התקשורת בשירות השב"כ: בלי ביקורת, בלי עובדות ובלי חזקת חפות

הפרסומים בתקשורת בעברית אתמול (רביעי) והבוקר מספקים הצצה לאופן שבו עובד מנגנון היח"צ בנושאים "ביטחוניים" – הרשויות שולחות הודעה, וכלי התקשורת מפרסמים אותה בלי לבדוק את העובדות, גם כאשר מה שכתוב בהודעה עצמה מעורר שאלות קשות וסתירות.

> סיקור בהרחבה: פוליטיקאית שהפכה למחבלת? לא לפי כתב האישום

הכותרת ב"ידיעות אחרונות" היתה – "הפוליטיקאית שהפכה למחבלת", אף ששום דבר בהודעה עצמה או בכתב האישום לא קשר את חברת הפרלמנט הפלסטיני חאלדה ג'ראר לפעילות מיליטנטית. באתר ynet, גם הוא מקבוצת ידיעות אחרונות, העתיקו והדביקו חלקים מהודעת השב"כ, והוסיפו כי "החוליה היתה חלק מתשתית של כ-50 מחבלי החזית העממית באזור רמאללה", אף שאפילו בהודעת השב"כ עצמה לא צויין כי מדובר ב-50 איש שעסקו בפעילות מיליטנטית כלשהי. הסיקור ב"ישראל היום" היה דומה.

גם בעיתון "הארץ" בחרו לפרסם בכותרת, כעובדה, כי נעצרו עשרות פעילים "שתכננו וביצעו פיגועים" – מבלי לציין שחלק מהעצורים לא הואשמו בכך, ואפילו לא נחשדו בתכנון וביצוע פיגועים. גם ב"ידיעות אחרונות" דובר על "תשתית טרור של עשרות מחבלים".

בכלי התקשורת השונים לא היה ניתן למצוא כלל אזכור לשימוש המניפולטיבי שנעשה בצו איסור פרסום במקרה הזה. הצו הוצא מיד לאחר הרצח של הנערה רנה שנרב, וחודש פעמים רבות מאז. כמו במקרים אחרים, גם כאן הוא הצליח למנוע כל דיון ציבורי ופוליטי על המעצרים, ובסופו של יום שימש כלי של צנזורה פוליטית.

כותרת ב"ידיעות אחרונות" על פרשת החזית העממית, ב-19 בדצמבר 2019

הפרסום הנוכחי של השב"כ מדגים היטב גם את האבסורד של הצווים בעידן האינטרנט. המעצרים פורסמו בהרחבה בכלי התקשורת בערבית, ברשתות החברתיות וגם באנגלית – אך לא בעברית. לא בלתי סביר להניח שהצו נועד בעיקר לאפשר לשב"כ לפרסם את הודעותיו בעניין במועד שנוח לו.

באף אחת מהכתבות שפורסמו בעניין לא הופיעה המלה "חשודים", שנהוג להשתמש בה כאשר מדובר על עצורים בישראל. זאת, אף שאיש מהעצורים עדיין לא הורשע, ולפחות כמה מהם מוחזקים במעצר מינהלי ללא משפט. נראה שלכלי התקשורת בישראל מספיק שהשב"כ מוציא הודעה כדי להפוך פלסטינים למורשעים.

במקביל, בצה"ל מיהרו למסור שהם נערכים למיפוי לקראת הריסה של בתי "מחבלים", אף ששוב כדאי להזכיר כי איש עדיין לא הורשע ברצח. תגובתו של ארגון אדמיר או של עורכי דין שמייצגים את העצורים כלל לא הוזכרה בכלי התקשורת הישראלים.

צו איסור הפרסום מנע גם מאתנו ב"שיחה מקומית" לסקר עד כה את גל המעצרים. בשבוע שעבר, במהלך דיון בהארכת מעצר של חברת הפרלמנט הפלסטינית חאלדה ג'ראר בבית המשפט הצבאי בעופר, ביקשנו להיות נוכחים באולם – אך השופט קבע שמדובר בתיק שמתנהל בדלתיים סגורות, כשהוא מתבסס על צו איסור הפרסום.

ראש השב"כ נדב ארגמן מדבר עם עיתונאים, ב-7 בנובמבר 2019 (צילום: פלאש90)

עם זאת, רק כמה ימים קודם לכן, כשלרשויות זה התאים, הן איפשרו לכתבת "כאן" כרמל דנגור לתעד את מי שחשוד שעמד בראש החוליה שרצחה את שנרב, סאמר ערביד, בתוך אולם בית המשפט – אולי כדי להוכיח שהוא אינו בסכנת חיים אחרי העינויים הקשים שעבר בחקירתו.

כל זמן שהתקשורת הישראלית ממשיכה במדיניות "העתק-הדבק" להודעות של השב"כ, הצבא והמשטרה, הקוראים הישראלים – שרוצים לקבל את התמונה המלאה של האירועים שלא דרך פרסומים בערבית ובאנגלית – ימצאו אותה רק בכלי תקשורת עצמאיים.