ישראל מול גרמניה: ההפיכה המשטרית פוגעת גם בזיכרון השואה
אם ההפיכה תצליח, הן ישראל והן גרמניה לא יוכלו עוד להשתמש בטיעון ייחודה של השואה. ויותר מזה, אם ישראל תערער את מוסדותיה הדמוקרטיים ואת התחייבויותיה לזכויות מיעוטים, היא תאבד את ההגנה של גרמניה, שהיתה תמיד כלי מכריע בדיפלומטיה שלה
מצב החירום הדמוקרטי של ישראל ממשיך לערער את "היחסים המיוחדים" בין גרמניה לישראל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וקנצלר גרמניה, אולף שולץ, בביקור באנדרטה ברציף 17, בברלין, ב-16 במרץ 2023 (צילום: חיים צח / לע"מ)
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וקנצלר גרמניה, אולף שולץ, עמדו בשבוע שעבר זה לצד זה ברציף 17, אנדרטת זיכרון בתחנת רכבת בברלין, המציינת את המקום שממנו גורשו אלפי יהודים מהעיר למותם מידי הנאצים. בנאומו הקצר הדגיש נתניהו את הקשרים ההדדיים ואת המחויבות של גרמניה לביטחון ישראל, ואמר: "אנו מברכים גם על הידידות של אלה ששותפים לדאגתנו, לערכינו ולרצוננו למנוע מהמשטרים הנוכלים והאידיאולוגיות המטורפות הללו להרוס את עולמנו. זו ברית מהימנה, ולדעתי מתבטאת במעמדנו כאן היום".
לא רק שמילותיו של נתניהו נשמעות די אבסורדיות בימים אלו – ויש שאמרו שהן מתארות במדויק את האידיאולוגיה שבה מחזיקים רבים משרי הממשלה הנוכחית – אלא שמאירועים אחרונים עולה שבברלין יש חששות עמוקים לגבי מידת השיתוף של "הערכים המשותפים" בין גרמניה לישראל. מצב החירום הדמוקרטי של ישראל ממשיך לערער את "היחסים המיוחדים" של גרמניה וישראל. וזו רק ההתחלה.
את הנימה השלילית הזאת אפשר היה לשמוע בהערותיו של נשיא גרמניה, פרנק-וולטר שטיינמאייר, לפני כשבועיים, על תוכניות ממשלת נתניהו לשינוי קיצוני של בית המשפט העליון ולצמצום כוחו לטובת בית המחוקקים. גם ביקורו האחרון של שר החוץ הישראלי אלי כהן לפני כשלושה שבועות, ב-28 בפברואר, בברלין, העלה ספקות משמעותיים לגבי עוצמתם של אותם "קשרים מיוחדים", והדגים את היחסים המתוחים בין שתי המדינות.
אבל זו תהיה טעות לראות במגמת המחלוקת הזאת בין ישראל לגרמניה תופעה חדשה לגמרי. למעשה, מגמה זו מחלחלת מאז שנתניהו חזר לראשות הממשלה ב-2009. מותג הפוליטיקה הסמכותנית והאי-ליברלית של נתניהו כרסם באמינותו כמנהיג שמקדם ערכים דמוקרטיים, והרחיק את ישראל תחת שלטונו מערכי האיחוד האירופי, לרבות גרמניה ושותפות ליברליות נוספות, כמו המפלגה הדמוקרטית בארה"ב.
עדות לכך ניתן לראות באפריל 2017, כשנתניהו סירב להיפגש עם שר החוץ של גרמניה דאז, זיגמר גבריאל, בירושלים, מכיוון שגבריאל סירב לבטל את השיחות עם קבוצות שמאל ישראליות במהלך ביקורו בישראל. ברלין מחתה, אך נשארה רגועה יחסית.
גבריאל אמר אז: "ישראל לעולם לא יכולה להיות סתם עוד מדינה עבור גרמניה. נדרשת התחשבות מיוחדת בעבר, ועד היום גם רגישות דיפלומטית מיוחדת. אבל אשמה היסטורית לא יכולה להוביל את גרמניה לקבל ממשלה בישראל שמתרחקת מערכים מסוימים שתמיד חלקנו".
דוגמה נוספת אפשר למצוא בדבריה של הקנצלרית לשעבר, אנגלה מרקל, במהלך ביקורה בירושלים באוקטובר 2021. מרקל אמרה לראש הממשלה אז, נפתלי בנט: "זו טעות לבסס את היחסים בין ישראל לגרמניה רק על זיכרון השואה". ההצהרה של מרקל נשמעת ראויה לציון במיוחד כעת, שכן נראה היה שהיא מבשרת את המתיחות הנוכחית ואת חוסר האמון בין שולץ לקואליציה של נתניהו, ואת התהום הנורמטיבית שנפערה בין הצדדים.
המתיחות קשורה גם לזיכרון השואה
חשוב ביותר להבין שאם ממשלת ישראל תצליח לקדם את החקיקה החדשה והשנויה במחלוקת, לברלין יהיה קשה יותר להגן על ישראל לאור הערכים האוניברסליים של זיכרון השואה. הדבר נכון במיוחד כאשר הקואליציה של נתניהו מבקשת לחוקק חוקים הפוגעים בערכים אלה, לרבות חינוך דמוקרטי וזכויות אדם.
הסיבה העיקרית לכך היא שהזיכרון הגלובלי של השואה משמש במדינות רבות באירופה, ארה"ב, קנדה ועוד, לתכלל את המובנים הרחבים של חוויותיהן של קבוצות מיעוט אחרות, כמו גם את הדרכים שבהן קולוניאליזם, גזענות ולאומיות תרמו לעליית הפשיזם ולרצח העם של מיליונים במאה ה-20, כולל כמובן את שואת יהודי אירופה.
מנגד, מושג "ייחודיות השואה" משקף הבנה צרה של השואה, המתמקדת אך ורק בחוויות של קורבנות יהודים באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, מבלי להתחשב בהקשרים ההיסטוריים, הגלובליים, החברתיים והתרבותיים הרחבים יותר שתרמו לאירועים אלו. גם גרמניה וגם ישראל עשו שימוש דיפלומטי מוגבר בתפיסת ה"ייחודיות" כדי להצדיק בנייה של היררכיית קורבנות ומבצעים.
מצד ישראל, רצח ששת מיליון היהודים בשואה היה רוע חסר תקדים, שהצדיק את הקמת המדינה, ייצור ביטחון המדינה היהודית, ומניעת "שואה שנייה". מהצד הגרמני, לאחר מלחמת העולם השנייה ופיצול גרמניה לשתי יישויות, גרמניה המערבית בחרה לקחת אחריות קולקטיבית בשם העם הגרמני על פשעי הנאצים, בעוד גרמניה המזרחית עמדה מנגד והתכחשה לאחריותה.
ב-1952, גרמניה המערבית חתמה על "הסכם השילומים", ופיצתה את ניצולי השואה באמצעות החזרת רכוש יהודי, ועידת התביעות ותשלום פיצויים למדינת ישראל. הפעולה הזאת לא היתה רק חסרת תקדים ותרמה לבניית מותג של "מגדלור מוסרי", אלא גם פתחה לגרמניה מסלול לחברות מחודשת בעולם המערבי. לאחר נפילת חומת ברלין בתום המלחמה הקרה ואיחוד גרמניה, תפיסת "המגדלור המוסרי" המשיכה להתקיים, במידה רבה עד היום.
עם זאת, חשוב לציין שגם בגרמניה ובישראל של 2023 נשמעים קולות של אינטלקטואלים, אנשי אקדמיה ורוח, שסבורים שתפיסת "הייחודיות" פוגעת בחוסן החברתי וביכולת להכיל סבל של מיעוטים אחרים ולחנך לדמוקרטיה ולזכויות אדם.
בשורה התחתונה, ניתן לייחס את המתיחות הנוכחית בין ישראל לגרמניה גם לתפיסות זיכרון השואה כפי שנותחו לעיל, ונראה כי ההפיכה המשטרית של נתניהו מביאה להפסד מוחלט בזירה זו עבור שתי המדינות.
הפגנה בברלין נגד ההפיכה המשטרית בזמן ביקורו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב-17 במרץ 2023 (צילום: נמרוד פלשנברג)
אם ההפיכה תצליח, הן ישראל והן גרמניה לא יוכלו עוד להשתמש בטיעון ייחודה של השואה תוך הדגשת הלקח האוניברסלי וההגנה על ערכי הדמוקרטיה. באופן ספציפי, ההפיכה של נתניהו ויריב לוין מערערת את הדמוקרטיה, ובכך מחלישה את הלקח העולמי של השואה.
בנוסף, השואה הצדיקה היסטורית את קיומה של ישראל ואת הצורך שלה להגן על עצמה מפני מדינות אחרות, במיוחד בגלל מחויבותה לדמוקרטיה. אם ישראל תחת ההפיכה המשטרית לא תצליח להגן על זכויות הפלסטינים ומיעוטים אחרים, הדבר עלול לעורר רגשות אשמה גרמניים על הסכם השילומים, שהציב את ישראל בעמדה נוחה במזרח התיכון.
בסופו של דבר, אם ישראל תערער את מוסדותיה הדמוקרטיים ואת התחייבויותיה לזכויות מיעוטים, הדבר עלול להחליש את יכולתה של גרמניה להגן על פעולותיה של ישראל על הבמה העולמית, שהיתה כלי מכריע בדיפלומטיה הישראלית.
ד"ר אלדד בן אהרון הוא חוקר ב-Peace Research Institute Frankfurt בגרמניה. הוא מתמחה ביחסים בינלאומיים, ביחסי החוץ של ישראל ובזיכרון השואה בעידן הגלובלי
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
