לא רק חאלדה ג'ראר, כל הפוליטיקה הפלסטינית כלואה בישראל

ביום שני השבוע פירסם אתר ynet בפודקאסט החדשותי שלו פרק חדש תחת הכותרת "כך בוחשת הרשות הפלסטינית בפוליטיקה הישראלית". באותו היום עצמו גזר בית הדין הצבאי על חברת הפרלמנט הפלסטינית, חאלדה ג'ראר, שנתיים מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

סמיכות הזמנים הזו היא כמובן מקרית, ובכל זאת היא מלמדת הרבה מאוד: על יחסי הכוח המעוותים בין ישראל לצד הפלסטיני, על האופנים בהם מתעצבת דעת הקהל בישראל, ויותר מכל, על גמלים ודבשות.

במרכז הפודקאסט שהגישו אטילה שומפלבי ואליאור לוי עמדה פעילותה של היחידה לאינטראקציה עם הציבור הישראלי בלשכתו של אבו מאזן, בשבתו כיו"ר אש"ף, בראשות מוחמד אל-מדני.

מדובר ביחידה החותרת ליצור קשר ישיר עם קבוצות פוליטיות וארגוני חברה אזרחית בתוך החברה הישראלית, במטרה לקדם את פתרון שתי המדינות ולהפיג את החששות הקיימים מפניו. לצורך זה הם נפגשו, בין היתר, עם פעילי ליכוד, פעילי ש"ס, יוצאי ברית המועצות לשעבר, וגם עם פעילים מזרחים.

לצד אלה היחידה מקיימת, רחמנא ליצלן, גם קשרים ומפגשים עם חברים מהרשימה המשותפת, פלסטינים כמוהם, רק מהצד השני של קו הכיבוש.

זאת, אם כן, מהות "הבחישה" הפלסטינית בפוליטיקה הישראלית: יחידה חסרת שיניים וארכאית בתפיסתה, שמאמינה שאם האזרחים היהודים בישראל רק יכירו ללא מחיצות את הצד הפלסטיני, הם ישתכנעו שאכן יש פרטנר שאפשר לעשות אתו עסקים ויוכלו להתקדם יחדיו אל עבר השקיעה שתרד על שתי המדינות, פלסטין וישראל.

כמעט מעורר רחמים, ובכל זאת ישראל הצליחה לתייג את הפעילות של היחידה הזו כ"התערבות חמורה" בפוליטיקה הפנימית שלה. לפני שנים אחדות, שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן אף אסר על כניסתו של אל-מדני לישראל בטענה שהוא מנסה להקים כאן "כוח פוליטי" חדש.

כאמור, באותו היום שבו התפלצו החברים ב- ynetעל "הבחישה הפלסטינית" בפוליטיקה הישראלית, ישראל דנה חברת פרלמנט פלסטינית למאסר בן שנתיים. ג'ראר, שנכנסת ויוצאת מבתי הכלא הישראליים כבר שנים, על פי רוב במעצרים מינהליים, נעצרה בפעם האחרונה באוקטובר 2019 במסגרת גל המעצרים הנרחב של אנשי החזיית העממית לשחרור פלסטין שערך הצבא בגדה, בעקבות רצח הנערה רנה שנרב.

אף שישראל יצאה מגדרה כדי להדביק לג'ראר את תווית "המחבלת" – תווית שהתקשורת הישראלית אימצה בחדווה וללא שמץ של ביקורתיות או בדיקת עובדות, כפי שכתב כאן אורן זיו – בסופו של דבר, הנימוקים להרשעתה היו "נשיאת משרה בחזית העממית משנת 2016 ועד למעצרה בשנת 2019", והעובדה ש"במסגרת תפקידה נפגשה עם פעילים אחרים בארגון ושמעה מהם דיווחים על פעילות הארגון". כלומר גם לשיטתה של ישראל, אין נגדה כל ראיה מלבד היותה פעילה בכירה בארגון פוליטי שישראל החליטה להוציא אל מחוץ לחוק.

ג'ראר אינה חברת הפרלמנט הפלסטינית היחידה שנמצאת בכלא הישראלי. על פי נתוני ארגון א-דמיר, ישראל מחזיקה במאסר שמונה חברי המועצה המחוקקת, הוא הפרלמנט הפלסטיני. המפורסם שבהם הוא מרוואן ברגותי, שבשנות מאסרו הפך לסוג של מיתוס בקרב הפלסטינים ושמו מוזכר כבעל הסיכויים הגבוהים ביותר להיבחר כנשיא הפלסטיני הבא. ורגע לפני שמטיחים את טענת ה"דם על הידיים", כדאי שנזכור שאילו שפיכת דם חפים מפשע היתה עילה למעצר, רוב רובה של כנסת ישראל היתה יושבת היום בבתי כלא פלסטיניים.

לקראת הבחירות האחרונות שהתקיימו למועצה המחוקקת בינואר 2006, ישראל ערכה גל מעצרים נרחב של מאות פלסטינים שהיו מעורבים בבחירות הללו באופן כזה או אחר, כדי למנוע מהם לקחת חלק בבחירות. חלקם, כמו ואיל חוסייני ממפלגת "השינוי והרפורמה", נבחר לפרלמנט בעודו בכלא הישראלי.

ולא רק חברי פרלמנט; אחרי חטיפתו של גלעד שליט, כחלק מגלי המעצר הנרחבים שישראל ערכה גם בגדה, נעצרו גם שמונה שרים בממשלה הפלסטינית.

בתחילת משבר הקורונה ישראל חטפה מביתו למעצר את השר הפלסטיני לענייני ירושלים, פאדי אלהדמי, בטענה שפעל בירושלים המזרחית בניגוד להסכמי אוסלו. התושבות של מוחמד אבו טיר, אחמד עטוואן, מוחמד טוטח וכן של השר לשעבר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית, ח'אלד אבו ערפה, כולם תושבי מזרח ירושלים שנבחרו בשנת 2006 לפרלמנט הפלסטיני מטעם מפלגת השינוי והרפורמה, נשללה לאחר בחירתם.

גם קמפיין בחירות ישראל לא מאפשרת לקיים בירושלים המזרחית; בינואר 2006 נעצר ד"ר מוצטפא ברגותי, יו"ר מפלגת מובאדרה, "היוזמה", במהלך סיור בחירות בעיר העתיקה. האם זאת אינה "בחישה" בפוליטיקה הפלסטינית?

נכון שאחרי 15 שנה ללא בחירות דמוקרטיות, קשה לדבר על המועצה המחוקקת הפלסטינית כעל פרלמנט "אמיתי". נכון גם שעובדה זו קשורה במידה רבה לשחיתות הפוליטית האנטי-דמוקרטית של הרשות הפלסטינית, בראשות אבו מאזן, שהיא בעצמה במידה רבה פיקציה יצירת כפיה של ישראל. אבל אי אפשר להתעלם מהתפקיד המכריע של ישראל בהפיכת הפוליטיקה הפלסטינית הממוסדת לעקרה. המאסר השערורייתי של חאלדה ג'ראר הוא רק דוגמה אחת לכך.

אם הכל יפעל כשורה, זמן לא רב אחרי הבחירות אצלנו ילכו גם הפלסטינים לקלפיות. בניגוד אלינו, הם יעשו זאת תחת מגף הכיבוש והאפרטהייד, תחת עינה הפקוחה של ישראל, שתדאג גם הפעם לרמוס כל קול פוליטי שיאיים לאתגר את המשך שליטתה חסרת העכבות בנתיניה הפלסטינים, ולהוציא אותו "מחוץ לחוק". עד אז נותר רק לראות כמה חברות וחברי פרלמנט ופוליטיקאים אחרים ייכנסו לבתי הסוהר של הדמוקרטיה היחידה ביקום, שחלילה לא בוחשת לעולם במערכת הפוליטית של שכנותיה.