כשמסתירים פיטורי יו"ר ועד עם תירוצים של פוליטיקה ואי-נחת

כשהגעתי לבית הדין לעבודה בתל אביב הבוקר כדי לראות את הדיון בתיק פיטוריו של ליאור קיי אבישי הייתה לי תחושה שכבר הייתי בסרט הזה בעבר. בפעם שעברה הייתי במרכזו, הפעם הייתי צופה. אני לא יודע מה היה מדכדך יותר: לעבור את זה בעצמי, או לראות את זה מהצד קורה שוב, אחד לאחד.

מצד אחד היו קיי אבישי, העובדים וההסתדרות. קיי אבישי, העובד הסוציאלי של המעון הסיעודי "כלנית" ביפו לחוסים בעלי פיגור, כבר תיאר כאן את תנאי העבודה במעון ואת מה שהוביל את העובדים במקום להתאגד. בבית הדין חזר וסיפר שמנהלת המוסד אמרה לו שהיא לא יכולה לפטר אותו על מחאתו בעניין תנאי הפנסיה, אבל תוכל לעשות זאת על דברים אחרים. והנה, לפני שבוע, הוא אכן פוטר. הוא אמר לבית הדין שכאיש מקצוע כאב לו שלא ניתן לו להפרד כראוי משבעים החוסים במעון, שיש כללים מובנים לפרידה של עובד סוציאלי ממטופלים כאלה, ושהיעלמות מעכשיו לעכשיו עשויה לגרום לבלבול ולמצוקה.

נציגות ההסתדרות, עו"ד חגית רימון ופעילת האגף להתאגדות עובדים מיכל סרברניק, דרשו להחזיר את קיי אבישי לעבודה מיידית, בצו זמני, כך שעצם התמשכות ההליך המשפטי לא תיצור נזק בלתי הפיך. הן טענו שההנהלה לא הציגה שום נימוק ענייני לפיטוריו של העובד המסור, שלצד פיטוריו גם חבר הוועד השני במעון סופג איומים, שההנהלה נמנעה בעקביות מלהפגש עם נציגות ההסתדרות, שההתארגנות הראשונית במקום מאוד שברירית והעובדות מפוחדות וצריכות לראות עכשיו שיש הגנה ליו"ר הוועד שלהן.

"כל יום שחולף הוא קריטי", אמרה סרברניק, "חששות העובדים רק מתגברים ככל שהם רואים שהוא לא חוזר לעבודה". עו"ד רימון הוסיפה שיש תקדימים שמראים שסיכויי החזרה לעבודה הם גבוהים, כמו תיק חגי מטר. היא לא ידעה שאני באולם.

> ליאור קיי אבישי: כך פיטרו אותי בהתראה של רגע בגלל שרציתי להקים ועד

25 שנים של שקט

מהצד השני ישבו בעל הבית, פיני לוונברג, מנהלת המעון, שרית גילדנור, ועורכת דינם, יעל בראון. הם טענו שבתקופה האחרונה יש אי-נחת במעון, תחושה של בלגאן וחוסר שיווי משקל, בעיקר סביב קיי אבישי, שלא מקבל את מרות ההנהלה, ושזה מצב שבו אי אפשר לפעול עם חוסים. אמרו שהיו ביקורות חיצוניות שמצאו ליקויים בתפקודו של קיי אבישי – אבל הביאו ביקורות כאלה רק מאוגוסט ואוקטובר 2013, מתוך כל שלוש שנות עבודתו.

אה, כן, והיה גם העניין הפוליטי. במהלך המלחמה ליאור קיי אבישי העלה לפייסבוק סטטוסים נגד המלחמה. לפי הטענות, הוא גם דיבר עם כמה עובדים על המבצע באופן שקומם אותם. שני עובדים במעון מחו על כך שעובד לצדם מישהו שמעביר ביקורת על הצבא בזמן מלחמה. גם הסטטוסים בפייסבוק וגם טיעוני העובדים הופיעו כטיעונים נגדו בכתב ההגנה של ההנהלה. בו זמנית באולם הסמוך, אגב, התנהל תיק נגד עובדת ערביה שפוטרה ממקום עבודתה בגלל שהקב"ט טען שהתבטאה בפייסבוק נגד חיילים (על כך אכתוב בנפרד).

ההנהלה אמרה שלפיטורים אין שום קשר להתארגנות, שזה פשוט שההתנהגות גם של קיי אבישי וגם של חבר הוועד השני היא לא נאותה, אבל זה לא אומר שמתנגדים להתארגנות, ומוכנים גם לאפשר אסיפות ולהפגש עם ההסתדרות. טענו שמדובר בבעיה עם עובד אחד, ושאין מקום לדיון במסגרת סכסוך קיבוצי.

"25 שנים יש אותה מנהלת למעון", אמר לוונברג. "היא מנהלת לתפארת וכולם מרוצים ממנה, משלמים שכר כחוק, אז למה אין לה מנדט לפטר עובד אחד בעייתי? אני פשוט לא מבין את זה". "25 שנים מנצלים עובדים והם לא ניסו להתאגד ועכשיו מפטרים את מי שכן", ענה לו אחד העובדים מהספסלים.

בתווך ישבו השופטת דגית ויסמן ושני נציגי הציבור. בתחילה הציע בית הדין שלא לדון בכלל בבקשה בסעדים זמניים, שקיי אבישי יישב בבית חודש או חודש וחצי, עד שתגמר הפגרה, ואז יתקיים דיון, ואז סיכומים, ובית הדין ינסה להכריע כמה שיותר מהר, ושום נזק לא יגרם. ההנהלה שמחה, כמובן, אך ההסתדרות התנגדה, ובצדק. "אבל זה לא ייראה טוב אם נקבל שתי החלטות הפוכות, בהליך הזמני ובהליך הקבוע", אמרה השופטת. "זה ייראה פחות טוב אם איש ועד יישב בבית כשפוטר בגלל ההתארגנות", אמרה עו"ד רימון. אחרי חקירות של שני הצדדים השופטים פרשו ויתנו את החלטתם בקרוב.

מערכת המשפט צריכה להתקדם

כאמור, שידור חוזר. ככה היה גם אצלי. במעריב אמנם הכרזנו על יציגות וניהלנו מאבק מטורף לפני שפיטרו אותי, בעוד שבמעון כלנית הם רק בראשיתה של התארגנות. חוץ מזה: הדמיון מדהים. שוב ההנהלה מנסה להמציא בעיות בעובד עצמו, מנסה להלהיט את הכיוון הפוליטי של "דעות מקוממות", ומצהירה בבית הדין שאין לה דבר נגד ההתארגנות – בזמן שהיא עושה הכל כדי לסכל אותה. שוב ההסתדרות מתריעה שהעובדים ייפגעו. ושוב בית הדין חושב ששום דבר לא דחוף, והכל הפיך, לכאורה. כנראה שככה נראית המציאות מהאולם הממוזג של בית הדין: נקייה ומוכתבת על ידי מלים גדולות, מנותקת מחייהם של בני אדם.

אני יכול רק להתפלל שבמקרה של ליאור קיי אבישי בית הדין יצליח להשיב אותו לעבודה יותר משהצליח אצלי, כשיום אחרי החזרתי לעבודה פוטרתי שוב, ופסק הדין השני שביטל גם את הפיטורים האלה ופסק לי פיצויים לא יושם עד היום – יותר מחצי שנה מאז שניתן.

בכלל, הגיע הזמן שמערכת המשפט והמחוקקים יתעוררו. כבר כיום קובעת הפסיקה שבמקרה פיטורים של חבר ועד בזמן של התארגנות ראשונית ושברירית נטל ההוכחה שהפיטורים לא היו התנכלות מוטל על ההנהלה. זו פסיקה חשובה ומוצדקת, כי הנהלה הרי תמיד תגיד שהיא לא נגד ההתארגנות ותמציא סיבות ממוקדות נגד העובד.

אבל הגיע הזמן להתקדם עוד צעד: לקבוע שאם הנחת המוצא היא שפיטורי חבר ועד בהתארגנות ראשונית הם התנכלות עד שלא מוכח אחרת – הרי שבית הדין חייב להעניק סעד זמני ולאפשר לאותו עובד להמשיך לעבוד בזמן המשפט, עד שיוכח שיש עילה אמיתית לפיטורים. כי כמה עובדים יכולים לשבת בבית חודשים ולחכות שיום אחד יקבלו צדק?