"לעולם לא נדע את מספר ההרוגים האמיתי". עדותו של רופא איראני

"פשוט נתנו אקדחים לחברי בסיג' צעירים ואמרו להם לירות". תושבים בטהראן מחפשים את יקיריהם בין גופות המפגינים שנורו על ידי כוחות הביטחון

איידה קג'ר, IranWire

"אני רופא בבתי חולים שונים מאז תחילתה של 'התנועה הירוקה' (תנועת המחאה שקמה לאחר הבחירות לנשיאות בשנת 2009, בטענה לזיוף תוצאות הבחירות אחרי שמחמוד אחמדינז'אד הוכרז כמנצח; א"נ). לא ראיתי רמת אסון כזו אפילו במהלך רעידות האדמה ההרסניות בערים בַּם או קרמאנשאה. שמעתי קולות ירי, צרורות ואפילו מקלעים כבדים. דברים שראינו רק בסרטים, אף פעם לא במציאות".

אלה דבריו של רופא שמיהר להגיע ולספק תמיכת חירום בכמה בתי חולים ציבוריים ופרטיים בטהראן ובאספהאן בלילות חמישי ושישי, 8-9 בינואר. אתר "IranWire" הקליט את עדותו של הרופא, תוך הסוואת זהותו מסיבות בטיחותיות.

נכון למועד הפרסום, איראן נתונה בהאפלה מוחלטת של האינטרנט כבר יותר מארבעה ימים. לפי דיווחים של עדי ראייה ומקורות מקומיים, מתרחש דיכוי חסר תקדים של מפגינים, לאחר שנשמעו ברחבי המדינה קריאות לצאת להפגנות. העדים אומרים שהיקף ההרג כה עצום, עד שהאמת במלוא היקפה עשויה שלא להתגלות במשך זמן רב.

"התקשורת מראה את הגבורה, אבל לא את הסבל"

לפני ששיתף את עדותו, הביע הרופא תסכול מאופן הסיקור (של המחאות; א"נ) בתקשורת הבינלאומית. לדבריו, מציאות הסבל של האנשים לא זוכה להדהוד תקשורתי מספק.

"אלה שעומדים מול הקליעים לא עושים זאת למען 'זכויות אדם' באופן מופשט; הם עושים זאת מתוך ייאוש", הוא מסביר. "אדם שהכנסתו היתה 10 מיליון תומאן רואה פתאום את מחירי מוצרי המזון הבסיסיים מזנקים פי שלושה תוך שלושה שבועות. אדם כזה אומר לעצמו: 'במקום למות לאט, אמות בבת אחת'. לאנשים בתוך איראן יש גישה (למסירת מידע; א"נ) רק לתקשורת זרה, אבל אני מרגיש שכלי התקשורת האלה כל כך ממוקדים ב'גבורה' שבקריאה לצאת לרחובות, ולא מראים את הסבל. כשמתעלמים מהסבל, החדשות משרתות רק את הקהילות שבתפוצות".

הוא ממשיך: "אנשים בפנים נספּים, אבל אף אחד לא מדווח שאנחנו אפילו לא יכולים לשלוח הודעת טקסט. למה אתם לא מדווחים שבתי הספר סגורים, שבמאפיות אין לחם, שהקצביות סגורות ורק אחת מכל שלוש חנויות מכולת פתוחה? התנועה עומדת מלכת כי כל הרמזורים נהרסו.

כוחות בסיג' יורים לעבר מפגינים בטהראן, 13 בינואר 2026:

These are two first-hand, up-to-date accounts from Iran.
One is from a traveler who arrived today, and the other is a visual testimony.

This is what the people of Iran are facing.

Imagine armed groups
on motorcycles and in cars, roaming the streets of cities,
hunting down… pic.twitter.com/hcBUCHeYJq

— AliVafaei(علی وفایی)???????????????????????????????? (@dashalivafaei) January 13, 2026

"בשעה 18:00 ביום חמישי הטלפון שלי התחיל לצלצל ללא הרף: 'זה נפגע מכדורים', 'ההוא נפגע מרסיסי קליעים'. בשעה 20:00 נותק האינטרנט. בשעה 20:20, קראו לי לבית החולים. כל חדרי הניתוח היו מלאים".

הרופא מתאר את הסצנה בחדר המיון: "היה עמוס עד אפס מקום. נאלצתי לעשות בחירות בלתי אפשריות. הסתכלתי על אדם אחד ואמרתי לצוות: 'הוא נושם את נשימותיו האחרונות; הוא לא יגיע לניתוח, אל תבזבזו עליו זמן'. עברתי לאדם הבא, שגבו חורר מקליע: 'הכינו אותו לניתוח; אולי נציל אותו'. על השלישי אמרתי: 'הוא יכול להחזיק מעמד שלוש או ארבע שעות; חכו עד אז'. היו כל כך הרבה… כל כך הרבה".

חמישה חדרי ניתוח פעלו בבית החולים בה בעת. "הייתי שם עד הבוקר. אני אפילו לא יודע כמה ניתוחים ביצעתי. בכל פעם שרכנתי מעל מטופל, מישהו היה צועק: 'רוצו, תעזרו לי כאן!'"

קולו של הרופא רועד כשהוא מתאר את השינוי שחל באופי האלימות שהופנתה כלפי המפגינים. "בסביבות חצות בלילה שבין חמישי לשישי, הפצעים השתנו. זו היתה תחמושת חיה. כאילו התקבלה הוראה להתייחס לזה (להפגנות; א"נ) כלאזור מלחמה – ולירות בכולם. בשעה 2:00 לפנות בוקר, בזמן שהייתי באמצע ניתוח, התקשרו ואמרו שקורבן נוסף הגיע עם פצע שנראה כמו פגיעה מתחמושת צבאית. מאז כל הפצועים שהגיעו נפגעו מ​​כדורים חיים".

ללא אינטרנט או גישה לעולם החיצון, פנה הרופא לרשת החדשות הממלכתית ("שבכה ח'בר") רק כדי לשמוע שהקורבנות שטיפל בהם מתוארים כ"שכירי חרב" ו"טרוריסטים".

בהמשך הוא נדרש להגיע לאספהאן. בשדה התעופה מערכות המחשב הושבתו והכרטיסים נבדקו באופן ידני. "שישי בלילה באספהאן היה שונה. אני יודע לזהות קולות של כלי נשק. התחושה היתה שמשמרות המהפכה אמרו למשטרה: 'אתם לא יודעים איך להתמודד עם זה; הלילה זה התור שלנו'. שמעתי צרורות של מקלעים כבדים – 'דושקות' – ברחובות".

עד יום שישי בשעה 20:30 קווי הטלפון כבר נותקו. מעט אחרי השעה 20:00 שמע הרופא שאגת מקלעים וצרחות. "פתחתי את החלון; האוויר היה רווי בריח אבק שריפה וגז מדמיע".

רופא מנתח אחר התקשר לטלפון הקווי בביתו: "הם הביאו שני חולים בבת אחת; אתה יכול לעזור?" הרופא ניסה להזמין אמבולנס, אך כל הקווים היו תפוסים או חסומים. בשעה 22:00 התקשר מנתח אורתופדי ותיאר בייאוש: שבעה פצועים הגיעו בו בזמן; שישה כבר היו מתים. ייתכן שניתן להציל אחד מהם.

"ניסיתי להתקשר למשטרה (110), לאמבולנס (115) ולקו החירום (116). כולם היו תפוסים. ישבתי שם, שקוע במחשבה שאולי הייתי מצליח להציל את האדם הזה".

בשבת בבוקר יצא הרופא לרחוב וראה דם יבש על המדרכה. "נשפכו ליטרים של דם. שובל של דם הוביל ישירות לדלת הכניסה שלי. חשבתי לעצמי: 'האדם הזה מת בוודאות'".

הרחובות היו זרועים בתרמילי קליעים, שעובדי העירייה עסקו בפינויים. בבית החולים נאמר לו כי נוסף על הפצועים הרבים, שמונה גופות הובאו בבת אחת. "זה נראה כמו בסרטים שבהם בית החולים מלא בגופות".

"לאף אחד אין ספירה מדויקת", הוא מוסיף, "אבל אם בית חולים שרואה בדרך כלל מקרה מוות אחד כל 24 שעות מגיע לשמונה מתים בלילה אחד, אז ההערכה של 2,000 הרוגים שהוזכרה היא כנראה נמוכה מאוד".

"כולם שבורים"

הרופא מציין שהירי כבר לא "לצורך הרתעה". עמית בבית חולים אחר באספהאן דיווח כי לפחות תשעה מפגינים נורו בראשם מטווח אפס, מה שהפך את פניהם לבלתי ניתנים לזיהוי.

בעוד שגיל הקורבנות נע בין ילדים לקשישים, רובם היו בני 18 עד 28. בבית החולים פייז באספהאן, המתמחה בטיפולי עיניים, דווח כי לפחות 400 איש סבלו מפגיעות עיניים כתוצאה מירי, לפני ניתוק האינטרנט. "רסיסי הקליעים האלה נשארים בגוף ומקלים על המדינה לזהות אותך. הלוואי שאנשים היו לובשים בגדים עבים ומשקפי מגן מפלסטיק", מוסיף הרופא.

המחיר הפסיכולוגי שמשלם הצוות הרפואי הוא עצום. איש צוות בן 28 בבית החולים נורה ונהרג בדרכו למקום עבודתו. "המורל של כל צוות בית החולים נרמס. דמיינו לעצמכם, להכריח אחיות שלא קיבלו העלאת שכר לעבוד בעומס פי 30 מהרגיל. כולם שבורים".

כוחות הביטחון נכחו בבתי החולים הציבוריים. הרופא סיפר כי אפילו מאבטח בית החולים נפגע מכדורים. "הוא אמר: 'כן, הם איבדו שליטה ואחד מהם פגע גם בי'. ככה הם ירו – פשוט נתנו אקדחים לחברי בסיג' צעירים ואמרו להם לירות".

כדי להגן על המטופלים, הפציר הצוות הרפואי בפצועים להשתמש בשמות בדויים ולהימנע ממסירת מספרי זהות. עם זאת, סוכנויות הביטחון כבר הוציאו הנחיות לביטוח הלאומי לסמן כל מי שמתקבל עם פציעות "הקשורות למהומות".

כאשר נשאל איזו תמונה רודפת אותו יותר מכול, השיב הרופא: "הדם ברחובות. דם שנשאר על המדרכה משמונה בערב עד הבוקר – וזה היה בשכונה יוקרתית. תכפילו את זה פי אלף ברחבי אספהאן, ופי מאה אלף ברחבי איראן. אני לא חושב שאי פעם נדע את המספר האמיתי של ההרוגים".

איידה קג'ר היא עיתונאית בכירה באתר IranWire, שם התפרסמה הכתבה במקור. מאנגלית: אורלי נוי