לא נחוץ לנו "קשר עם החברה הישראלית", אלא מאבק משותף
הוועדה הפלסטינית לקשר עם החברה הישראלית, שהקים הנשיא מחמוד עבאס לפני כעשור, כשלה בכל הזירות. על רקע ההפגנות בישראל, כדאי לפרק אותה, ולשנות כיוון
נדרש מנגנון של מאבק יהודי-פלסטיני. פלסטינים צופים בנאום של נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, ב-29 באפריל 2021 (צילום: עבד רחים חטיב / פלאש90)
הניסיון להקים ועדה לקשר עם החברה הישראלית ב-2012 בצו נשיאותי, עורר מחלוקת גדולה. הוא חולל דיון ארגוני ועממי, אפילו בין הפלגים של הארגון לשחרור פלסטין ובתוך פת"ח.
אינני מתכחש לניסיון העבר ולערכים של המנהיגים הפוליטיים, התקשורתיים, הארגוניים והמקומיים שעמלו במשך יותר מ-11 שנה למען הצלחת רעיון הקשר עם פעילים יהודים בתוך ישראל. אבל במצב הנוכחי הרעיון לא מצליח, וייתכן שאפילו פוגע באינטרס של העלאת העניין הפלסטיני והעמקת רעיון החירות לעם הפלסטיני.
כרגע הכיוון אינו ברור. הוא נראה מבולבל, ואופן הפעולה שלילי, משלא הצליח להכניס תחת כנפיו את הפעילים היהודים נגד הגזענות והכיבוש. היחסים היו שבויים בקשר עם המנהל האזרחי ועם משרדי הממשלה הישראלים, ורוב העניין נגע לשירותים אזרחיים. הם סטו לעבר יחסים לא מועילים עם הנהגת המפלגות הציוניות הגזעניות, ונסחפו לעבר "חשד" לנורמליזציה עם אישים ימנים קיצונים, שאין סיכוי לעבוד או להשפיע עליהם.
ידוע שדעתו של הציבור הפלסטיני – והיא דעה חשובה ומהותית – ביחס לוועדת הקשר ופעולותיה היא שלילית באופן קבוע. אנשי הוועדה ניסו בכל כוחם, והשקיעו את כל יכולותיה, למען ניצחון הרעיון בתוך החברה הפלסטינית ובתוך החברה הישראלית, אולם ללא הצלחה.
הרעיון המכונן שמייסדי המהפכה הפלסטינית תמכו בו הוא יצירת קשרים עם פעילים יהודים (אני אישית מכיר רבים מהם ומשבח את מאבקם האמיץ והמתמשך), למען איחוד הכוחות והפעולה הסבלנית להפסקת התוקפנות ולמימוש הזכות הפלסטינית הנצחית.
בין הפעילים היהודים האלה יש אקטיביסטים חשובים למען השלום והחירות לעם הפלסטיני – עיתונאים, סופרים, אמנים, מרצים באוניברסיטה, עורכי דין, סרבני שירות צבאי וראשי ארגונים חברתיים, ופעילים ומייסדים בתנועת ה-BDS בתוך ישראל, בארה"ב, באירופה ובכל מקום בעולם.
הרי לא הגיוני שהאנשים האלה קוראים להחרים את ישראל ולהעמיד למשפט את הקצינים הבכירים בה, בעוד הרף של ועדת הקשר הנשיאותית נמוך בהרבה מזה של הפעילים האלה.
ההפגנות שאנחנו חוזים בהן בתל אביב, בהשתתפות מאות אלפי מפגינים, צריכות להגיע לתשומת לבו של נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אני יודע שהוא מתעניין ועוקב לפרטי פרטים אחר הפעילות הזו), ולהביאו לידי תיקון פעולתה של הוועדה והקמת תחליף לה, עם מטרות חדשות.
הרי 2012 לא דומה ל-2023, ואין ברירה אלא לשכלל את הרעיון ולחזק את שיטות הפעולה ואת הקבלה שלו אצל העמים הפלסטיני והערבי, כדי שתשמש מנוף למאבקים של כל עמי העולם למען פלסטין ולמען חירות עמהּ. הגיע הזמן לפרק את ועדת הקשר עם הישראלים, ולהרכיב ועדה של מאבק יהודי-פלסטיני.
נאסר לחאם הוא העורך הראשי של אתר "מען", שם הופיע המאמר במקור. תרגום מערבית: מירון רפופורט
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
