הערבים בישראל הרבה יותר ישראלים ממה שנדמה לכם

התקשורת הישראלית מקפחת את אזרחי המדינה הערבים בכל מה שקשור לייצוג ולנוכחות במיינסטרים. לכן, העובדה שח"כ מנסור עבאס הפך לדמות בארץ נהדרת לקראת הבחירות הקרובות משמעותית מאוד בעיני.

אלא שהדרך שבה דמותו של עבאס (משחק נהדר של אמיר שורוש) מככבת בפריים טיים הישראלי מאכזבת, ומחמיצה את המשמעות האמיתית של פירוק הרשימה המשותפת, ואף את הסיבה שלפחות על פי הסקרים האחרונים, מפלגתו תעבור את אחוז החסימה ותזכה לפחות לארבעה מושבים בכנסת.

דמותו של יו"ר מפלגת רע"מ, בעל תואר ד"ר ברפואת שיניים מהאוניברסיטה העברית, לא מקבלת ב"ארץ נהדרת", מעמד עצמאי, אלא כחלק מהדרכים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להיבחר, או "לגנוב קולות" של ערביי ישראל, שבעבר הלא רחוק "נעו באוטובוסים של מפלגות השמאל".

בפועל, לפחות אצל חלקים גדולים בציבור הערבי, קול למנסור עבאס הוא קול לשילוב של ערביי ישראל בממסד הישראלי, אחרי שנים של הנהגה ערבית שייצגה מדיניות בדלנית.

למען הסר ספק, איני מציע להצביע לרע"מ ומקווה שהקולות שרע"מ תקבל לא יהיו מונחים בכיסו של מועמד זה או אחר. כוונתי כאן היא להבהיר את משמעות ההצבעה עבורו במגזר הערבי, שלראשונה יהיה ביכולתו להיות גורם מכריע וחשוב במשחק הפוליטי.

כל ממשלות ישראל קיפחו את אזרחי ישראל הערבים, אבל התגובה של ההנהגה הערבית לקיפוח הזה שגויה. חברי הכנסת הערבים מעלו בתפקידם הציבורי כשהובילו יחד עם "ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל", קו בדלני – שאיבד בהדרגה, לאורך השנים, את תמיכת חלקים גדולים בציבור הערבי שרצו ועדיין רוצים להיות חלק מהמדינה.

אחת הדוגמאות הבולטות במדיניות המתבדלת של ההנהגה הערבית היא ההתנגדות הגורפת ל"שירות אזרחי" בחברה הערבית. ההתנגדות שמציגה את המתנדבים כבוגדים ואלו הרוצים לקיים על כך דיון מעמיק נחשבים למתרפסים מול השלטונות וכך לגבי הצטרפות של ערבים למשטרה או אפילו לשיטור העירוני.

הגישה הבדלנית מתבטאת בכמה דוגמאות פופוליסטיות, אשר גורמות לחברה הערבית יותר נזק מאשר תועלת, כך למשל דרישת חברי הכנסת להקמת אוניברסיטה ערבית פוגעת בסטודנטים הערבים, שבין כה וכה מתקשים בשפה העברית ואשר יצטרכו לבסוף להשתלב בשוק העבודה הישראלי דובר העברית. גם הדרישה להקמת יישובים ערביים – אשר נחזית כלגטימית ממבט ראשון – לא תוביל אלא להנצחת "הגטו הערבי" ולהמשך האפליה.

הפירוק של הרשימה המשותפת והתמיכה לה זוכה מפלגת רע"מ היא אות קלון על מצחה של ההנהגה הנוכחית של החברה הערבית, ובעיקר ממחישה את השינוי בהתייחסות של תושבי ישראל הערבים לעצמם.

"ההנהגה שלנו" כשלה לראות ששיעור גדל והולך בחברה הערבית צמא לשילוב ראוי ומכבד במוסדות השלטון ובהנהגת המדינה. אלו הקולות מ"השטח" שסוף סוף יכולים למצוא ביטוי גם בקלפי. הדיון השטחי שצובע את כל הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות בצבעי בעד או נגד נתניהו אינו מאפשר לאמת לצאת לאור.

מבחינת הציבור הערבי בישראל, בקהילות המקומיות, בערים ובכפרים, נוצרה כעת הזדמנות שמעולם לא היתה, שנותנת תקווה לא רק לערביי ישראל אלא לחברה הישראלית כולה.

ג'לאל איוב הוא עיתונאי עצמאי, חבר מועצה ב"תנועה ישראלית"