חילונים וליברלים תתעוררו, שלא תגיעו למצב שלנו

הפרדה מגדרית בבית כנסת במאה שערים, ב-2019 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

כבר שנים שאני אומרת לחברות פעילות פמיניסטיות חילוניות שהן צריכות לעשות סוויץ' במוח, להפסיק לחשוב שהן דומות לפעילות פמיניסטיות בצרפת ובגרמניה, ולהבין שהן יותר דומות לפעילות פמיניסטיות בטורקיה ובתוניסיה – ואז המאבק שלהן יהיה פחות מתסכל, יותר מחובר למציאות של מדינת ישראל, ומשהו שאפשר לעמוד בו נפשית ומנטלית בצורה טובה יותר.

הבחירות האחרונות ממחישות את זה. המהפכה המשטרית שעומדת לפתחנו בסך הכל תהפוך את ישראל לתואמת את האוכלוסייה שלה, שהיא בחלקה הגדול מאד דתית-מסורתית, שמרנית, לא ליברלית, וגם לא ממש דמוקרטית.

קחו אותנו, בני האוכלוסייה החרדית לדוגמה. מערביות? ליברליות? שוויון? דמוקרטיה? פמיניזם? על מה אתם מדברים? בקהילות החרדיות המרכזיות עדיין אוסרים על נשים להוציא רישיון נהיגה. אפילו בסעודיה זה כבר לא כך. להט"ביות? ההומואים והלסביות שבקרבנו חיים מאה אחוז בארון, כשהחלופה היא ניתוק חלקי או טוטלי מהמשפחה והוקעה מהקהילה.

חופש בחירה? סלולרי כשר זה ממש לא בחירה אצל רובנו, אלא מספר טלפון שכולל קידומת מיוחדת שמאפשרת לזהות אותו ככשר (באדיבות כנסת וממשלת ישראל), שבלעדיו אי אפשר לרשום ילדים למוסדות חינוך. הפרדה מגדרית קיימת מגיל 3 ועד בכלל, כמעט בכל מקום. נשים הולכות לרב כדי לקבל היתר למנוע ילודה. ו-100% מהאוכלוסייה חושבים לפני כל החלטה שהם מקבלים אם זה לא ימנע את הקבלה של הילדים שלהם לבית הספר.

בחירות? בבני ברק אין באמת בחירות כבר עשרות שנים. ראש העירייה ממונה בהסכמים בין ראשי המפלגות החרדיות השונות, וכך גם חברי המועצה. גם על הבחירות לכנסת החרדי הממוצע לא מסתכל כעל זכות, אלא כעל מצווה. אז גם אם מחר ישראל הופכת להונגריה, פולין או טורקיה, מבחינתנו לא יהיה באמת הבדל גדול בחיי היום יום. מקסימום ההתנהלות אצלנו בשכונה תתרחב לכלל מדינת ישראל. ונסתדר כמו שהסתדרנו עד עכשיו.

טלפון כשר בבני ברק, ב-2022 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

בערך חצי ממה שנכון לאוכלוסייה החרדית, נכון גם לאוכלוסייה החרד"לית. חלקים גדולים מכלל הציונות הדתית יסכימו לוותר על דמוקרטיה, כדי שחס וחלילה לא יקומו יום אחד בבוקר ויגלו ששוב רוצים לפנות התנחלויות.

הרוב בשני המגזרים האלה מאמין בעליונות יהודית, ובשוני מוחלט בין תפקידי הגברים והנשים בעולם. כל הדיבורים היפים על שוויון אזרחי, מגדרי, לאומי, גזעי וכו' לא מעניינים אותם בשום צורה. בעיניהם שוויון זה רע, המצאה של חילונים, ואי שוויון זה טוב – זה מה שאלוקים רוצה (כמובן שיש אנשים שמאמינים שזו לא היהדות באמת, לא התורה באמת, לא ההלכה באמת, לא מה שאלוקים רוצה. יש דבר כזה שמאל אמוני, אבל זה עניין אחר).

גם האוכלוסייה הערבית/פלסטינית משני צידי הקו הירוק היא חברה דתית ושמרנית בחלקה הגדול. אבל מעבר לכך, קשה לומר שהדמוקרטיה הישראלית שירתה אותם נאמנה. הם כמובן יהיו הראשונים להיפגע מההפיכה הזאת, אבל גם עכשיו הם לא נהנים משוויון או מדמוקרטיה (כמובן ברמות שונות לחלוטין אם הם אזרחי המדינה או תושבי השטחים).

ומה עם החילונים והמסורתיים בשכונות ובפריפריה? בכל מה שקשור לפרנסה וביטחון תעסוקתי, מה יצא להם מכל הדמוקרטיה הליברלית הזו, אחרי שנים של הפרטה וקפיטליזם דורסני, בתמיכת בתי המשפט ומערכות החוק והסדר הנוכחיים? כל המרכז-שמאל הליברלי הלא סוציאליסטי מעולם לא עבד בשבילם. אז עכשיו, כשהדמוקרטיה עצמה בסכנה, לא פלא שזה לא כל כך מעניין אותם, או שקשה להם להחליט מי אוהב ומי אויב, מה ישרת אותם ומה לא, ואיפה האינטרסים שלהם נמצאים.

מדינה הופכת לדיקטטורה פופוליסטית כשהעם שלה מאפשר את זה. והעם שלנו בחלקו הגדול רוצה את זה, ובחלקו זורם עם זה. זה לא אומר שצריך להרים ידיים. אתם – הליברלים החילונים, קפיטליסטים וסוציאליסטים כאחד, שמאלנים וימנים כאחד, וכל אלה שמבינים שזה לא נחמד בכלל לחיות במדינת בני ברק, צריכים להיאבק בכל הכוח כדי לעצור את זה.

חלק מבנות ומבני האוכלוסיות שפירטתי פה, ואני ביניהם, יצטרפו אליכם במאבק הזה – אבל הפעם זה המאבק שלכם. אתם כנראה הולכים לחוות את השינוי הכי גדול, הרבה יותר מאיתנו. לנו אין כל כך מה לאבד, כי לא גדלנו ואנחנו לא חיים במרחבים דמוקרטיים – ליברליים. אבל לכם יש הרבה מאוד מה לאבד.

אז למען השם, אלה מכם שעדיין ישנים, תתעוררו! ואלה שכבר התעוררו, תגבירו את לחיצת הרגל על הגז. תשביתו את המדינה! תחסמו כבישים! תשרפו את הרחובות! תעלו לכנסת! תפגינו מול הבית של כל אחד ואחד מחברי הקואליציה, ותטרידו אותם בוואטסאפים ובטלפונים. תעשו הכל כדי לעצור את זה עכשיו. אחר כך זה יהיה הרבה יותר קשה.

וגם אם תפסידו הפעם, אל תאבדו תקווה. הסבים והסבתות שלנו עברו דברים גרועים בהרבה, ועמדו בזה. אתם ככל הנראה תצטרכו להתרגל לחיות כמו שחלקים רחבים בחברה הישראלית חיים גם עכשיו, אבל תוכלו להצטרף למאבקים שאנשים ונשים מנהלים בתוך המרחבים הלא ליברליים האלה כבר היום – מאבקים לשוויון, לחיים בכבוד ולזכות הבחירה. אנחנו איתכם היום כדי שלא תצטרפו אלינו מחר. ובכל מקרה נמשיך להיאבק ביחד, ובסוף ננצח.

מיכל צ'רנוביצקי היא מנהלת תוכניות חרדים בקרן ברל כצנלסון