזרחי ובניית גשרים. "תצביעו למי שיפסיק את מרחץ הדמים", הם ביקשו

מאת:

"תצביעו למען החיים שלכם, למי שיתן לכם חיים טובים, כי הפוליטיקאים כולם משקרים לגבי עזה", כך אמר ראמי, אחד מקימי ועדת הצעירים בעזה, בתשובה לשאלה של ישראלית בשיחת ועידה אינטרנטית שהתקיימה אתמול (שני) בערב בין פעילים חברתיים מעזה ומצביעים מישראל. חברו ג'וודאת, שגם השתתף בשיחה, התייחס גם הוא לבחירות הקרובות, וביקש להעביר מסר למצביעים: "הדבר הכי חשוב הוא להפסיק את מרחץ הדמים, לא לתת לפוליטיקאים לקדם את הקונפליקט בתוך עזה ופלסטין בשביל ההגנה שלהם. כולנו צריכים הגנה". צעירה אחרת אמרה כי: "צריך לפרק את המחסומים ולהצביע עבור מי שמאמין בחופש התנועה".

כ-200 ישראלים השתתפו בשיחה אונליין עם עשרה צעירים וצעירות מעזה ביוזמת "זזים – קהילה פועלת" ותנועת "קול אחר". המפגש הנדיר, שאליו נרשמו הישראלים מראש, ביקש להשמיע את קולם של מליוני העזתים שחיים תחת מצור, אשר יושפעו מהבחירות הקרובות אך אין להם זכות להצביע ולהשפיע – כדי לספק חומר למחשבה לישראלים בדרכם לקלפי. הצעירים מעזה חלקו מעט על החיים שלהם תחת מצור במציאות בלתי אפשרית וענו לשאלות של המשתתפים.

למרות שמדובר בעניין פשוט לכאורה, שיחת וידאו אינטרנטית, כל הנוכחים התקשו להסתיר את התרגשותם. במציאות הנוכחית, אפילו שיחה כזאת היא אירוע פוליטי רב משמעות וקשה לארגון והפקה. אך מרגע שהשיחה החלה, למרות הקשיים הטכניים שנבעו מחיבור האינטרנט הרעוע בעזה, השאלות זרמו והמסרים, למרות המצב בעזה, היו אופטימיים. הצעירים העזתים קראו לשיתוף פעולה בכל תחומי החיים – כדי ליצור עתיד משותף ובר קיימא.

ראמי, שארגן את הפגישה מהצד העזתי, פתח את המפגש וחלק את התרגשותו ממספר הנוכחים בשיחה. "אני משתתף מדי יום בפגישות דרך הרשת, זה נורמלי. הפעם ההרגשה אחרת", הוא חלק עם הנוכחים. הארגון שראמי מוביל עוסק בפעילויות ותוכניות חינוכיות לילדים ונוער ברצועה, ולמחייתו הוא עובד כעיתונאי פרילנסר. "אל תאמינו למה שאתם רואים בתקשורת – אנחנו בני אדם", הוא אמר. "במקום להאשים אחד את השני בואו נדבר על העתיד, על תוכניות. אנחנו מוכנים לכל שיתוף פעולה כדי ליצור דרך חדשה לתקשר בינינו. שבעתיד נשב סביב שולחן אחד, לא מדינה אחת או שתיים, לא גשר פתוח – אלא גשרים פתוחים". כמעט כל הנוכחים לא דיברו על מדינה אחת או שתיים אלא על בניית גשרים, הפלת החומות, מעבר חופשי וסיום ההפרדה בין הגדה, הרצועה וישראל.

חלק מכמעט 200 משתתפי השיחה בין ישראל לעזה. (צילום מסך באדיבות "זזים")

חלק מכמעט 200 משתתפי השיחה בין ישראל לעזה. (צילום מסך באדיבות "זזים")

השיחה המשיכה, וגם הדוברים האחרים מעזה הציגו את עצמם. כולם צעירים, פעילים חינוכיים וקהילתיים, שלא קשורים לארגונים פוליטיים ולמפלגות השונות, ושאף הביעו סלידה מהן ומ"פוליטיקה" במהלך השיחה. לא את כולם אנחנו יכולים להזכיר בשמם. אחד מהם מארגן אירועי ספורט לצעירים, כדי למשוך אותם לעשות בפעילות חינוכית, לבחור בריצה, מכון כושר או רכיבת אופניים – במקום ללכת להיפצע בגבול. צעיר אחר בשם וואסים הוא מוזיקאי וסטודנט בשנה רביעית. הוא מנגן על עוד וחבריו מציגים אותו בגאווה גם בתור המוזיקאי היחיד שמנגן על קלרינט בעזה. "המוזיקה היא שפת השלום", הוא מסביר ומבקש דרכים לשתף פעולה באמצעות תווים.

למרות שלפרקים הזכיר האירוע את המפגשים הפלסטינים-ישראלים משנות ה-90, עם שיח מלא תקווה ואופטימיות על שלום – הדוברים העזתים היו מפוכחים ומודעים היטב למציאות הפוליטית בישראל. הם עוקבים אחרי החברה הישראלית, ויודעים היטב שעזה משלמת את מחיר "שיח ההפרדה" שהחל בשנות ה-2000. כעת הם מבקשים ליצור דיאלוג אחר, כשהם יוצאים נגד רבות מהמוסכמות של ההנהגה הפלסטינית שרואה כל שיחה עם ישראלים כ"נורמליזציה". וכך, למרות הסלידה מפוליטיקה ישנה ולמרות שלא הוזכרו בשמם – הביקורת על נתניהו, עבאס והנייה, היתה עמוקה, ולא פעם נאמר שהמנהיגים הם אלה שמרוויחים ומשמרים את מעמדם כל עוד הכיבוש נמשך.

בשיחה כמעט לא דובר על פתרונות פרקטיים, אלא בעיקר עלתה הקריאה לעצור את האלימות ולנסות לבנות משהו חדש, אחר, שלא קשור לדור הקודם, שלדברי הצעירים – נכשל. "אנחנו לא מדברים על מדינה אחת או שתיים. עזה וישראל הן כמו שתי מדינות, וישראל והגדה המערבית היא כמו מדינה אחת", אמר ראמי והעלה את מה שרבים ברצועה מרגישים – הניתוק המוחלט מהגדה המערבית. "הפתרון היחיד הוא פתרון בר קיימא, שכל אחד ילחץ על מקבלי ההחלטות שלו לא לפעול באלימות, אלימות רק מובילה לאלימות". גם מ', בן 43 שמפעיל בית ספר לשחייה, צלילה והצלה ברצועה המשיך באותו קו. מ', שמדבר גם ערבית ואנגלית, סיפר שהיה אסיר בכלא הישראלי וכי הוא בן למשפחת פליטים. באמצעות המרכז הימי שלו הוא מנסה לתת מסגרת לבני נוער וצעירים. "אחרי 43 שנות חיים הגעתי למסקנה שהחיים יותר חשובים מל דבר אחר", הוא אמר בהתרגשות. "אני קורא לשלום בכל העולם לא רק לישראלים ופלסטינים".

"אחרי 12 שנים של מצור זה לא קל לאנשים ברצועה להישאר נורמלים", סיפר ג'וודאת על חיי היום יום ברצועה. "רבים מהאנשים בטראומה בגלל מלחמות, ההפגנות והמצב הכלכלי", הוא הסביר. כמו יתר הדוברים והדוברות, הציג הצעיר החייכן עמדות שכמעט לא מגיעות לאוזניים ישראליות. "הפרויקטים שלנו מקדמים את השלום הפנימי אצל האנשים. יש דור חדש שרוצה למצוא פתרון ולקיים יחסים בני קיימא עם כל העולם ובמיוחד ישראל".

בהמשך עברה השיחה לשאלות שהכינו המשתתפים הישראלים מראש. "כישראלי קשה לי ללמוד על התנאים ברצועה תחת כיבוש. איך החיים שם? יש מים? יש חשמל?", שאל גיא. אחד המשתתפים הסביר כי "אין כמעט חשמל ומים. המצב הכלכלי קשה, לרבים אין אפשרות להמשיך ללמוד". הוא סיפר כי רבים מהצעירים מסתובבים חסרי מעש ברחובות. "חלק מהפלגים הפוליטיים משתמשים בצעירים. אנחנו מתמקדים בחלומות שלהם, שלא רק יעקבו אחרי התקשורת או אחרי האירועים האלימים. שלא יהיו קורבנות של המצב הכלכלי והמדיני".

משתתפת אחרת, רות, שאלה האם יש השתקה של קולות מתונים מעזה. "אם מישהו בעזה מדבר עם ישראלים ישר קוראים לו מרגל", סיפר ראמי והוסיף, "הנוער לא יכול להביע את עצמו כי המנהיגים מתעקשים להיות בקדמת הבמה". בהמשך לשאלה כיצד מתייחסים הנוכחים לתשומת הלב שלה זוכה המחאה בגדר עם ישראל הסביר כי: "הפלסטינים הלכו לגבול כי רק שם רואים אותנו, הצילומים משם הביאו הרבה צפיות ולייקים וגרמו לאנשים לחשוב על המצב כאן". לדבריו, את עבודת השטח החינוכית והקהילתית הנעשית בהתנדבות בעשור האחרון אף אחד בתקשורת לא מסקר. "השתתפנו בהפגנות על ידי הפרחת 150 יונים שנשאו מסר של שלום לילדים של ישראל מהילדים של עזה. אך אנחנו נגד כל פעילות אלימה", הדגיש גם ג'וודאת. "זו הדעה שלנו כוועדה. אנחנו עם המפגינים שקוראים לשלום ולקדם את הערכים האנושיים. אבל אנחנו נגד שימוש לרעה על ידי כל תנועה בפלסטין וישראל". אחרים שיתפו מעט בביקורת שלהם על האלימות שהתפתחה בצעדות השיבה. לדבריהם, המחאה צריכה להיות בלתי אלימה לחלוטין.

חלק גדול מהמפגש, הוקדש לנסיון לתקשר בצורה טובה יותר את המציאות בעזה לציבור הישראלי, ולחוסר הנגישות של ישראלים לשמוע ממקור ראשון על החיים שם. "המטרה היא לנסות לשבור את המחסום השתיקה בין החברות בישראל ופלסטין, בעזרת החלפת החוויות והסיפורים שלנו", סיפרה פאטמה, צעירה בת 25 שעוסקת בחינוך. "עיתונאים שואלים אותנו על המצב או ההפגנות בגבול אבל לא על שום דבר אחר. צריך עיתונות חדשה בישראל וגם פה ליצור את המדיה שלנו", אמר ראמי, שהפנה בקשה למשתתפים בשיחה: "תכתבו פוסט קצר על הקיר שלכם, על החוויה שלכם מהשיחה איתנו. אם מאמינים לנו או אם לא – דברו איתנו ישירות בפייסבוק. האנשים פה מחפשים סוג חדש של תקשורת". חברו ג'וודאת הסביר כי "התקשורת הפלסטינית מציירת את כל הישראלים כחיילים ובישראל מראים רק את העזתים צועדים לגבול וטוענים שהם באים לתקוף את ישראל. אבל ביקרתי בישראל. יש ישראלים פרגמטיים. צריך רק מאה אלף שיהיו איתנו". לדבריו הפתרון למצב הוא שימוש במדיה החברתית: "בני הנוער סובלים מכך שאנחנו לא יכולים לצאת ולטייל בעולם או ללכת לשום מקום. אנחנו מתמקדים בתרבות המקומית ולא מכירים את העולם שבחוץ, מה שגורם לנו להשתמש במדיה החברתית כדי לתקשר עם העולם, כדי לחלוק את המציאות שלנו כאן בעזה".

לקראת סיום הפגישה הביע משתתף נוסף את תקוותו כי "הפגישות האלה יכולות ליצור מציאות חדשה", ואחר ציין כי "צריך לחשוב איך כעם פלסטיני וישראלי, נחיה על אדמה אחת, יש דרך אחרת". המארגנים משני הצדדים הבטיחו לקיים עוד שיחות כאלה בעתיד הקרוב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf