newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חברי הכנסת הערבים - עכשיו אנחנו דורשים דין וחשבון

הציבור הערבי דוקא לא החרים את הבחירות והצביע בשיעורים דומים לאלה שלפני עידן המשותפת. הבעיה היא היוהרה של המפלגות ומנהיגיהן, התעלמות מהציבור הבדואי, וירידה בכוח הייצוג הנשי

מאת:

ברגעים אלו בהם בנט ושקד מקיאים את הנשמה מהדייסה שבישלו לעצמם עם העלאת אחוז החסימה, ובעוד הבסיס של ביתם החדש בהתנחלות לו קראו הימין החדש בקריסה, קשה להימנע מרגעי הנחת האלו של שמחה לאיד, למרות תוצאות הבחירות שמגלגלים לפתחנו את תואמי איתמר בן גביר עם סמוטריץ׳ בסל אחד.

בעיני רוחי אני מדמיינת את חברי המפלגות הערביות מתאוששים ממערכת בחירות מתישה ומבישה במידה שווה, וכמנהגי מנדבת את הפרשנות שלי לתוצאות הבחירות. חברים, הגיעה שעת חשבון הנפש. הנה כמה נקודות:

אין בחברה הערבית שום מפלגה שיכולה לעבור אחוז ההצבעה בצורה עצמאית. (פלאש 90)

1. הפלסטינים בישראלים לא ממש רוצים להחרים את הבחירות. רוב הציבור מתעניין בפוליטיקה, יש לו עמדות ולא מעט טענות, בחלקן מוצדקות, וגם ציפיות לא ריאליות לפעמים, והרבה הרבה אכזבות.

הקמפיין להחרמת הבחירות בחברה הערבית, בלי שנדע מי מממן אותו בפועל ומאיפה הגיעו שלטי הרחובות הדיגיטליים הקוראים להחרמה בערים ובכפרים הערבים, היה נוכח בשיח הציבורי הערבי. היתה תחושה שתנועת החרם נגד הבחירות צוברת תאוצה ומושכת אליה הרבה צעירים בעיקר. אני לא אתפלא אם נגלה יום אחד שהימין הוא זה שמימן את התעמולה שאף אחד לא לקח עליה אחריות.

תוצאות הבחירות מלמדות אותנו ששיעור ההצבעה של הערבים חזר לנוע קצת מעל החמישים האחוזים, בדיוק כמו שהיה במערכות הבחירות בעבר, לפני עידן הרשימה המשותפת, אז 64% אחוז מהציבור פקד את הקלפיות.

דפוסי ההצבעה אלו, מאה אלף קולות שהלכו למפלגות ציוניות והאלפים שהצביעו מרץ והצילו אותה לדעתי, והבוחרים שחיכו בבית עד הרגע האחרון, כל הנתונים האלו מראים לנו שתנועת החרם האידיאולוגית וההיסטורית היתה מאז ומתמיד זניחה, תמיד בסביבות 10 אחוז מהמצביעים הפוטנציאליים.

עובדה שאזרחים יצאו בסוף להצביע בשעתיים האחרונות, כאשר המצב היה ממש קריטי ומנהיגי המפלגות ופעילים בולטים ברשתות החברתיות התחננו בפניהם. הלב הערבי הרגיש נחלש, המצביעים ריחמו על המועמדים, והערבים נהרו לקלפי בדקה התשעים, כועסים ומתוסכלים מפירוק המשותפת ונגעלים מפעילי הליכוד והתעלול השפל של מצלמות הריגול בקלפיות של הליכוד, רגשות שלא נכנסו למעטפות.

כל המפלגות הצעקניות שהבטיחו שהן יכולות לנצח לבד אבל מתוך ״אחריות לאומית״ הואילו לחבור יחד כי הם קשובים להלך הרוח של הרחוב הערבי שיושב שבעה על פירוק המשותפת – איך להגיד את זה בעדינות? שטויות במיץ עגבניות

2. מצטערת, ד״ר אחמד טיבי –  התנועה הערבית לשינוי (תע"ל) שווה שתיים ושתיים וחצי מנדטים, זה הכל. וגם זה מותנה בהתאחדות או בריצה משותפת עם מפלגה אחרת.

אני מבקשת להכיר בעובדות האלו בכל פעם שתעלה לפודיום לנאום מול קהל התומכים במפלגה הצהובה שלך. לפעמים מדד הפופולריות, חשיפה רבה והופעות תקשורתיות מבריקות עלולים לגרום לשיכרון חושים ואובדן החיבור למציאות.

אין ספק שהעשייה הפרלמנטרית של אחמד טיבי ואוסמה סעדי, מספר שתיים ברשימתו, ענפה ורבה. אני באמת מעריכה את ארבע השנים בהם תנועת האיש האחד הפכה להיות מסגרת פוליטית עם סימני מפלגה בהתהוות. אך המציאות משקפת לנו שהכוח הפוליטי הזה היה מנופח קצת, והראייה לכך היא שלא קבל ביטוי בספירת הקולות אפילו בעירו טייבה, שם שתי הרשימות הערביות קיבלו כמעט אותו מספר קולות. אני מאמינה שמנהיג אמיתי חייב לקחת אחריות ולהודות בטעות, עוד לפני טקס ההשבעה.

ארבעת המועמדות הפמיניסטיות של המפלגות הערביות: מימין למעלה עם כיוון השעון: ח"כ עאידה תומא סלימאן, היבא יזבק, אימאן ח'טיב יאסין, סונדוס סאלח. (צילומים: מרים אלסטר/פלאש 90, יח"צ בל"ד, רע"מ, תע"ל)

רק שתיים נכנסו. ארבעת המועמדות של המפלגות הערביות: מימין למעלה עם כיוון השעון: ח"כ עאידה תומא סלימאן, היבא יזבק, אימאן ח'טיב יאסין, סונדוס סאלח. (צילומים: מרים אלסטר/פלאש 90, יח"צ בל"ד, רע"מ, תע"ל)

3. התוצאות גם מלמדות אותנו שאין בחברה הערבית שום מפלגה שיכולה לעבור אחוז ההצבעה בצורה עצמאית. גם לא חד״ש הוותיקה שטענה לכתר ההנהגה של המשותפת. פשוט אין. כל המפלגות הצעקניות שהבטיחו שהן יכולות לנצח לבד אבל מתוך ״אחריות לאומית״ הואילו לחבור יחד כי הם קשובים להלך הרוח של הרחוב הערבי שיושב שבעה על פירוק המשותפת –

איך להגיד את זה בעדינות? שטויות במיץ עגבניות. בל״ד הייתה בסכנת הכחדה ממשית, ולתנועה האסלאמית אין מספיק כוח אפילו בערי המשולש הדרומי, שם צמחה ושגשגה שנים. מלבד בכפר קאסם, אין לה רוב בשום עיר או כפר גדול.

בצל ההסתה המתמדת של ראש הממשלה וחבריו, השמירה על הרשימה המשותפת הייתה מבטיחה לפחות 13 מנדטים אם לא יותר. כל חברי הכנסת הערבים צריכים לקחת אחריות ולהודות בטעות.

4. בכנסת הבאה לא יהיה נציג לחברה הבדואית. דרומה מכפר קאסם אין לערי המרכז והדרום שום ייצוג. אחרי ארבעה בדואים בכנסת העשרים, עשרת הח״כים הנוכחיים יישאו באחריות הגדולה להביא את הסוגיות הבוערות של הפלסטינים בנגב לדוכן הכנסת. איני יכולה להסתיר את ההקלה הקטנה שיש לי כפמיניסטית מהעובדה שאין לנו יותר נציע ערבי פוליגמיסט. גם היבה יזבק (מס' 2 בבל"ד) היתה מעדיפה נציג אחר מהדרום ברשימה של בל״ד רע״ם.

5. בעידן הפוסט משותפת, התיאוריה לפיה ההתמודדות בשתי מפלגות תוביל לתחרות גדולה בציבור ומאבק על כל קול ערבי, פשוט קרסה והוכחה כלא רלוונטית.

ארבע שנים ביחד בכנסת העשרים בלי בעיות כמעט, מלבד משבר הרוטציה, והבריתות התמוהות בין ארבע המפלגות – חד״ש עם היריב טיבי מצד אחד, והמפלגה האסלאמית השמרנית עם המפלגה הלאומית החילונית בל״ד מצד שני, הוכיחו לנו שאפשר לערבב בשר וחלב. אז למה אי אפשר להוסיף לסעודה גם אורז וחומוס? למה באמת פורקה המשותפת? עד היום אין תשובה משכנעת אחת. ככל שבוחשים בסיר הזה, נגעלים יותר מריח הכיסאולגיה שלו.

6. היתה לי תקווה לשמור על ייצוג הנשים הערביות בכנסת הנוכחית עם ארבע המועמדות המדהימות והשלוש שסיימו קדנציה טובה. נפרדנו מניבין אבו רחמון וחנין זועבי. כעת היבה יזבק ועאידה תומא סולימאן יצטרכו לעבוד מאד קשה כדי לייצג מעל חצי מיליון נשים פלסטיניות וארבעה מיליון נשים בישראל בכנסת גדושה גנרלים, חברי כנסת חרדים ושוביניסטים למיניהם. שיהיה להן בהצלחה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf