newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חי מהבידוד בגדה המערבית. תחנת רדיו מחברת בין קהילות

קבוצה של צעירים מבית לחם ורמאללה החליטו לא לתת לקורונה להכניע אותם. תוך כמה ימים הם הקימו תחנת רדיו ומשדרים מהבתים שלהם מוזיקה ותוכניות בישול ופוליטיקה. התגברות על הפרדה היא דבר פלסטיני, הם אומרים

מאת:

בימים שבהם מדינות סוגרות את גבולותיהן כדי להשתלט על מגפת הקורונה, תחנת רדיו אינטרנטית המשדרת מפלסטין מבקשת לייצר קהילה הנעדרת נוכחות פיזית. הפרויקט חיבר יחדיו קהילות פלסטיניות מופרדות וצבר גם עוקבים ברחבי העולם.

רצועת השידור של רוג'ה ח'ליף (עיצוב: מות'אנה חוסיין/טורבו)

רצועת השידור של רוג'ה ח'ליף (עיצוב: מות'אנה חוסיין/טורבו)

רדיו אל-חארה ('הרדיו של השכונה'), עלה לאוויר לראשונה ב-20 במרץ. הרעיון להקימו עלה במהלך שיחת פייסבוק בין האחים אליאס ויוסף אנסטאס לבין יאזן חלילי, המשדרים מבית לחם (הראשונים) ומרמאללה (האחרון).

ההשראה והמודל של הפרויקט הוא רדיו אל-חי בבירות, שהשיקו מג'ד אל-שיהאבי וחברים כאמצעי לשמור על קשר במהלך הבידוד. "הם היו מאוד תומכים", אומר חלילי. לחברים מביירות לא היה קשה להשיק בפלטפורמה שלהם עמוד עבור פלסטין, שכן לרדיו אל-חי כבר היה ניסיון קודם עם "סניף" תוניסאי, רדיו אל-חומה. נאמנים למסורת שקדמה להם, המייסדים הפלסטינים בחרו בשם שמתחיל באות ח' בערבית. כיום הפרויקט מונה חמישה "סניפים", עם תחנות גם בברלין ובסוריה.

האתר של הרדיו מכיל עמוד אחד בלבד, דליל למדי. בעקבות המודל של רדיו אל-חי, המייסדים תיארו את הסיפור של הפרויקט בכמה משפטים באותיות שחורות על רקע לבן: "זהו פרויקט שיתופי שהתחיל בבית לחם ורמאללה, אבל הוא יתרחב לערים נוספות ברחבי פלסטין ובעולם", נכתב. "נפתח את המרחב הזה להאזנה ולדיונים, כדי שנוכל לתקשר זה עם זה ולזכור זה את זה בימי הבידוד. אנחנו שולחים אהבה ותקווה לכולם, וניפגש בבריאות טובה. מוזמנים להאזין מחדר השינה לסלון, וגם בכיוון השני".

"כל העולם הופך שכונה אחת"

בעמוד הבית מופיעה גם תמונה של ראש אש"ף המנוח, יאסר ערפאת, הלוחש במתיקות דבר מה באוזניו של המנהיג האיראני אייתוללה חומייני. "בכנות, התמונה הזו פשוט היתה על הדסקטופ", אומר חלילי. אך מעבר לטעמי נוחות, השימוש בתמונה מבקש גם להזריק מעט הומור אל תוך המציאות הדיסטופית שהעולם חווה בגלל הנגיף, חלילי מוסיף. הבחירה בתמונה שמשדרת אינטימיות היא עקיצה תמימה לעבר הסדר החברתי החדש של בידוד.

"בין התמונה הזו לשם התחנה, 'אל-חארה', זה כאילו שכל העולם הפך לשכונה אחת", אומר אליאס. "בימים בהם הקרבה הפיזית בינינו אינה אפשרית, הרדיו מקרב אותנו זה לזה. זה מה שהתמונה הזו מביעה, פחות או יותר".

להקים תחנת רדיו אונליין זה דבר יחסית פשוט, כל מה שצריך זה לפטופ, מסביר יוסף. הקבוצה משדרת באמצעות רדיוג'אר, תוכנה המאפשרת להם לשדר רצועות חיות ומוקלטות כאחד. השלושה מגישים את הרצועות מביתם בתורנות, בערבוביה של ערבית ואנגלית. המאזינים יכולים על פי רוב לשמוע את נקישת המיקרופון שנכבה ונדלק.

"אתה למעשה משדר לבד מהבית. כלומר, אני פה עם אשתי והילד, כמובן, אבל אין לנו קהל חי שאתה יכול להרגיש את התגובות שלו", אומר חלילי. "אתה יושב לבד ואתה מתחיל לדמיין – האם הסאונד מגיע למאזינים? האם יש בכלל מאזינים? האם הסאונד מאוזן?"

בכל בוקר הם משתפים את תוכנית השידורים היומית באמצעות האינסטגרם. בעוד שהקמת הרדיו היתה פשוטה יחסית, עריכת התוכניות היא אתגר אמיתי, אומר חלילי. "זה מה שגוזל זמן. אבל בואי נגיד שבימים האלה, הזמן מצוי בשפע".

זאת איננה תחנת הרדיו אונליין הראשונה שיוצאת מבית לחם. לפניה פעל "רדיו נארד" וצריך לתת גם לו קרדיט, אומר רוג'ה ח'ליף, מייסד ומנהל פסטיבל הסרטים העצמאי בחיפה, המשדר מספר רצועות ברדיו אל-חארה. אך בעוד רדיו נארד גיבש באינסטגרם קהילת עוקבים של 750 איש במהלך מספר שנים, רדיו אל-חארה רשם לעצמו את אותו מספר עוקבים בתוך מספר ימים. "זה גדל מהר", הוסיף.

"השאלה היא איך אתה מביא תוכן, איזו קהילה אתה בונה סביב התוכן הזה, ואיך אתה משתף אותו", מוסיף ח'ליף. לדבריו, רדיו אל-חארה בחר בגישה נכונה באמצעות השקעה בשיווק ובחירת די-ג'ייז פופולריים שמנגנים "מוזיקה בעלת גוון דומה". גם התזמון עזר. "כמו שאומרים, הצורך הוא אבי ההמצאה".

הרדיו מציע מספר תוכניות יומיות, שמתחילות עם רצועת בישול בת 10 דקות בשעה 11 בבוקר עם השף פאדי קטאן, בשם "סבאח אל-יסמין: פטפוטיו של שף". ביום ההשקה, קטאן שיתף את סיפורה של מאפיה משפחתית בבית לחם והמשיך לדבר על שני סוגים של לחם פלסטיני: טאבון ושראק.

בשעה 3 וחצי אחר הצהריים עולה לאוויר מפאריז לאופולד למברט, העורך הראשי של מגזין Funambulist בתוכנית באותה השם. בכל פרק הוא שואל את האורח/ת את אותה השאלה: "מהי, עבורך, רגע של דה-קולוניזציה אמיתית?". ב-25 במרץ יוסף הציג את הפינה בהשמעת השיר "מלכתך היא זוחל" (Your Queen is a Reptile) של להקת Sons of Kemet, שיר מחאה נוקב נגד לאומנות ונגד המונרכיה הבריטית. בשעה אחת בלילה עולה לשידור כרים קטאן, אחיו של פאדי, עם התוכנית "אוקיינוס של חצות", שתוארה באחד מקידומי האינסטגרם שלו כ"פופ עירוני לא יומרני, קצף והגיגים קוסמיים בשביל ליל נדודים מתודלק בחרדה הכי רגועה שהיתה לכם בחיים".

"כשאין קרבה פיזית, הרדיו מחבר אותנו אחד לשני". רחוב ברמאללה בסגר הקורונה (צילום: פלאש 90)

"כשאין קרבה פיזית, הרדיו מחבר אותנו אחד לשני". רחוב ברמאללה בסגר הקורונה (צילום: פלאש 90)

"לפעמים המיקרופון פועל כשהבן שלי צועק"

בין התוכניות, אנשים מביירות ומברזיל משמיעים מוזיקה. יוסף מציין רצועה ששידר מישהו מעמאן עם צלילי העיר בזמן הבידוד. "אפשר לשמוע יותר קולות של טבע, אבל גם סירנות של משטרה, אם כי באופן אבסטרקטי".

פרופיל המאזינים מגוון כמו זה של המפיקים, אומר יוסף: אנשים מתחברים לתחנה מירדן, צרפת, ארה"ב, קנדה, שבדיה ומלזיה, בין היתר. שבוע מתחילת ההשקה, התחנה הגיעה לשיא של 200 מאזינים באותו הזמן, ו-25-30 מאזינים לתוכניות היומיות.

בתיבת הצ'ט של הפלטפורמה יש הודעות של מאזינים ממצרים, סקוטלנד ואוסטרליה. "שלום מבוקרשט, רומניה. שמרו על עצמכם ותיהנו מהרדיו", כתב אחד המאזינים. מאזין אחר העיר "חברים, אני חושב שהמיקרופון שלכם פתוח". "לפעמים המיקרופון פתוח כשהבן שלי צועק ושומעים את זה ברדיו", מסביר חלילי. "לדעתי זה מקסים. אחרי הכל, אנחנו משדרים מהבית, מהחיים שלנו. זה לא אולפן, אנחנו לא משדרים ממרחב אטום". לדבריו, התחושה הבוסרית והאורגנית היא חלק מהזהות של התחנה. כשאני שואלת אותו איך הוא מדמיין את הזהות הזו, הוא מתבדח: "ירוקה, לרוב", בהתייחס לצבע התעודות של התושבים הפלסטינים בשטחים הכבושים.

בזמן שהמייסדים עסקו בהתנסויות ובייעול התהליך, הם הסתמכו על רשת של בני משפחה וחברים שהמשיכו את השידורים. "הראשונים ששידרו היו חברים. אלה קשרים אישיים", אומר חליף. "הם הצליחו לעלות עם רצועה חיה חמש דקות אחרי שגייסו את הצוות שלהם, שהם די-ג'ייז. כל אחד תרם מה שהוא יכול". מות'נא חוסיין, מעצב גראפי מעמאן שאחראי על הלוגו של הרדיו ועל העיצוב הכללי, עיצב גם את הפוסטרים לפסטיבל הסרטים של חליף. הוא גם משדר בצהריים את התוכנית "אטלס", שמביאה בכל פעם מוזיקה מאזור אחר בעולם הערבי.

במטרה להרחיב את הרשת הזו, הבאנר בעמוד הראשי של אתר הרדיו מזמין מאזינים להציע רעיונות תוכן משלהם – איזה סוג מוזיקה הם רוצים לשמוע, לאיזה ראיון היו רוצים להאזין, או אולי טקסט כלשהו שהיו רוצים לקרוא – באמצעות האימייל או דרך לינק בעמוד הבית. "אנחנו לא מעוניינים רק במשקיפים מהצד או במאזינים פסיביים. להיפך, אנחנו רוצים קהל פרואקטיבי", אומר חלילי. "המטרה שלנו היא הפקה דיגיטלית חיה המעוגנת בתוך הקהילה, חיה, מעודכנת ורלוונטית". לטענת המייסדים, המבנה הקהילתי-קואופרטיבי שנמצא עדיין בתהליך גיבוש הוא חלק מזהות הפרויקט ממש כמו התוכן.

"הפרויקט הזה הוא מרכז תרבותי באוויר, והוא במה עבור אמנים, מפיקים ויוצרי תרבות להציג את רעיונותיהם", אומר אליאס. "אנחנו מקווים שזה יקדם הלך רוח ניסיוני בתוכנו ובקהילה הרחבה".

לשלושה רקע משותף בתחום האומנויות. האחים אנסטאס באים ממשפחה של אדריכלים בבית לחם. אחרי שחזרו מלימודיהם בפריז ב-2010, הם הרחיבו את עסקיהם לעיצוב רהיטים, והקימו קהילת בעלי מלאכה שמתמקדים בייצור תעשייתי של רהיטים. חלילי הוא אדריכל ואמן חזותי, וחבר פקולטה בקולג' בארד.

"הרדיו התחיל כמשהו ספונטני, אבל הוא מעוגן בפעילות התרבותית שלנו בעבר ובהווה", אומר חלילי. "עם התפרצות המגפה, במקום לעצור את הפעילות שלנו, עברנו במהירות לפעול בפלטפורמה אחרת".

היכולת לעשות את המעבר הזה באופן מהיר וחלק היא חלק מהמשמעות של להיות פלסטיני, הוא מוסיף. מציאת דרכים לעבוד ביחד מתוך קהילות מבודדות גיאוגרפית היא לא דבר זמני, אלא משהו שהפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי נאלצו ללמוד לעשות במשך עשורים. "ההפרדה הזו, היעדר היכולת להגיע אלה לאלה, גרמו לנו לחשוב ללא הרף על דרכי תקשורת חלופיות", מוסיף חלילי.

הנרייט שקר היא כתבת ועורכת במגזין 972+ שם הופיעה הכתבה במקור. תרגמה מאנגלית: אורלי נוי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
בניין שהופצץ בהתקפה אווירית ישראלית ברפיח, ב-4 במרץ 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

בניין שהופצץ בהתקפה אווירית ישראלית ברפיח, ב-4 במרץ 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

המצב ברפיח מידרדר, ותושבים בורחים למרכז החרב של עזה

האיומים בפלישה, המתקפות המתגברות והתנאים הקשים באוהלים, דוחקים פלסטינים רבים לעזוב את "המקום הבטוח" האחרון ברצועת עזה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf