newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עיצומי הפסיכולוגים החינוכיים: "מטפלים בטפסים במקום בילדים"

המצב הביטחוני מקשה לעורר מודעות ציבורית לעיצומים שנוקטים הפסיכולוגיים החינוכיים, אך קיים קשר ברור בין הדברים. דווקא בזמן משבר שרודף משבר, היינו רוצים שילדינו יקבלו תמיכה וסיוע מיטביים בתחום הפסיכולוגי – והם לא

מאת:

בתוך טירוף המלחמה, לא קל לעורר מודעות ציבורית לעיצומים שנוקטים הפסיכולוגים החינוכיים החל מיום שלישי השבוע. אולם יש קשר ברור בין הדברים: ראשית, משום שדווקא בעת משבר ביטחוני (שמגיע מיד אחרי משבר הקורונה), היינו רוצים שילדינו יקבלו תמיכה וסיוע מיטביים בתחום הפסיכולוגי. והם לא.

שנית, במבט רחב יותר, העיצומים מעידים על ריסוק השירותים החברתיים, בדיוק כפי שהמלחמה מעידה על ריסוק הביטחון האישי. בשני המקרים הממשלה בוגדת באזרחיה, ובמיוחד באלה המוחלשים.

אילוסטרציה: pixabay

אילוסטרציה: pixabay

הפסיכולוגים החינוכיים הכריזו על סכסוך עבודה משום שמאז החלת הרפורמה בחינוך המיוחד, הוכפל העומס הבירוקרטי המוטל עליהם, והם מכלים את מרבית זמנם במילוי טפסים ובדיוני ועדות. זמן בירוקרטי זה הוא על חשבון זמן טיפול בצרכים של המורים והתלמידים בבתי הספר, שכן מבנה המשרה שלהם והיקפה לא השתנו.

כפי שאציג בהמשך, הרפורמה בחינוך המיוחד לא נועדה לשרת את התלמידים המיוחדים, את הוריהם או את הצוותים החינוכיים. מדובר ברפורמה של הכבדה בירוקרטית, שנועדה להציב חסמים בדרך לאישור הסיוע לתלמידים, ככל הנראה על מנת לחסוך בתקציב.

במסגרת העיצומים, הפסיכולוגים החינוכיים אינם משתתפים בוועדות האפיון של החינוך המיוחד, ועל כן הוועדות אינן יכולות להתכנס. הנפגעים הישירים הם תלמידי החינוך המיוחד, שנזקקים להכרעות באשר לזכאותם לסיוע בשנת הלימודים הבאה.

אפשר להתנחם ברווח העקיף: בזכות זה שהפסיכולוגים לא יושבים בוועדות, הם מנצלים את זמנם על מנת להעניק טיפול מקצועי למי שזקוקים להם.

"אנו מודעים וכואבים את העובדה שתהייה פגיעה זמנית בוועדות ובילדים", כתב במכתב פתוח להורים ד"ר יובל הירש יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר, אולם "אנחנו רוצים ללוות את הסיוע לילדים שלכם לאורך זמן, ולהיות מעורבים לא רק בוועדות המאשרות משאבים אלא גם בתהליכי הלמידה וההתפתחות, לפני נקודת ההגעה לוועדה וגם אחריה".

מחסור כרוני בפסיכולוגים חינוכיים

הפסיכולוגים החינוכיים הם בעלי הסמכות המקצועית בתהליך האבחון וההשמה של ילדים עם צרכים מיוחדים. אלא שזה רק אחד מתוך 16 תפקידיהם המוגדרים.

בנוסף, עליהם לזהות "צרכים של המסגרת החינוכית לקידום בריאות הנפש של התלמידים"; לגבש "תוכנית עבודה שנתית לביצוע התערבויות פסיכולוגיות חינוכיות"; לבצע הערכות פסיכולוגיות וטיפול פסיכולוגי בתלמידים; להעניק "הדרכה, ייעוץ וטיפול פסיכולוגי להורים ולמשפחות התלמידים"; להעניק ייעוץ פסיכולוגי "למנהלי המוסד החינוכי ולצוותיהם"; להעניק ייעוץ וטיפול לתלמידים, להורים ולמורים במצבי חירום ומשבר ועוד.

עבור כל הטוב הזה, נקבעה מכסה של משרת פסיכולוג חינוכי אחת לכל 1,000 תלמידים, לרבות הוריהם ומוריהם. אתם מבינים שזאת בדיחה. וזה עוד לפני שהזכרנו שהשכר הוא משפיל, ולכן יש מחסור כרוני חמור בפסיכולוגים חינוכיים. לפי הערכות, נכון להיום יש בישראל פסיכולוג חינוכי אחד לכל 3,000 תלמידים!

בירוקרטיה ככלי לצמצום מספר התלמידים המיוחדים

הפגיעה בתפקיד הפסיכולוגים החינוכיים התרחשה בשנתיים האחרונות, לנוכח הרפורמה בחינוך המיוחד.

בקצרה: משרד החינוך הפעיל את הרפורמה ב-2019, והציג אותה כיישום של ההמלצות המקצועיות של ועדת דורנר. האמת היא אחרת: משרד החינוך לא השלים היערכותו ליישום ההמלצות, שהרי המנכ"ל בעצמו הודה אז שחסרים לשם כך 900 מיליון שקל. גם הכשרת המורים לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים טרם בוצעה, ובטח השלמת העזרים וחדרי הלימוד הנדרשים לצורך קליטת המשולבים בבתי הספר הרגילים.

למעשה, הרפורמה נועדה להתמודד עם הגידול העצום שחל במספר הילדים שפנו לאבחון כילדים מיוחדים. מספרם גדל בקצב הגדול פי ארבעה מהגידול הטבעי במספר התלמידים. כל ילד כזה נזקק לתקציב מוגדל, ולמשרדי האוצר והחינוך לא היה מענה.

כדי לעצור את השיטפון, כך למיטב הערכתי, החליטו במשרד החינוך לחזק את שליטתם בוועדות האבחון, ולהכביד את המסלול הבירוקרטי שהורים וילדיהם נדרשים לעבור בטרם יזכו להכרה ולסיוע.

ואכן, באוגוסט 2020, דיווחתי כאן על מחקר שבו נאספו עדויות של הורים על מסלול ההשפלה הבירוקרטי שהם עוברים לקראת הכרה בילדיהם כמיוחדים. למשל, הורים רבים העידו כי הרגישו שהוועדות פועלות בהתאם למכסות תקציב שהמשרד הקצה ליושבי ראש הוועדות. "המערכת לא לטובתך, היא תמיד לרעתך […] חוק יבש ותקציב, זה מה שמעניין אותם ולא טובת הילד", העידה אחת האימהות.

את המחיר משלמים הפסיכולוגים החינוכיים

את מחיר ההכבדה הבירוקרטית משלמים גם הפסיכולוגיים החינוכיים, שכאמור שותפים לתהליך במילוי טפסים, כתיבת חוות דעת, והשתתפות בישיבות. הנה כמה דוגמאות:

קודם לרפורמה היו חלק מהילדים מאובחנים בוועדות פנים בית ספריות (ועדות שילוב), וחלק בוועדות של הרשות המקומית (ועדות השמה). בעקבות הרפורמה, חלק מהתלמידים שעברו ועדה בית ספרית (שנקראת כיום: צוות רב מקצועי), נדרשים בנוסף לעבור גם בוועדה החיצונית לבית הספר, שנקראת ועדת זכאות ואפיון.

התוצאה היא שמספר הישיבות שבהן נדרשים הפסיכולוגים החינוכיים להשתתף גדל. במאמר שפירסם אלון נוימן, מנהל השירות הפסיכולוגי החינוכי בצפת, הוא מצא שלנוכח שינוי הנוהל הזה, גדל מספר הישיבות ב-20%. נזכיר כי לקראת כל ישיבה נדרש הפסיכולוג למלא טפסים ולכתוב חוות דעת מקצועית, כך שהיקף העבודה המשרדית גדל עוד.

בנוסף לזה, זמן הטיפול בכל תלמיד במהלך הוועדה התארך עד מאוד. נוימן מצא כי מספר ימי הוועדות הוכפל בעקבות הרפורמה. הסיבה כאן היא שבפרוטוקול העבודה של הוועדה הם נדרשים לדון ביותר מסמכים וחוות דעת, שלא היו קיימים קודם לכן. במיוחד ידוע לשמצה "שאלון ראמה", שבו כ-180 שאלות על תפקודי התלמיד בבית הספר, בתחומים לימודיים, רגשיים וחברתיים.

הנה עוד דוגמה: החלטות ועדת האפיון תקפה לשלוש שנים. ומה קורה עם תלמיד שתוקף האישורים שלו פג כאשר הוא בכיתה י"א? מכיוון שנותרה לו רק שנת לימודים אחת, היה ניתן בעבר לאשר לו הארכה של הזכאות לשנה נוספת בלחיצת כפתור. בעקבות הרפורמה בוטל הנוהל הזה, כך שגם אם נותרה לתלמיד שנת לימודים אחת, הוא חייב לעבור את כל מסלול האפיון והזכאות מחדש.

יש עוד: בעבר, כאשר תלמיד עבר מחטיבת הביניים לתיכון, הסיוע שניתן לו היה עובר יחד אתו. בעקבות הרפורמה בוטל גם נוהל זה. תלמיד שעובר בית ספר, גם אם האישורים שלו תקפים (כלומר בתוך טווח השלוש שנים), נדרש לעבור את כל המסלול הבירוקרטי מחדש.

הדברים ברורים אם כך: הרפורמה בחינוך המיוחד לא נועדה לשרת את התלמידים המיוחדים, את הוריהם או את הצוותים החינוכיים. מדובר ברפורמה של הכבדה בירוקרטית, שנועדה להציב חסמים בדרך לאישור הסיוע לתלמידים.

הפסיכולוגים החינוכיים משלמים את המחיר במובן זה שהם נדרשים ליותר ויותר שעות בעבודה משרדית ריקה מתוכן. מכיוון שאיש לא חשב לתגמל אותם בשעות עבודה או לגייס פסיכולוגים נוספים, הרי שהעבודה המשרדית מתרחשת על חשבון זמנם המקצועי – שעות שבהן הם היו אמורים לתת את המענה המקצועי לצרכים של התלמידים, ההורים והמורים.

על כך הם הכריזו סכסוך עבודה, וכאמור, החל מיום שלישי השבוע הם אינם משתתפים בישיבות של ועדות האפיון של החינוך המיוחד.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf