newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למרות שלא הגיעה לעזה, הספינה זייתונה מעוררת דיון על המצב ברצועה

מאז משט הנשים האחרון לעזה, הספינה זייתונה מוחרמת על ידי ישראל וכלואה בבסיס חיל הים. במהלך הדיון המשפטי על גורלה, יאלץ בית המשפט לשמוע גם עדים עזתיים שיספרו על האסון ההומניטרי ברצועה. היכן ימסרו את עדותם? זאת כבר שאלה אחרת

מאת:

כותב אורח: יואב חיפאווי

ספינת הנשים "זייתונה-אוליביה" שניסתה להגיע לעזה הנצורה באוקטובר 2016 עדיין כלואה בבסיס חיל הים בחיפה. אתמול (ראשון) התקיימה ישיבה נוספת בבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כ"בית משפט לימאות", לדון בהתנגדות מי שרשומה כבעלת הספינה (הספינה נרכשה למעשה על ידי קואליציית משט החירות), זהר רגב, ממארגנות המשט, לרצון המדינה להחרים אותה.

ברצונה להדק את המצור על עזה ולהרתיע פעילות ופעילי זכויות אדם מלמחות כנגד המצור באמצעות משטים מתוקשרים, מדינת ישראל מסתמכת על חוק הספנות הבריטי בדבר "שלל ימי" משנת 1864, ימי הקולוניאליזם הבריטי הבלתי מרוסן. חוק זה מאפשר למדינה להחרים ספינות גם ללא הליך תקין כמקובל במערכות חקיקה מודרניות.

הבעיה הראשונה שעמדה אתמול בפני המתדיינים בבית המשפט הייתה כי מצבה של הספינה הנמצאת "במעצר" ממשיך להתדרדר בהעדר תחזוקה הולמת. כדי לעצור את שעון ההרס עוד בטרם יוכרע בידי מי תישאר הספינה, הסכימו הצדדים כי הספינה תימכר על ידי כונס נכסים. באם תצא המכירה לפועל, תהפוך ההחלטה על החרמת הספינה לקביעה למי תימסר תמורת המכירה.

המשך הדיון אמור לעסוק בנושאים העקרוניים של מהות המצור על עזה והאם משטים הומאניטאריים יכולים להיחשב כפעולת מלחמה המצדיקה את החרמת הספינה. לשם הבהרת נושאים אלו מבקשת עורכת הדין גבי לסקי, המייצגת את בעלת הספינה, להביא עדויות מומחים, כולל ארגונים בינלאומיים הפועלים בעזה ותושבים מעזה שיכולים להעיד על משמעות הסגר ממקור ראשון.

> פיראטים בחסות החוק: כך מנסה המדינה להחרים את ספינות המשט

הספינה זייתונה (צילום: יהודית אילני)

הצלחה, למרות הכל

בית המשפט התעכב על הקושי בהבאת עדים תושבי עזה, אך לא שלל זאת לחלוטין. העדים יצטרכו כנראה לבקש משלטונות הכיבוש רשות מיוחדת כדי להגיע לבית המשפט. במידה ורשות כזאת לא תינתן, הועלתה האפשרות לשמוע עדויות באמצעות שיחת ועידה בווידיאו. השופט רון סוקול לא שלל אפשרות כזאת אך אמר כי המהימנות של עדות בווידיאו היא מטבעה פחותה. מעבר לכך הוא הזכיר כי לאזהרה המקובלת בתחילת העדות כי על העד לאמור אמת מאבדת ממשמעותה כאשר העד נמצא במקום שבו ידו הארוכה של החוק לא יכולה להשיג אותו.

לצורך הדיון המהותי נקבעו שתי ישיבות נוספות של המשפט ל-11 ו-13 בספטמבר, בשעה 9:30 בבוקר. נראה שבהמשך יגיע סוף סוף הדיון לעסוק בשאלות האמיתיות של המצור על עזה. והרי בדיוק כדי לעורר דיון זה נועדה הפלגת המשטים מלכתחילה. כל זה במגבלה שקנה המידה לצדק שעל פיו פועל בית המשפט הוא החוק הקולוניאלי הבריטי משנת 1864 והדיון מתקיים בבתי המשפט של הקולוניאליזם הישראלי.

זהר רגב, בעלת הספינה, מסרה בעקבות הדיון: "אנחנו, מארגנות המשטים, רואות בפעולות הישירות לאתגר את המצור על רצועת עזה כאמצעי להעלות את שאלת עזה למודעות העולם והציבור בישראל. הדרך לעשות את זה היא באמצעות עבודה משפטית בעקבות הפעולות הישירות – בישראל ובעולם, ולאלץ את ישראל לענות על הפשעים שהיא עושה. העובדה שבית משפט ישראלי יידרש לדון במציאות הקשה ברצועה היא בפירוש הישג בעינינו".

יואב חיפאווי הוא פעיל פוליטי וחברתי, חבר בתנועת אבנאא אלבלד ובחראק חיפה. הוא כותב את הבלוג חיפה החופשית בעבריתבערבית ובאנגלית

> האפרטהייד הישראלי ומבחן המריחואנה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf