newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפגנה מול השב"כ: "כל לוחמי הדמוקרטיה מבלפור צריכים להיות כאן"

לרגל יום זכויות האדם קראו כמה עשרות מפגינים לשב"כ להפסיק את השימוש במעצרים מינהליים ובעינויים בחקירות, בהפגנה ראשונה מסוגה. כיום נמצאים 376 פלסטינים במעצר מינהלי בישראל, מהם שני קטינים. "שיקולים ביטחוניים לא מצדיקים פגיעה כל כך חמורה בזכויות אדם"

מאת:

כמה עשרות מפגינים מחו אחר הצהריים (חמישי) מול השב"כ בתל אביב, בקריאה להפסיק את השימוש בפרקטיקת המעצרים המינהליים.

לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי, החל היום, המפגינים קיימו במקום מיצג שמדמה את התנוחות שבהן מענים עצירים בחקירות, ודרשו מהארגון לחדול ממעצרים מינהליים ללא משפט, במיוחד של קטינים. הם קראו: "דמוקרטיה לא בונות על עינויים בחקירות", ו"לא נפסיק במאבק, זמן לסגור את השב"כ".

מדובר במחאה ראשונה מסוגה מול השב"כ בתל אביב.

לפי נתוני ארגון בצלם, נכון לספטמבר 2020 היו במעצר מינהלי 376 פלסטינים, מהם שני קטינים. עורכי דין שעוסקים בהגנה על עצורים פלסטיניים מדווחים כי מעצרים מינהליים כמעט תמיד מבוססים על "חומר חסוי" שמעביר השב"כ, ושהעצורים ועורכי דינם אינם יכולים להיחשף אליו.

הפגנה מול השב"כ בתל אביב, ב-10 בדצמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

הפגנה מול השב"כ בתל אביב, ב-10 בדצמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

הפעילה סיגל אביבי אמרה בהפגנה: "הגענו למחות על מעצרים מינהליים, שמתקיימים מאז 1967. במהלך השנים נעצרו גברים, נשים וילדים. זה צריך להיקרא מעצר ללא משפט, מעצר מינהלי זה ביטוי מכובס.

הבעיה היא שהם סודיים, וגם האדם שנעצר ועורך דינו לא יודעים על מה הוא עצור. גם אם הוא יודע, הסיכוי שלו אפסי במערכת שפיטה צבאית. אי אפשר להגיד ששיקולים כביכול ביטחוניים הם סיבה לפגוע פגיעה כל כך חמורה בזכויות אדם".

"הגענו לכאן בגלל שהם פועלים בצללים. בעבר כמה סטודנטיות שניסו לעמוד פה סולקו. המטרה שלנו היא להגיע רבים ולהיות פה באופן גלוי, ולהצביע על זה שהשב"כ קשור לכל השלבים במעצר המינהלי – הוא מוציא את הצו, טוען את טענותיו בפני השופטים, ואין שום ביקורת שיפוטית. הציבור לא מודע למעצרים המינהליים ולכך שאת הכל מנהל השב"כ".

הפעיל מור גלבוע אמר בהפגנה: "היום זה יום זכויות האדם הבינלאומי. היוזמה היא להעלות למודעות נגד הפעילות של השב"כ והמעצרים המינהליים. לפי החוק הקיים, הצבא בשטחים הכבושים יכול לעצור את מי שהוא רוצה לתקופה ארוכה. יש תופעה של היעלמויות ועינויים בחקירות, כמו במדינות דיקטטוריות אחרות שמפעילות כלים כאלה נגד אזרחים".

הפעילה כוכב שחר אמרה בהפגנה: "כל לוחמי הדמוקרטיה מבלפור צריכים להיות כאן. דבר כזה לא אמור לקרות בדמוקרטיה תקינה".

המפגינים מסרו: "העצורות והעצורים מועברים לחקירות שב"כ, שבהרבה מקרים כוללות עינויים. שימוש שיטתי בעינויים פיזיים ונפשיים, התעללויות, דיווחי כזב, העלמת ראיות ואי נשיאה באחריות הם ההיסטוריה וההווה בתרבות הארגונית של השב"כ. שיטות החקירות הברוטליות והאלימות של השב"כ הן חרפה של הארגון כולו, ולא של חוקר ספציפי".

הפגנה מול השב"כ בתל אביב, ב-10 בדצמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

הפגנה מול השב"כ בתל אביב, ב-10 בדצמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

עדיין פרקטיקה נפוצה

מעצר מינהלי הוא כליאה ללא משפט, בטענה לכוונה לעבור על החוק בעתיד, מבלי שהעצור או העצורה ביצעו עבירה כלשהי. כיוון שמדובר כביכול בצעד מניעתי, הוא אינו מוגבל בזמן. המעצר המינהלי מבוצע, כאמור, ללא הליך משפטי, על סמך הוראה של אלוף הפיקוד, ומבוסס על ראיות חסויות שאינן נחשפות בפני העצור.

כך, העצור או העצורה עומדים מול טענות שאינן ידועות להם ושאין להם כל יכולת להפריך, מבלי לדעת מתי ישוחררו, ללא הרשעה, משפט או אפילו כתב אישום.

בגדה המערבית מוסדר המעצר המנהלי ב"צו בדבר הוראות ביטחון". צו זה מסמיך את מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, או מפקד צבאי שהוא הסמיך לצורך כך, לעצור אדם לתקופה של עד שישה חודשים בכל פעם אם היה לו "יסוד סביר להניח, שטעמי ביטחון האזור או ביטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר". לקראת פקיעת הצו, ניתן להורות על הארכתו "מפעם לפעם".

לדברי עו"ד סחר פרנסיס, מנכ"לית ארגון אדמיר, אמרה ל"שיחה מקומית": "מעצר מינהלי מבוסס על מידע חסוי, שנאסף בדרך כלל על ידי השב"כ. המידע אף פעם לא נחשף לנו כעורכי דין. הבעיה במעצר מינהלי היא שהוא בלתי נגמר. העצורים נכנסים, ולא יודעים למה הם שם ומתי ישוחררו. לכן זה כל כך חמור".

למרות הירידה במספר העצורים המינהליים בשני העשורים האחרונים, פרנסיס מציינת כי עדיין מדובר בפרקטיקה נפוצה.

"כל שבוע מוציאים צווים חדשים והארכה של צווים קיימים. היה לנו מקרה של בחור מבית לחם, שבילה שנתיים במעצר מנהלי ובית המשפט נתן החלטה שישוחרר, ולמרות זאת מעצרו הוארך פעם נוספת. הבעיה היא שתמיד הם יכולים לטעון שיש מידע (חדש; א"ז), ואנחנו כעורכי דין לא יודעים מה יש להם, אנחנו תלויים לחלוטין בשופטים (שנחשפים למידע החסוי במעמד צד אחד; א"ז).

פעמים רבות מעצר מינהלי מהווה שלב לפני מעצר "רגיל" והגשת כתב אישום, או שמעצר והליכים לקראת הגשת כתב אישום הופכים למעצר מינהלי. מקרה כזה נחשף רק השבוע על ידי עמירה הס ב"הארץ" – המקרה של הנער הפלסטיני אמל נחלה, בן 17, שנעצר בחודש שעבר כששב עם חברים מקניות. הוא הואשם בזריקת אבנים, והתביעה הצבאית איימה שאם בית המשפט ישחרר אותו, הוא יועבר למעצר מינהלי. בדיון היום הוא שוחרר לביתו לאחר שהשופט קבע שהחומר הסודי נגדו חלש.

נחלה עבר לאחרונה ניתוח להסרת גידול וחולה במחלה אוטואימונית הפוגעת בשרירים וביכולת הבליעה והנשימה. הוא זקוק לטיפול תרופתי קבוע ולמעקב רפואי, ונמצא בסיכון גבוה לתחלואה קשה בקורונה. היום (חמישי) צפוי להתקיים דיון נוסף בערעור שהגישו עורכי דינו בבית המשפט הצבאי עופר שליד רמאללה.

מאהר אל אח׳רס ואשתו תגריד, בבית החולים קפלן, אוקטובר 2020 (צילום: אורן זיו)

מאהר אלאח'רס, ששבת רעב 103 יום במחאה על מעצרו המינהלי, ואשתו תגריד, בבית החולים קפלן, באוקטובר 2020 (צילום: אורן זיו)

המקרה של מאהר אלאח'רס, שפתח בשביתת רעב במחאה על מעצרו המינהלי, העלה השנה לסדר היום את הנושא של "המידע החסוי" שמוביל למעצרים ממושכים. אלאח'רס סיים את שביתת הרעב שלו אחרי 103 יום, ושוחרר ב-26 בנובמבר, בתום תקופת המעצר המינהלי שלא הוארכה בעקבות מאבקו. אשתו של אלאח'רס, תגריד, סיפרה בזמן מעצרו על הקושי שבמעצר ללא משפט: "בעלי עצור ללא כל סיבה. בעבר איימו עליו שיעצרו אותו ויהרסו אותו".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf