השמאל הספרדי ניצח אך מוקדם לנבא את פני הממשלה הבאה
המפלגה הסוציאליסטית אמנם ניצחה ומפלגת הימין המסורתית התרסקה, אך הימין הפשיסטי נכנס לפרלמנט והשמאל הרדיקלי איבד מכוחו. כעת השאלה איזו קואליציה יגבש סאנצ'ס – כזו המציגה מצע שמאלי ברור או קואליציה שנשענת על הימין-מרכז
אנטוניו מאצ׳דו (Antonio Machado, 1875-1939), מגדולי המשוררים הספרדים, כתב בתחילתה של המאה העשרים את השיר ״ספרדי קטן״ (Españolito), ובו נאמר:
ספרדי קטן הבא אל
העולם, ישמרך האל
אחת משתי הספרד
עתידה להקפיא את ליבך
בסבך הפרשנויות לשיר, כמעט הכול מסכימים שספרד האחת היא זו השמרנית, הקתולית, הריאקציונית, המצ׳ואיסטית; ואילו השנייה היא הרפובליקנית, החילונית, הפרוגרסיבית, שמבטיחה את שחרור האישה.
למרות מראית העין שנוצרה עם מותו של פרנקו (1975) וכינונה של המלוכה החוקתית בשנת 1978, הקרע בין שתי האֶספּניות לא התאחה. כך, בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-28 באפריל, בנוסף לוויכוח המר על הבעיות שנוצרו בעקבות השבר הכלכלי-חברתי שהחל בשנת 2008 – אבטלה חמורה, בעיקר בקרב הדור הצעיר המשכיל, פגיעות קשות במדיניות הרווחה, הגירה של מיליון ספרדים ממולדתם ועוד – מרחפות באוויר עוד שורה של סוגיות עקרוניות ששורשיהן בעבר הרחוק יותר. גם אם נדמה שהן עומדות במקום שני או שלישי בסולם הדאגות של ״הספרדי הקטנצ׳יק״ שעומד לפני תיבת הקלפי, הרי הן מתערבבות ללא הרף במחלוקות הפוליטיות המציינות את קו השבר בין הימין לשמאל, ותכופות הן יוצרות גם סדקים נרחבים בכל אחד מהגושים.
לראשונה בתולדות המדינה הקים ממשלה עם רוב נשי. פדרו סאנצ'ס (ויקיפדיה CC BY-SA 3.0 es)
ההתמודדות עם הדיקטטורה הפראנקיסטית
בשונה מארצות אחרות, כמו גרמניה, ארגנטינה, צ׳ילה, שסבלו גם הן מדיקטטורות פאשיסטיות-צבאיות, ספרד, עם המעבר לדמוקרטיה, בחרה שלא להתמודד עם עברה, שלא לערוך חשבון נפש ולא להעמיד לדין את האחראים לעינויים ולרצח ההמוניים (כמיליון אסורים, מחצית מהם במחנות ריכוז, כמאה וחמישים אלף מוצאים להורג, רובם בירייה לאחר משפט צבאי בן 15 דקות); מה שההיסטוריון הבריטי פול פרסטון (Paul Preston) הגדיר: ״השואה הספרדית״.
הימין הספרדי, כגוש אחד, ממפלגת Vox הפאשיסטית (שזכתה לברכה נלבבת מטעם האחראי לקשרי חוץ של הליכוד), דרך מפלגת הימין המסורתית ה- Partido Popular(״המפלגה העממית״), וכלה במפלגת ״אזרחים״, החדשה יחסית (Ciudadanos), מתנגד באופן נחרץ לשינוי התחיקה בנושא זה. המפלגה הסוציאליסטית, שהעבירה בשנת 2007 את החוק ״הזיכרון ההיסטורי״ אודות מלחמת האזרחים והדיקטטורה הפראנקיסטית, גם היא הטילה וטו על הדרישה לעשות צדק, לפתוח מחדש את המשפטים ולפצות את הקורבנות. הסוציאליסט פדרו סאנצ׳ס, שזכה לניצחון מרשים בבחירות האחרונות, גם הוא מסתפק במחווה סמלית: בכוונתו להוציא את שרידי גופתו של פרנקו מהמוזילאום של ״עמק הנופלים״. רק מפלגת השמאל הראדיקלי – Unidas Podemos (״מאוחדות אנחנו יכולות״) ומספר ארגונים אזרחיים דורשים שינוי יסודי שיביא לריפוי אמיתי של המורסה הרעילה.
מלוכה או רפובליקה והפרדת הדת מן המדינה
כזכור, ההפיכה הצבאית של פרנקו, בהשתתפותם של היטלר ומוסוליני, הביאה לקיצה של הרפובליקה השנייה בספרד, שממשלתה נבחרה כחוק ובאופן דמוקרטי למופת. בערוב ימיו עשה פרנקו ״עסקה״ עם היורש לבית הבורבונים שהוא יתפוש את מקומו. משאל העם שנערך בשנת 1978 לאישור החוקה הציג אפשרות אחת בלבד: מלוכה חוקתית. לא התאפשר לספרדים להצביע בעד הרפובליקה. הימין כולו תומך במשטר הנוכחי, שמעניק לו יתרונות רבים. המפלגה הסוציאליסטית, גם היא הצטרפה אל הימין בנושא זה. כך למשל, לאחרונה פרסמה המאהבת לשעבר של המלך עדויות מפלילות נגדו, לכאורה. הסוציאליסטים יחד עם מפלגות הימין מנעו את הבאתו בפני ועדת חקירה פרלמנטרית.
בחוקה הספרדית נקבע העיקרון של הפרדת הדת מן המדינה. על אף פי כן, זוכה הכנסייה הקתולית ליתרונות רבים כאילו הייתה דת המדינה, בעיקר בתחום הפיננסים, אבל לא רק. גם בנושא זה לרוב חברה המפלגה הסוציאליסטית לימין.
קטלוניה וחבל הבאסקים
שני ״קוצים״ אלה זכו לטיפול אכזרי ביותר בתקופה הפרנקיסטית. הדיקטטור אסר אפילו על הלימוד והשימוש בשפות המקומיות, שהן שונות באופן מהותי מהקאסטיליאנית, השפה הרשמית של המדינה. במשך עשרות שנים פעלה מחתרת צבאית באסקית – ETA, שעל קורבנותיה נמנו אנשי כוחות הביטחון ואזרחים כאחד. לאחרונה התפרק הארגון מרצון, אך תחושות הייחודיות במחוז האוטונומי לא נמוגו.
חבל קטלוניה עלה שוב לכותרות לאחר שמנהיגי המפלגות הדורשות עצמאות, שיש להן רוב זעיר בפרלמנט המקומי, הובילו למשאל עם בנושא. השלטון המרכזי בהנהגת הימין במדריד הגיב בקשיחות רבה: בוטל הממשל האוטונומי לחבל, חמישה ממנהיגי הקטלאנים יושבים בכלא, אחרים משוטטים כגולים באירופה.
יש לדעת כי מבחינה מספרית גרידה, יש בקטלוניה רוב קטן למתנגדי העצמאות. למרות זאת, שוחרי ההפרדות שולטים בפרלמנט הודות לשיטת הבחירות שמעניקה יתרון לאזורים הכפריים על פני אלה האורבניים. הקונפליקט בקטלוניה שהסעיר את ספרד הוא אחד הגורמים המרכזיים להתפרצות הימין הקיצוני לזירה הפוליטית, ממנה הוא נעדר כמעט לגמרי בארבעים השנים האחרונות.
מבחינה מספרית גרידה, יש בקטלוניה רוב קטן למתנגדי העצמאות. משאל העם בקטלוניה (פליקר CC BY-NC 2.0 Assemblea.cat)
משטר רב-מפלגתי
מאז קבלת החוקה בשנת 1978 הייתה ספרד דמוקרטיה דו-מפלגתית. שלטו בה לסרוגין מפלגת הימין, ״העממית״, והמפלגה הסוציאליסטית. המפלגה העממית הייתה בהרבה מובנים היורשת הישירה של הפראנקיזים. המפלגה הסוציאליסטית, לעומת זאת, הגיחה אל הזירה הפוליטית הדמוקרטית כמי שניהלה מאבק גבורה בדיקטטורה. אלא שבחלוף הזמן הלכו ונמחקו הסימנים המבדילים ביניהן, בעיקר בשלושה תחומים: המפלגה הסוציאליסטית בהיותה בשלטון הקימה ארגון טרור משלה על מנת להיאבק בארגון הבאסקי. רוב קורבנותיו של הארגון הזה היו אזרחים חפים מפשע.
ההבדלים בהשקפה החברתית-כלכלית שבין שתי המפלגות הלכו ונמחקו. המפלגה הסוציאליסטית אימצה את המדיניות הניאו-ליברלית והיא אשמה בדיוק כמו מפלגת הימין ביצירתה של בועת הנדל״ן שהייתה גורם מכריע בהתפרצות המשבר הכלכלי בשנת 2008.
לבסוף, שתי המפלגות היו נגועות בשחיתות קשה שפשטה בכל דרגי הממשל.
המשטר הדו-מפלגתי בספרד הגיע לקיצו ב-15 במאי 2011: תנועת המחאה של ״הזועמים״ שהתחילה ב״כיכר סול״ במדריד פשטה במהרה ברחבי חצי האי האיברי ושינתה לחלוטין את המפה הפוליטית. בעקבות תנועת המחאה קמו שתי מפלגות חדשות: Podemos, מפלגת שמאל ראדיקלית שביקשה ליישם את האידיאלים של תנועת המחאה בחיים הפוליטיים המוניציפליים והארציים כאחד; ו-Ciudadanos, ״אזרחים״, מפלגת ימין-מרכז, שהתיימרה להיאבק בשחיתות. בשנת 2017 נפרדה קבוצת פעילים ממפלגת הימין ״העממית״ ויחד עם קבוצות קיצוניות אחרות הקימו את Vox הניאו-פאשיסטית בכוונה להתמודד בבחירות.
תוצאה חשובה אחרת של תנועת המחאה של ״הזועמים״ הייתה הפמיניזציה של הפוליטיקה. עוד בימים הסוערים של כיכר סול קבעו המתקוממים, נשים וגברים כאחד, כי ״המהפכה תהיה פמיניסטית, או שלא תהיה״. בשונה מרוב הארצות שבהן פרץ הפמניזם אל מרכז הבמה, בספרד לא הסתפקו בשיוויון זכויות ובתיקון העוול המצ׳ואיסטי המתמשך מזה מאות שנים. במונח ״פוליטיקה פמיניסטית״ התכוונו לפוליטיקה של חמלה, מכילה ואמפטית. אחד הביטויים ליישום תפישה זו היה הפתיחות כלפי הפליטים מאפריקה ומהמזרח התיכון, שלא נמצא דומה לה בארצות אירופה, פרט ליוון.
המדינאי שנתן את האות לשיתוף משמעותי של נשים בממשל היה ראש ממשלת ספרד בין השנים 2004-2011, הסוציאליסט חוסה לואיס סאפטרו. הוא מינה לתפקידים הבכירים בממשלתו נשים כמעט כמספר הגברים. יותר מכל הדהים את העולם ההיספני ״הגברי״ כשמינה את כרמה צ׳קון, צעירה קטאלנית, שהייתה בחודש החמישי להריונה, כשרת הצבא (יש האומרים שהיא הייתה שרת הצבא הטובה ביותר בהיסטוריה של ספרד).
ראש הממשלה הנוכחי, הסוציאליסט פדרו סאנצ׳ס, הלך בעקבותיו. לא רק שהוא מינה נשים לתפקידים הבכירים ביותר, אלא לראשונה בתולדות המדינה הקים ממשלה עם רוב נשי.
הבחירות הכלליות
ב- 28 לאפריל ניצחה המפלגה הסוציאליסטית בראשות מי שעומד בראש האגף ״השמאלי״ שלה ושעד לאחרונה כונה בזלזול גלוי על ידי יריביו במפלגה el guapo, ״היפה״. הסוציאליסטים זכו ב-123 מתוך 350 מושבים בפרלמנט (הקורטס). התוצאה הבולטת השנייה היא התרסקות מפלגת הימין המסורתית, ״המפלגה העממית״, אשר איבדה כמעט שני שליש מהמושבים שלה. יש לכך סיבות רבות, אבל העיקריות הן השחיתות הנוראה שבה התפלשה המפלגה הזאת, על כל דרגיה. חלק נכבד ממצביעיה נהר אל מפלגת ״האזרחים״, הימין-מרכז, שבסוגיית קטלוניה מגלה עמדה קשוחה וקיצונית יותר אפילו מהמפלגה העממית. שנית, חלק אחר, הימין הקשה, הניאו-פאשיסטי, עזב, כאמור, את המפלגה והשתתף ביצירת המפלגה החדשה, Vox. זו נכנסה לראשונה לפרלמנט (24 מושבים) ומהווה את הצלע השלישית של משולש הימין.
מפלגת השמאל הרדיקלי, Unidas Podemos, ״מאוחדות אנחנו יכולות״, ספגה גם היא מכה משמעותית כשאיבדה 25% אחוז ממצביעיה (צנחה מ-20% ל-14.5%), ויותר מכך הפסידה מושבים בפרלמנט (שיטת הבחירות הקיימת מעניקה עדיפות ברורה למפלגות הגדולות) לטובת המפלגה הסוציאליסטית. התופעה מוכרת לנו: מצביעי שמאל ״קשה״ נותנים קולם למפלגה אחרת אף שלא מזדהים עם עקרונותיה מתוך מחשבה נואלת שזו הצבעה ״יעילה״. על יעילותה של ההצבעה ניתן ללמוד מן העובדה שהמפלגה הסוציאליסטית מבקשת לשלוט לבדה (עם תמיכת מפלגות אחרות שתשארנה מחוץ לממשלה), או להקים קואליציה עם מפלגת הימין-מרכז, ״אזרחים״.
״אונידאס פודמוס״ הייתה במשך שנים קורבן למסעים של עלילות שקר נגדה ונגד מנהיגיה, כאילו הם מקבלים תשלום ישירות מאיראן ומוונצואלה. העלילה נרקמה על ידי קציני משטרה שיושבים עתה בכלא והופצה ברבים ללא הרף בכל אמצעי התקשורת במקום הבולט ביותר. כשהתבררו השקרים והתגלו המעלילים נמנעו אמצעי התקשורת לפרסם זאת ברבים, כפי שעשו עם העלילות.
השמאל הרדיקלי שילם גם את מחיר השגיאות החמורות של מנהיגיו. הם, שהבטיחו ״פוליטיקה מסוג חדש״, היו עסוקים ללא הרף במלחמות אישיות ובפילוגים, ככול מפלגת ממסד ותיקה.
ומה עכשיו?
בהתבסס על תוצאות הבחירות, ״אונידאס פודמוס״ דורשת להקים ממשלת קואליציה שמצעה שמאלי בברור; פדרו סאנצ׳ס הסוציאליסט, לעומת זאת, נוטה למשול לבד, או תוך השענות על הימין–מרכז.
התמונה הפוליטית תושלם בספרד רק עם הבחירות המוניציפליות ולפרלמנטים האוטונומיים, שתתקיימנה ב-26 במאי. בבחירות אלו שנערכו לפני כשלוש וחצי שנים כבש השמאל הראדיקלי 12 עיריות בחצי האי האיברי, ביניהן מדריד (מנואלה כרמנה) וברצלונה (אדה קולאו). בערים אלו התחוללה מהפכה של ממש ששינתה באופן מהותי את חיי התושבים. ההשקעות ברווחה חברתית הוכפלו ויותר, הובטחה אספקה שוטפת של מים, חשמל וגז גם למשפחות שאין ביכולתן לשלם. ניהול העיריות עבר תהליך דמוקרטיזציה משמעותי ביותר. העיר שבה ונעשתה לבעלת המשאבים החשובים שבתחומה: חשמל ומים, לאחר שאלה הופרטו על ידי ראשי עיר קודמים מהימין ומהמפלגה הסוציאליסטית. יתר על כן, לתדהמת כל הצופים, ביניהם הבנק של ספרד, למרות הגידול הרב בהוצאות לרווחת התושבים, הצליחו ״עיריות השינוי״ להקטין באופן משמעותי את חובות העיריות שנצברו במשך עשרות השנים הקודמות.
אלא שלמרות הישגים אלה, חסרי התקדים, ההצלחה אינה מובטחת כלל. השמאל הרדיקלי נגש לבחירות מפורד ומפוצל.
רון ברקאי, פרופ׳ (אמריטוס) להיסטוריה של ימי הביניים, אוניברסיטת תל אביב. סופר ומתרגם.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
