הסופר-טיוזדיי: סנדרס הוא המועמד היחיד שמציע פתרון למשבר האקלים
ייתכן שהלילה יוכרעו הפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות ארצות הברית. המועמד האנטי-ממסדי סנדרס הוא היחיד עם מצע ורקורד המתאימים לרגע הנוכחי במשבר האקלים. למרות האתגרים העצומים העומדים מולו, האסטרטגיה שלו יכולה להצליח
בנובמבר יתקיימו הבחירות לנשיאות ארצות הברית, ותוצאותיהן צפויות להיות היסטוריות מבחינת משבר האקלים, עתיד הדמוקרטיה, המזרח התיכון ועוד. ייתכן שבקרוב מאוד נדע כבר מי ירוץ מול דונלד טראמפ מטעם המפלגה הדמוקרטית ואילו ברירות תעמודנה בפני הבוחרים.
היום, יום שלישי המכונה "יום שלישי הגדול" (Super Tuesday), מתקיימות הבחירות המקדימות (פריימריז) לנשיאות ארה"ב בשורת מדינות הכוללת את המדינות הגדולות והחשובות ביותר, כגון קליפורניה וטקסס. משקלן הכולל הוא כזה שבאופן היסטורי, אחרי יום שלישי הגדול מתברר לאילו קמפיינים עוד יש סיכוי כלשהו, ויתר המועמדים והמועמדות פורשים. הפעם, לא מן הנמנע שמחר כבר יהיה למפלגה הדמוקרטית מועמד עם רוב מוצק, ומשם הדרך למועמדות כמעט בטוחה.
"לא אני, אנחנו" – גם בנושאי אקלים. סנדרס נואם בוועידת אקלים (פליקר CC BY 2.0)
משבר האקלים עומד במרכז מערכת הבחירות הזו, אך גם מי שעוקבת מקרוב אחרי המרוץ למועמדות הדמוקרטית עלולה שלא לשים לכך לב, במיוחד אם היא צופה בעיקר בערוצי התקשורת האמריקאים הגדולים ובעימותים הטלוויזיוניים בין המועמדים והמועמדות. בוחרים דמוקרטים רואים בשינוי האקלים נושא בעל חשיבות גבוהה עד עליונה, אך נדמה כי מוסדות המפלגה וארגוני התקשורת הגדולים מחזיקים בסדר עדיפויות אחר.
העימות הטלויזיוני האחרון, ב- 25 בפברואר, התקיים בצ'ארלסטון, בירת דרום קרוליינה, שם התקיימו בשבת הפריימריז האחרונים לפני יום שלישי הגדול. עם עליית מפלס הים, דרום קרוליינה חשופה במיוחד להצפות, ובצ'ארלסטון מתרחשות הצפות חוזרות ונשנות הנחשבות כבר לאיום קיומי ועומדות בראש סדר העדיפויות הציבורי. לא מפתיע אם כן כי 84% מהבוחרים הדמוקרטים במדינה רואים במשבר האקלים נושא "חיוני" או "חשוב מאוד" בבחירת המועמד שלהם.
אך בעימות שהתקיים בעיר, לא נשאלה אף שאלה אחת על התמודדות עם משבר האקלים.
ההכחשה ופירותיה
כמו מנחי העימותים, גם הנשיא טראמפ לא ממהר לדבר על התמודדות עם המשבר. ובדומה לחבריו בימין ברחבי העולם, טראמפ מודע לכך שהאקלים משתנה באופן דרמטי (הוא נאלץ כבר לתכנן את מגרשי הגולף שלו בהתאם) אך עמדה מכחישנית ושמרנית מאפשרת להם דווקא לחולל שינוי פוליטי מרחיק לכת מסוג אחר: משטרי גבולות אטומים ורצחניים מאי פעם, אפליה ודיכוי מוגברים בתוך גבולות המדינה, ניצול מוגבר של מקורות אנרגיה משני אקלים, והקצנת הפערים החברתיים לטובת מיעוט המתעשר בעוד נשמטת תשתית הקיום תחת רגלי כל יתר בני האדם עלי האדמות.
ארבע שנים נוספות של טראמפ לא רק שעשויות לחסל את מה שנותר מן הדמוקרטיה האמריקאית – הן יסתמו את הגולל באופן סופי על המאמץ העולמי לבלימת ההתחממות הגלובליות לפני שהיא מגיעה לרמות קטסטרופליות ובלתי הפיכות בעליל.
ארצות הברית אחראית למרבית פליטת גזי החממה המצטברת עד כה, ולנתח הגבוה ביותר בפליטות הנוכחיות ביחס לאוכלוסיה שלה. לא רק זה, בתור המדינה העשירה בעולם היא נמצאת בעמדה הטובה ביותר להוביל שינוי עולמי, הן בתור דוגמא חיובית ליתר העולם והן בתמיכה כלכלית במעבר לאנרגיה ירוקה במדינות עניות יותר. אך תחת טראמפ, היא עושה ההיפך, משקיעה עוד בדלקים משני אקלים, ואף מטרפדת נסיונות בינלאומיים לנהל את המשבר.
עסקה חדשה
בעוד המפלגה הרפובליקאית ממשיכה במגמת ההכחשה וההקצנה שלה, במפלגה הדמוקרטית יש שמתגייסות לגודל השעה. לפני כשנה, חברת הקונגרס הצעירה אלכסנדריה אוקסיו-קורטז והסנאטור אד מארקי הציגו יוזמת חקיקה המתווה מעבר מקיף לכלכלה ירוקה תחת הכותרת "גרין ניו דיל" (Green New Deal, עסקה חדשה ירוקה). בסנאט, הרוב הרפובליקאי הביס את היוזמה (עם סיוע בלתי נחוץ ממספר דמוקרטים), אך בעוד המתווה ירד משולחן הקונגרס, הוא עדיין מככב בשיח הציבורי.
הרעיון הבסיסי של הגרין ניו דיל פשוט בסך הכל: למיגור משבר האקלים ולהתמודדות עמו נדרש מצד אחד להפסיק לעשות הרבה דברים שהם חלק מהיום-יום והפרנסה של המוני אנשים, כגון הפקת והבערת פחם, נפט וגז; ומצד שני יש להתחיל לעשות הרבה דברים חדשים, כגון הקמת תשתיות לאנרגיה מתחדשת, תחבורה נקייה, ושירותי חירום בעלי יכולת להתמודד עם אסונות רבי נפגעים.
אלכסנדריה אוקאסיו קורטס מציגה את ה"ניו דיל הירוקה" בגבעת הקפיטול בפברואר 2019 (צילום: המפלגה הדמוקרטית בסנאט)
במקום שני אתגרים נפרדים וכמעט בלתי אפשריים, בגרין ניו דיל האתגר השני הופך לפתרון עבור הראשון: לצד המגבלות וההצטמצמות הקשות המתבקשות, מוצעת לציבור הבוחרים תמורה חומרית וחזון לעתיד יותר טוב, לא רק עתיד של צמצום ושל ויתורים. לשם כך, הגרין ניו דיל שואף ליצור מספר עצום של מקומות עבודה שיבואו במקום אלו שהולכים לאיבוד, למשל מסגירת מזקקות דלק, ויוקדשו להקמת התשתיות החדשות הנדרשות – כמו מתקני אנרגיה סולארית ובתי חולים ציבוריים – תוך כדי כך שהן יספקו לקהילות שנפגעות משינוי האקלים ומהמגבלות שהוא מכתיב פרנסה בכבוד, בתנאים טובים, ותוך חיזוק הדמוקרטיה והעמקתה, לא פירוקה.
ברמה הפרקטית, הרעיון הוא להשתמש בכוחה של המדינה כדי לתזמר את השינויים העצומים שנדרשים כעת כדי להגביל את מימדי האסון. ברמה הפוליטית, הרעיון הוא לגייס תמיכה רחבה הכוללת במיוחד את הציבורים הנפגעים עד כה באופן הקשה ביותר – בראשם עמים ילידיים, תושבי איזורים עניים יותר, וקבוצות אתניות מודרות – בשביל לעמוד מול הכוח העצום של תעשיות משנות-אקלים כמו תעשיית האנרגיה ומול השמרנות הכלכלית הבולמת מהלכים בקנה מידה שכזה.
באופן מדהים, כל אחת ואחד מהמועמדים במירוץ למועמדות הדמוקרטית לנשיאות הצהיר והצהירה על תמיכה, מלאה או מסוייגת, ביוזמת אוקסיו-קורטז ומארקי, ורבים מהם גם חתמו עליה. אך מעבר להצהרות, תכניות המועמדים שונות באופן דרמטי.
סנדרס נגד הממסד
בשבוע שעבר, המועמד השמאלי ברני סנדרס עוד החזיק בסיכויים הגבוהים ביותר להשיג היום רוב מוצק ולהפוך למועמד הדמוקרטי לנשיאות. מולו התמודדו שורת מועמדים ומועמדות המשויכים למחנה ה"מתון" והמתמרכז במפלגה, כמו גם אליזבת וורן, שנחשבת כמו סנדרס כחלק מהמחנה הפרוגרסיבי, אם כי הלכה והתמרכזה גם היא לאורך הקמפיין – ואיבדה לאורך הדרך הרבה מהתמיכה שהייתה לה בתחילתה.
אך ביומיים האחרונים פרשו המתונים איימי קלובושר ופיט בוטיג'יג' מהמירוץ והכריזו על תמיכה בג'ו ביידן, במה שנראה כמהלך מתוזמר של הממסד המפלגתי להתכנס סביב המועמד המתון בעל הסיכויים הגבוהים ביותר בסקרים – על אף שקשה למצוא אדם אחד בעולם שבאמת מתלהב מהרעיון של נשיאות לביידן, בניגוד כמעט לכל מועמד אחר ובמיוחד בניגוד לבן דורו סנדרס.
וורן עדיין במירוץ, וכמוה טולסי גבארד, ושתיהן ככל הנראה יקבלו היום קולות שהיו עשויים אחרת ללכת לסנדרס אך כבר אין להן סיכוי לזכות ברוב מוצק. כך, כאשר המחנה המתון מאוחד והמחנה הפרוגרסיבי מפוצל, יש כעת על פי התחזיות רק שלושה מועמדים עם סיכוי לעשות זאת: ג'ו ביידן, לשעבר סגן הנשיא תחת אובמה, המוביל, צמוד מאחוריו סנדרס, ומייק בלומברג, אחד האנשים העשירים בעולם ולשעבר ראש העיר ניו יורק, שסיכוייו נראים נמוכים מאוד כעת. בהתאם לתקופה, ניתן לראות בביידן נציג הממסד הפוליטי, בבלומברג נציג הממסד הכלכלי, ובסנדרס נציג ההתנגדות הפופוליסטית אל הממסד כולו. ובתחום האקלים, ההבדלים בינו לבין נציגי הממסד הם ענקיים.
בלומברג הצטרף למירוץ ברגע האחרון, ומופיע לראשונה על טפסי הפריימריז רק היום (מבחירה). סיכוייו לזכות במינוי נמוכים, אבל כיסיו העמוקים איפשרו לו להציף את התקשורת ולהפוך לחלק משמעותי בדיון הציבורי. המולטי-מליארדר טרם פרסם תכנית אקלים מפורטת, וככל הנראה יש לו עניין כלכלי אישי בהמשך ההשקעה בדלקים מאובנים – אך הקמפיין שלו מפצה על כל זאת בפיזור אמירות והבטחות, ושירי הלל לתרומותיו הכספיות לארגוני סביבה.
המרכז למגוון ביולוגי (Center for Biological Diversity) ערך השוואה בין שישה מועמדים ומועמדות מובילים על בסיס עשר פעולות קריטיות שהנשיא הבא יוכל לבצע מיד עם כניסתו לתפקיד. מתוך המועמדים הנותרים, בלומברג קיבל את הציון הכי נמוך (1 מתוך 10).
מושקע כספית בהפקת דלקים מאובנים, ובפרט בהפקתם ההרסנית במיוחד מפיצוח פצלי שמן. מייקל בלומברג (Wikimedia Commons)
ביידן: מתון באופן קיצוני
במקום המוביל בתחזיות הפריימריז, ובמקום השני מהסוף בבדיקת המרכז למגוון ביולוגי, נמצא ג'ו ביידן. ביידן משאיר את הדלת פתוחה להשקעות חדשות בדלקים משני-אקלים כמו גז ונפט, ובפרט תומך במוצהר בשיטה ההרסנית במיוחד של פיצוח פצלי שמן ("פראקינג") – עמדה אותה חולק חברו בלומברג. אולי גרוע מכך, ביידן מקדם את פתרון השווא המוכח של "תפיסת פחמן" (carbon capture), בו פחמן הנפלט משריפת דלקים מאובנים נתפס ונאגר – ואז משמש לפיצוח פצלי שמן או להכבדת דלקים נוזליים ופשוט מגיע לאטמוספירה מאוחר יותר.
שווה להתעכב לרגע על נושא פצלי השמן, שכן תמיכה בפרקטיקה הזו מאיינת הלכה למעשה כל פעולה חיובית נגד שינוי האקלים. מדובר בתהליך שלא רק מחריב את הסביבה המיידית ואף גורם לרעידות אדמה, נפלטת במהלכו כמות גדולה של גזי חממה משני אקלים ותוצאתו היא פתיחת מאגרים עצומים של דלקים מזהמים להבערה. פיצוח פצלי שמן אחראי בשנים האחרונות לנתח ניכר בהאצת שינוי האקלים, בעיקר בגלל כמות הדלקים המאובנים שהוא משחרר לתוך השוק, המורידה את מחירי הדלקים האלו ומגבירה את השימוש בהם ובמוצריהם (כגון פלסטיק).
תומך מוצהר בפיצוח פצלי שמן, ומשאיר את הדלת פתוחה להשקעות חדשות בדלקים מאובנים. ג'ו ביידן וברק אובמה (פיט סוזא, דוברות הבית הלבן)
סנדרס: רדיקל מתון
למרות שהמנחים בעימות האחרון לא שאלו אף שאלה על משבר האקלים, מרבית המועמדים הצליחו לפחות להזכיר את הנושא במהלכו, ביניהם בלומברג וסנדרס (אך לא ביידן). לסנדרס, היחיד בהשוואת המרכז למגוון ביולוגי שקיבל ציון מושלם, היו את המלים החריפות ביותר להגיד בנושא. במענה לשאלה על מגיפת הקורונה, קרא סנדרס לשינוי האקלים ולמגיפה יחדן "משברים עולמיים ברורים הדורשים שיתוף פעולה בינלאומי."
לקראת סוף העימות הדגיש כי רעיונותיו אינם "רדיקליים" וכי "בצורה כזו או אחרת הרעיונות האלו נוכחים בארצות בכל רחבי העולם. בריאות היא זכות אדם. יש הכרח, חובה מוסרית, לענות על האיום הקיומי של שינוי האקלים. מדינות אחרות עושות את זה. אנחנו לא צריכים יותר אנשים בכלא, באופן בלתי פרופורציונלי אפרו-אמריקאים, מאשר כל מדינה אחרת בעולם."
ואכן, רעיונותיו של סנדרס אינם רדיקליים כאשר הוא מתנגד לכליאה המונית, או כאשר הוא דורש זכות אוניברסלית לטיפול רפואי. מירב המצע שלו היה נחשב למצע סוציאל-דמוקרטי מתון ואף בנאלי בכל מדינה מפותחת אחרת. אך בכל הנוגע למשבר האקלים, המצע של סנדרס הוא לא פחות ממהפכני.
אולם למעשה, מצעו של סנדרס מציאותי ופרגמטי יותר מכל האחרים במירוץ לנשיאות, למרות היותם "מתונים" ולכאורה קלים יותר לביצוע. שינוי רדיקלי מתחולל באוויר סביבנו, באדמה תחת רגלינו, והנסיון השמרני לא לשנות דבר הולך ודורש מאמצים הולכים וגוברים ושינויים חברתיים הרסניים.
בהתאמה למצב בו אנו נמצאים, המצע של סנדרס מכיל שורת צעדים דרסטיים: הפסקת מתן האישורים החדשים להפקת דלקים מאובנים – ומאבק משפטי אקטיבי דרך משרד המשפטים נגד תעשיות הדלקים. כספים ציבוריים יושקעו בהקמת בתשתיות אנרגיה חדשות על בסיס מקורות אנרגיה מתחדשים כגון רוח ושמש, תשתיות אשר יישארו בבעלות ציבורית במטרה לעבור ל- 100% אנרגיה נקייה בתחום החשמל והתחבורה כבר עד 2030. החשמל יוצע ללא העלאת מחירו, ועדיין על פי התכנית יחזירו התשתיות את עלותן עד 2035.
ממשלת סנדרס תשקיע גם בהקמת תשתיות תחבורה ציבורית נקיות ומודרניות, כולל מערכת רכבות מהירה. במקביל יינתנו מענקים להחלפת רכבים לרכבים חשמליים, ייבנו 7.4 מליון יחידות דיור ציבורי בר השגה, וישודרג מלאי הדיור הציבורי כולל ייעול אנרגטי של הבתים וחיבורם לאינטרנט מהיר. בהתאם ליעדי הסכם פריז, ארצות הברית תחת הגרין ניו דיל של סנדרס תגיע לאיפוס פליטות עד שנת 2050.
עלות התכנית היא אסטרונומית – כ- 16.3 טריליון דולר – אך צפויה להחזיר את ההשקעה בקלות ולו רק מעצם החסכון בעלויות ההתמודדות עם העמקת משבר האקלים. מלבד זאת, היא תמומן בין היתר בסיוע של מיסוי מאסיבי של האחראים על פליטת גזי חממה, כולל המשקיעים בתעשיות הדלקים, ביטול הסובסידיות לדלקים מאובנים, ואולי היעד השאפתני ביותר: הקטנת תקציב הביטחון של ארצות הברית. לא רק זה, סנדרס מציע לפעול בתיאום בינלאומי לצמצם את הוצאות הביטחון ברחבי העולם ולהפנות את הסכומים המופרכים המושקעים בכלי נשק במאבק בשינוי האקלים. ומתוך הכרה בחלקה המיוחד של ארצות הברית ביצירת הבעיה (ובגודל הבלתי רגיל של תקציב הביטחון שלה), סנדרס מבטיח להשקיע 200 מליארד דולר בקרן האקלים הירוק (Green Climate Fund) של האו"ם כדי לסייע למדינות עניות יותר במעבר לכלכלה ירוקה.
אין כל ספק שהמצע של סנדרס ייתקל בהתנגדות עיקשת – הוא מעורר כבר כעת תגובות על גבול הפאניקה מהממסד הפוליטי והכלכלי – אבל בניגוד לכל יריביו, סנדרס לא בונה רק על שיתופי פעולה חקיקתיים חוצי-מפלגות (בהם הוא התמחה בעשרות שנותיו בקונגרס) אלא גם ובמיוחד על בניית התלהבות ציבורית ותנועה אזרחית רחבה ופעילה.
כוחו של האנחנו
הסיסמה "לא אני, אנחנו" (Not Me, Us) העומדת במרכז הקמפיין של סנדרס היא יותר מקישוט יחצ"ני בניחוח סוציאליסטי-פופוליסטי. הסיסמה הזו מתמצתת אסטרטגיה פוליטית רדיקלית באמת: הקמפיין לא שואף רק לקושש מספיק קולות כדי לכבוש את הבית הלבן, אלא לחולל שינוי חברתי עמוק ולבנות תנועה שתתן לנשיא סנדרס ובעלי בריתו את הרוח הגבית הנדרשת בשביל להתגבר על ההתנגדות של השמרנים והאינטרסים העסקיים עליהם הם מגינים – ואף תדאג שסנדרס וחבריו לא יסטו או יסגו מהבטחות הקמפיין השאפתניות.
בניגוד למצעים הפושרים של יריביו המתונים, המצע של סנדרס מעורר תגובה יצרית במתנגדיו ותומכיו כאחד. אם ביידן ייבחר לנשיא, אף אחד לא יופתע ולאף אחד לא יהיה איכפת כשהוא יתפשר על המצע הסביבתי הפושר-מראש שלו. אך לנשיא סנדרס יהיה ציבור תומכים משולהב ומאורגן היטב שלא יקבל בשקט שום כניעה לתאגידי האנרגיה, הביטוח, וחבריהם.
כפי שמראה הנסיון של כמעט שלושים שנות מאבק גלובלי בשינוי האקלים, אין מנוס מעימות עם האינטרסים העוצמתיים האלו, וסנדרס הוא המועמד היחיד – מבין כלל המועמדים, גם אלו שכבר פרשו – המציג לא רק נכונות לעימות הנדרש אלא גם רקורד ארוך ועקבי של מאבקים נגדם ואסטרטגיה מתאימה לנצח.
בתוך האסטרטגיה הזו, חבילת המדיניות העצומה ושוברת-המוסכמות של הגרין ניו דיל הופכת מנטל לנכס: שורה ארוכה של תנועות אזרחיות, ארגוני עובדים, וארגוני חברה אזרחית מתגייסים לקואליציה של סנדרס, ברית רב-דורית ורב-גזעית שהולכת וגדלה, קואליציה שמוכנה לא רק לצאת לשטח לשכנע בני משפחה, חברים, ושכנים להצביע לסנדרס, אלא כבר הראתה נכונות ויכולת להביא את הדרישה לצדק סביבתי אל מתנגדיה בתוך ומחוץ למפלגה הדמוקרטית.
יהיו התוצאות ככל שיהיו, סופר טיוזדיי 2020 הוא ציון דרך חשוב במאבק נגד שינוי האקלים ולמען צדק סביבתי, בארצות הברית ובעולם. ניתן רק לקוות שהמצביעים הדמוקרטיים בשורת המדינות שזוכות להשתתף ברגע המכריע הזה יבחרו בחזון בו יש עתיד לכולם, לא רק לתאגידי האנרגיה ומשקיעיהם.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
